וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

15 מנדטים מחפשים מפלגה

מיכאל קליינר

23.12.2008 / 14:04

נוכח דחיקת פייגלין בליכוד, הפרגמטיות של ליברמן והרשימה הישנונית של הבית היהודי, הציבור זקוק למפלגת ימין אמיתית

כשבנימין נתניהו מיישם את אסטרטגיית "עם הפנים למרכז", זה לא לגמרי ברור האם מדובר בהימור פוליטי או בהצהרת כוונות. הפרשנים נוטים לייחס זאת לצורך אלקטורלי: שאיבת קולות ממרכז המפה הפוליטית, מקולות שבעבר עשו דרכם לשינוי, קדימה ומפלגת העבודה. המחיר שנתניהו משלם, לכאורה, הוא אובדן קולות הימין.

מבחינה פוליטית גרידא, נתניהו פועל נכון. את קולות הימין הוא מעריך שממילא לא יקבל. אנשי הימין נכוו ממנו בעבר וחוששים לחזור על הטעות. אבל באופן פרדוקסלי, דחיקתו של משה פייגלין ברשימה למקום על סף הריאלי, עשוייה לגייס קולות של "דווקנים", שירצו לעשות הכל כדי להבטיח שעל אפו וחמתו של נתניהו, פייגלין ייכנס לכנסת.

מה שמשחק לטובת הליכוד הוא החולשה העצומה שיש בימין המפה הפוליטית. כ-15 מנדטים לא מוצאים לעצמם בית. הרשימה האפורה שהעמידה חבורת הפרופסורים של הבית היהודי, לא מעוררת שום רגשי הזדהות בקרב הציבור הימני. את הצבע לרשימה המהורהרת הזו, אמור היה לספק העיתונאי אורי אורבך, אבל אפילו הוא נתפס בעיני רבים כחנון ימני, או עיתונאי מחמד שתפקידו לקשט את הרשימה יותר מאשר לספק לה מימד מנהיגותי. מפלגת המפד"ל ב', או בשמה החדש, "הבית היהודי", היא תוצר של ועדת מינויים שכנראה מנותקת מההווייה הישראלית. כל מי שספד אי פעם לקרוב משפחה או חבר מכיר את ההתלבטות במינונים: על איזה צורך יענה ההספד – מה הוא יהיה יותר: מכובד או מרגש. ועדת המינויים של הבית היהודי בכלל לא התלבטה על מינונים. היא הכריעה באופן מוחלט על רשימה מכובדת עם אפס ריגוש ואחוזי רייטינג, רשימה על טהרת החיוורון והאפרוריות, רשימת שנות ה -70.

יש, אולי, משהו נחמד בלנסות להיות הערוץ הראשון בעידן ה"אח הגדול" ו"הישרדות", אבל כמו שהצופים מדירים את זפזופי השלט, כך כנראה, גם הבוחרים ידירו את פתקי ההצבעה. נוער הגבעות לא ייתן את קולו לרשימה הזו. כך גם רבים מבוחרי הימין השורשי, שמחפשים מנהיגות, ריגוש, טמפרמנט של פייגלינים ובמקום זאת מקבלים רשימה ישנונית, מורתית, שעל סדר יומה בעידן של קסאמים, איום גרעיני, ונשיא אמריקאי שעסוק בשינוי התדמית של ארה"ב בעיני העולם המוסלמי – תקציבי החינוך לישיבות ולבני עקיבא.

הצרה השנייה של הבית היהודי היא, שגם היא, בדיוק כמו הליכוד, דחקה את רגלי הנבחרים הבולטים של האיחוד הלאומי אל מחוץ לרשימה. כמעשה נתניהו בפייגלין, מעשה ועדת המינויים באיתם, הנדל ואריה אלדד. התוצאה היא שגם המפד"ל החדשה פונה אל מרכז המפה הפוליטית ומותירה את אנשי הימין ללא בית, למעט ברוך מרזל שנותר תמיד על נישת מלכוד אחוז החסימה.

מפלגה ימנית אמיתית ימינה לליכוד היא לא רק מענה לצורך פוליטי של אנשי הימין שאין להם למי להצביע, אלא היא בגדר אינטרס לאומי. לא טוב היות הליכוד המפלגה הימנית ביותר במפה הפוליטית. (ליברמן שמבקש לוותר על שטחי אום אל פחם תמורת בית אל ואריאל, הוא בעיניי מפלגה ביילינית בעטיפה דוברמנית). גם לא טוב שרבים מעם ישראל מוצאים את עצמם מחוץ למעגל הפוליטי ופשוט אינם מגיעים לקלפי.

15 מנדטים מחפשים מפלגה, השאלה היא אם בימין ישכילו להקים רשימה מאוחדת שתכלול את מפלגתו של אלדד, מפלגתו של מרזל ומודחי האיחוד הלאומי. אם כן, למפלגה כזו יש סיכוי למשוך עניין ציבורי ותקשורתי ולעבור את אחוז החסימה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully