היהודים איבדו את המצפון והמצפן שלהם, בהחלטתם לשלוח לכנסת למעלה ממאה חברי כנסת ימניים, מהזרם המתון ועד החלק הקיצוני והמטורף. לא כך אמור לנהוג עם הספר, עם מתורבת עם ערכים אנושיים.
תוצאות הבחירות לכנסת ה- 18 הם הוכחה חותכת לכך שהיהודים הפכו מעם נרדף לעם רודף, הסובל מפרנויה קשה בכל מה שקשור לערבים בכלל ולפלסטינים בפרט. במקום לשאוף לשלום ולחברה צודקת ושוויונית, הפכו היהודים לעם ששם לעצמו למטרה לתמוך באלה המבקשים לפגוע בערבים ורוצים בהמשך הכיבוש הבלתי אנושי.
המסקנה היחידה מהבחירות היא, שרוב העם היהודי הפך לעם הדוגל בפשיזם, לעם המאמין למנהיגים שמפחידים אותו, שהפסיק לשאול שאלות והחל ללכת כמו עדר אחרי מנהיגים, ששנאתם לגויים היא האידיאולוגיה שלהם. יש שיטענו שהערבים אשמים בכך. בגלל הטילים, הקיצוניות שפשטה בהם, ושאין פרטנר לשלום בצד הפלסטיני. אבל הטענה הזו היא בעצם הטלת האשמה על הערבים
לא הערבים אשמים
כמובן שאין שחר לטענות האלה. מי שאשם במצב הם ראשי ממשלות ישראל, שלא היה להם האומץ להכריז בגלוי על רצונם בשלום עם הפלסטינים, עם העולם הערבי ולא עם אזרחי המדינה הערבים. כל ראשי המדינה, מאז ומתמיד, מודים בגלוי כי ההפליה נגד הערבים היא ממוסדת ומבטיחים לטפל בה. אך אחרי 60 שנות קיום של מדינת ישראל, לא נעשה כל צעד רציני לשנות זאת.
גם בזמן שמנהלים שיחות שלום, המתנחלים, כשלוחת הממשלה בשטחים הכבושים, מתחילים בתנופת בניה בלתי חוקית ותפיסת עוד קרקעות. השיחות נתקעות והאשמה מוטלת על הצד הפלסטיני.
אינני סוציולוג שיכול לנתח את מה שעובר על החברה היהודית, אבל אני יכול לקבוע בוודאות כי התפשטות הימין נובעת משנאת האחר, ושנאת המילה שלום. היהודים רוצים איש חזק שיטפל בפלסטינים והערבים. מי אותו איש? אביגדור ליברמן, שמבין ערבית? בנימין נתניהו שמבין "בשלום"? ברוך מרזל? אריה אלדד?. אותם מנהיגים שחרטו על דגלם את השנאה והכוח, הם אלה שזכו בבחירות. אני, כערבי, לא עושה חשבון לאנשים האלה וגם לא המגזר הערבי כולו. אבל אם ליברמן מבין ערבית, הוא גם יגיע לספרדים הדתיים, ויטפל גם בחרדים האחרים,בהומואים ובלסביות, וכמובן באנשי השמאל, שהפכו למיעוט.
היהודים צריכים לעשות חשבון נפש ולרענן את מצפונם, שנשלח לחלל החיצון. אם לא, הם ימצאו את עצמם עם משטר מהגרועים בעולם.