להבין את "הקול הרוסי"

העלייה מברית המועצות מחזיקה כיום בכ-20 אחוז מהקולות האלקטורליים. אבל מה אתם, 80 האחוזים שאינם דוברי רוסית, יודעים על הרגלי ההצבעה של דוברי הרוסית? ומה אתם, דוברי הרוסית, יודעים על ההצבעות של "העלייה הנהדרת מברית המועצות"? רוב הסיכויים הם שבשני המקרים התשובה זהה: אתם יודעים שהקול הרוסי (הכללה גסה, ברית המועצות היא לא רק רוסיה) הולך לליברמן.

זה לא מפתיע: חלק גדול מאוד מבעלי זכות הבחירה דוברי הרוסית מצביעים באופן היסטורי למפלגת ישראל ביתנו, ולפני כן הצביעו ל"ישראל בעליה" שזכתה בשיאה לשבעה מנדטים. הסיבה הראשונה והפשוטה ביותר לכך היא שמדובר במפלגה שבראשה עומד הפוליטיקאי הבכיר ביותר בישראל שהגיע מברית המועצות. ליברמן אמנם לא מרבה לדבר על הנושאים הספציפיים למגזר העולים, אבל התפיסה היא שהוא כן איש אמין ואיש מעשים.

התפיסה הזו, או חלק ממנה, היא פועל יוצא של התנשאות מצד לא מעט אנשים שבילו חלק גדול מחייהם בברית המועצות על הסטריאוטיפים של הישראליות. הישראלי הרועש והמתלהם שמדבר המון אבל אומר מעט נחשב בעיניהם להרבה פחות מכובד מכזה שיוצא בהצהרות חדות כמו "בלי נאמנות אין אזרחות".

אבל גם אם מסתכלים מעבר למוצאו של ליברמן ולמסר שלו, ונשארים רק עם התניות פשיסטיות כוחניות, זה עדיין מסר שיקסום לעולים רבים. במקום ממנו הגיעו, הם ידעו מעל לכל ספק שהשטח של המדינה שלהם שייך להם, וכל מי שמנסה לאיים עליו הוא לא לגיטימי. זו לא אמונה דתית, אלא כזו שמושרשת במשך דורות. כשהם הגיעו לכאן, השטח אולי השתנה אבל הדעה לא.

לבסוף, ישנו עניין הילדים. החלק העצוב ביותר וההירואי ביותר בסיפור של העלייה הגדולה מברה"מ. בניגוד לעולים ממדינות מבוססות, רבים מדוברי הרוסית בארץ הגיעו לכאן בתחילת שנות ה-90, עם פירוק ברית המועצות וההבנה שהכלכלה של מדינות ברה"מ הולכת לעזאזל. אנשים לא מעטים החליטו אז להגיע לישראל בידיעה ברורה שהם לעולם לא יחזרו לעבוד במקצוע שלהם, אלא יצטרכו להתחיל מעבודות מזדמנות עם שכר מינימום והצורך להמציא עצמם מחדש אחרי חיים שלמים של עבודה. רבים מהם לא עשו זאת מציונות טהורה, וגם לא במטרה לשפר את מעמדם, אלא כדי שלילדים שלהם יהיה עתיד.

עכשיו הם רוצים שהילדים שלהם יחיו במדינה בטוחה, וזה בדיוק מה שמבטיח ליברמן לעשות: לדאוג לשלום ילדנו. אז מה אם זה בא על חשבון הבטחון הכלכלי והפיזי של ילדים אחרים.