הודעה לבוחר: התנועה החלשה מרצ

חיים אורון צריך להיות מבואס אש. אחרי עשרות שנים של נאמנות לנודניקים כמו יוסי ביילין ולאגו מניאקים כמו יוסי שריד ושולמית אלוני, ג'ומס קיבל סוף סוף את המושכות במרצ. רק מה, בינתיים נראה שהקיבוצניק הישר והחביב הולך לקבל וואחד זובור בעוד שבוע מאלו שמאוכזבים מהתמיכה שלו במלחמה בעזה ויילכו להצביע למוחמד ברכה, מאלה בגבעתיים שמפחדים להפסיק להצביע מפלגת העבודה והביזאר האמיתי, מכל מיני פמיניסטיות סוג ז' שיתנו את הקול לציפי במקום להוציא את הראש הקטן והממורמר מהתחת ולבחון ברצינות את הרקורד הפמיניסטי של יושבת ראש קדימה.

למרות הבעיות מסביב, חייבים גם להגיד שהקמפיין של מרצ זה פח אשפה רציני. למה השמאל הישראלי חייב להיות נעים הליכות ומנומס כל כך? אילן גילאון מקריא סיפורים, מוסי רז על הסגוויי בנמל תל אביב - מה השלב הבא, סדנת חיבוקים עם זהבה גלאון?

אני מסכים לחלוטין לגבי הקמפיין, אבל לא חושב שהבעיה התחילה במלחמה. לאורך כל הדרך, עוד במהלך האיחוד עם "התנועה החדשה" שלא היתה קיימת מעולם, מרצ חושבת בקטן. היא מצרפת את ניצן הורוביץ כדי לזכות במנדט סביבתי, מחביאה את הנכס האלקטורלי הגדול ביותר שלה בפריפריה, אילן גילאון, מתקוטטת עם חד"ש על תמיכתם של מגניבי דב חנין, ושוכחת שהמלחמה היא על הקולות בקריית מוצקין, בחדרה ובבאר שבע, ולא על תמיכתם של שלושה רחובות בתל אביב.

ייתכן שהתמיכה של אורון במלחמה עלתה לו בהפסד של מנדט אחד לחד"ש, אבל הוא יכול היה לזכות במקביל בשלושה-ארבעה מנדטים כפיצוי, אם היה ממנף את דעותיו הלא רדיקליות במיוחד כדי לתקוף את העבודה וקדימה. כל מי שעיניו בראשו מבחין בזליגת הבוחרים ממרצ לציפי לבני, במטרה לבלום את נתניהו, וכולם יודעים שהתמיכה בעבודה הופכת רופפת יותר ככל שהמלחמה מתרחקת. במקום להילחם במתחרות האמיתיות שלה, מתמקד הקמפיין של מרצ בליברמן, שככל הידוע לי לא ממש גונב לה מצביעים. ומה נסגר עם הסיסמה הזאת, לא מתפשרים? יכולתם להתאמץ יותר.

אם אנחנו מסכימים על משהו, הטור הזה לא קצת מיותר? עכשיו ברצינות, הבעיה היא עם כל החברים שלך מוואלה! שמתעלמים מכמה דברים קטנים אצל דב חנין. חד"ש היא תוצר לוואי של מפלגה קומוניסטית שהחליטה להסתיר את הדגל האדום ואת סטאלין כדי לא להפחיד בוחרים. לי אישית יש בעיה עם אנשים שלא עומדים בהמנון ולא מגדירים עצמם ציוניים. הייתי מפתח את הנקודה הזאת אבל אני מפחד להישמע כמו יאיר לפיד וזה מחיר שגם דב חנין לא יגרום לי לשלם.

אפרופו הקמפיין פח של מרצ, אני מכיר את ג'ומס והוא היה אצלי באולפן בחירות כמה פעמים. האיש הזה בתמונות הקמפיין הוא לא ג'ומס. הוא איש שעברו עליו עם שפכטל של מייק-אפ וגרפיקאי מתלהב מדי עם פוטו-שופ. בכלל, אלו הימים בהם עולה געגוע לטומי לפיד, איש שידע להגיד את האמת שלו עם אלת בייסבול לפרצוף. וולגרי, אולי. מתלהם, בטוח. אבל אחד שהיה יכול לעשות פירושקי מכל אביגדור ליברמן בשקל שהיה עומד מולו.

אלוהים, אל תגיד לי שאתה מתגעגע לטומי לפיד הפוליטיקאי. ואתה באמת נשמע קצת כמו יאיר לפיד. תגיד, הכל בסדר? זו השפעת שמסתובבת עכשיו? שוב הגזמת עם הפורנו? מה הקשקוש הזה עם ההמנון? אין לי כוונה להצביע חד"ש, אבל אני בהחלט מבין כאלה שכן. הם יוצאים מנקודת הנחה שהמפלגה שלהם לא תזכה בשלטון, ויודעים שהם שולחים לכנסת אנשים – יהודים או ערבים – שייאבקו על זכויותיהם. בהתחשב במה שנהיה מהקפיטליזם, קומוניזם נראה רעיון לא רע. כן, יש פה קצת טרנד, אבל גם דן מרידור ובני בגין חזרו לליכוד בגלל עניינים אופנתיים.

הסיפור האמיתי כאן הוא איך מרצ הצליחה לפספס מול שער ריק את הכניסה לאופנה. דמות אפרורית וחסרת כריזמה כדב חנין הפכה למועמד פופולרי וסוחף לעיריית תל אביב, בזמן שזהבה גלאון ואבו וילן המשיכו לשעמם את כולם למוות. בסוף התעוררו שם ודחקו את טרחני השבט למורד הרשימה, אבל אז התחלנו לירות זרחן לשטחים פתוחים בעזה, והכל נשכח.

אגב, עם הלוגו הפומפוזי שעיצבו לנו, לא נראה לי שיש לנו זכות להתגולל על פוטו-שופ של מועמדים. יש מצב שיוסיפו את התמונות שלנו להר ראשמור?