אביגדור ליברמן מנסה רגע אחד לפני הבחירות ללכוד את קולות המרכז השפוי. אחרי שלכד את קולות הציבור הרוסי ותושבי הפריפריה באמצעות טרמינולוגיית שנאה לערבים, הוא החל בחיזור עיקש אחר קולות המצביעים המצויים במרכז פוליטית וגיאוגרפית, על מנת להשלים את מטרתו ולהפוך את "ישראל ביתנו" למפלגה השלישית בגודלה בכנסת.
הוא עושה זאת באמצעות אמירות על פיהן הוא איננו גזען, וכי אינו רודף את המפלגות הערביות על בסיס אתני-גזעי אלא על בסיס עמדותיהן האידיאולוגיות שאינן עולות בקנה אחד עם זכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינה יהודית-דמוקרטית. במאמר שפרסם לא מכבר באתר זה, נאחז ליברמן באישים כמו אהרון ברק ורות גביזון, והציג עצמו כמי שמיישם הלכה למעשה את רעיונותיהם. אם זה לא היה ציני זה היה יכול אפילו להיות מצחיק.
ראשית, משום שליברמן איננו יוצא נגד מפלגות ספציפיות. לו היה עושה זאת זה היה לגיטימי. מותר להתבטא באופן בוטה נגד מפלגה, ראשיה ורעיונותיה. הליכוד עשה זאת לעבודה, העבודה עשתה זאת לליכוד, מרצ לש"ס וש"ס למרצ וכו'. הבעיה היא שליברמן איננו מדבר רק נגד המפלגות הערביות ונציגיהן בכנסת, אלא תוקף מדבר באופן בוטה, ארסי וגזעני נגד ציבור הערבים הישראלים, ציבור המהווה 20% מאזרחיה של מדינת ישראל. ליברמן איננו מבדיל בין ערבי שמצביע בל"ד לבין ערבי שמצביע מרצ, עבודה, ואפילו קדימה והליכוד (כן, יש גם כאלו), והוא איננו מבדיל בין פנאטים התומכים בטרור לבין אזרחים שומרי חוק, ומרבית ערביי ישראל הם אכן כאלו. מבחינתו הערבים כולם הם שוחרי רע, בוגדים וטרוריסטים.
ליברמן מדבר באופן גלוי על כוונתו להעביר את כל ואדי ערה לידי הרשות הפלסטינית, ובכך להביא בפועל לשלילת אזרחותם של חלק גדול מערביי ישראל, דבר האסור על פי החוק הבינלאומי, ואם יתגשם יהפוך את ישראל למדינה מצורעת. הוא גם הבטיח בהצהרות הבחירות שלו כי יפעל לחקיקת חוק שבמסגרתו יחויבו ערביי ישראל באקט משפיל במיוחד להתחייב על נאמנות למדינת ישראל, לערכיה וסמליה (היהודיים), ואם לא כן תישלל אזרחותם. אכן, דמוקרט לתפארת.
נפילתו של המשטר הדמוקרטי
אבל מה שמדאיג במיוחד איננו ליברמן, אלא דווקא קלות הדעת שבה קיבלה מדינת ישראל את הליברמניזם. רק לפני 20 שנה החליטו כל חברי הכנסת מימין ושמאל להחרים את קודמו של ליברמן בתפקיד הקיצוני התורן, מאיר כהנא. ברוב גורף החליטה כנסת ישראל על תוספת סעיף לחוק הבחירות הקובע כי מפלגה המעודדת גזענות לא תוכל להיבחר לכנסת, ובכך נמנעה כניסתו החוזרת של כהנא לכנסת מצויד בעוד מנדטים. אגב על פי הסעיף שנחקק נגד כהנא ספק אם ליברמן עצמו יכול היה להיבחר לכנסת.
את הלגיטימציה שניתנה לליברמן ניתן היה לפטור בסיבות הידועות: באינתיפאדה, בהרס תהליך השלום, ובעמדותיהם הבוטות של חברי הכנסת הערבים, אך גם להלך רוח פוסט-מודרני הנותן לגיטימציה כלאחר יד גם לדעות גזעניות וחשוכות לבוא בשערי הפרלמנט הישראלי, ובקבלתן על ידי המרכז הישראלי.
כך למשל חיזרה קדימה אחר ליברמן והפצירה בו להיכנס לממשלתה, כך קיבלה מפלגת העבודה קיבלה בשוויון נפש את כניסתו של ליברמן לממשלה, ואפילו בשמאל החלו לחבב אותו. יוסי ביילין הגדיר אותו בזמנו כ"יריב פוליטי חכם" ויצא איתו לסדרת עימותים ברחבי הארץ, לונדון וקירשנבאום לא הפסיקו להתמוגג בתכניתם מהאורח השנון, ובן כספית לא הפסיק להפליג בטורו הקבוע ב"מעריב" בשבחיו של איש ההגות ליברמן.
כל מי שיבחן את מדינת ישראל בעיניים אובייקטיביות לא יוכל להתעלם מהיותה קרובה יותר מתמיד לנפילתו של המשטר הדמוקרטי ולעלייתו של משטר פשיסטי. הצירוף של חוסר ביטחון אישי, אי אמון במערכת הפוליטית והמשפטית, משבר כלכלי מאיים, פשע משתולל, חוסר שוויון קיצוני בין המגזרים בחברה מאיים להפוך על פיו את המשטר הדמוקרטי של מדינת ישראל ולסלול את הדרך לעלייתו של משטר חדש ומאיים. תסמכו על ליברמן שהוא יהיה בסביבה כשזה יקרה.
שי פלד הוא איש יחסי ציבור ותקשורת