לפני כשנה וחצי הודיע שוער נבחרת ישראל בכדורגל דודו אוואט על פרישה. כל הפרשנים ובכלל אזרחי ישראל הסתובבו חפויי ראש - מי יוכל להחליף את השוער האגדי אחרי שנים ארוכות שהוא היה העמדה הבטוחה בהרכב הנבחרת המשתנה כל העת. וראו איזה פלא, רק עברה שנה, והיום, אופיר מרציאנו, שוער קבוצת מ.ס. אשדוד, עומד בבטחה בשער הנבחרת, וזה נראה טבעי כמו זריחת השמש מדי יום.
מרציאנו הוא רק משל לתופעה שקורה כל הזמן ובכל מקום. כאשר ראש ארגון עסקי, ראש עיר או ראש ממשלה עומד לבחירה מחדש, כל מי שלא היה בתפקיד נראה לא מתאים ולא רלוונטי. כמעט כל ראש עיר, לפני שנבחר הוא אנונימי, וכך גם ברמה הלאומית. מי הכיר אצלנו את בנט לפני שלוש שנים? והיום יתכן שיעמוד בראש המפלגה הגדולה ביותר. מי חשב שנתניהו הצעיר יוכל להחליף את שמעון פרס הוותיק בשנת 96' - ויש אין ספור דוגמאות לחוק הקבוע הזה: מי שנמצא בשלטון חושב שאין לו תחליף, ופעם אחר פעם הוא מתגלה כטועה.
אני חושב שיש סיכוי יותר מסביר שנתניהו לא יהיה ראש הממשלה הבא. נתניהו נמצא במומנטום שלילי. הוא מתחיל מערכת בחירות עם 22 מנדטים - ומכיוון שיהיה המטרה לחצי מרבית המפלגות, הוא צפוי עוד לרדת בסקרים. בבחירות הקודמות התחיל עם 40 וסיים עם 31 מנדטים, ולפני ארבע שנים התחיל עם 35-36 מנדטים וסיים עם 28. זה הצפי שלי גם לבחירות הנוכחיות - אני מעריך שנתניהו יהיה יותר קרוב לתוצאות שלו ב-2006 מאשר לתוצאות בשנת 2013.
אז מי יחליף אותו? כולם נראים "גמדים" חסרי ניסיון מדיני או ביטחוני. יש חשש אמיתי בציבור לגבי זהות מי שיעמוד בראש מדינה כל כך מורכבת שצריכה להתמודד עם איראן, חיזבאללה וחמאס, עם פערים חברתיים, חרדים שלא מתגייסים, גזענות ואלימות. כאן נכנס תקדים "אופיר מרציאנו". כל מי שנראה לא רלוונטי כיום, יראה טבעי בתוך שנה, הוא יהיה "המנוסה", "האחראי" ומי שיעמוד מולו יהיה חסר הניסיון. למעשה, מה שהתחיל אתמול זה פריימריז בין המועמדים החליפים לנתניהו. זה יכול להיות כחלון, לפיד או הרצוג - מי מהם שיצליח לעבור את 15 המנדטים יכול להיות המנצח הגדול (מצב נוראי מבחינת משילות, אבל זה המצב). יש גם סיכוי מסוים לבנט או ליברמן, אבל קשה לראות אותם עוקפים מימין את הליכוד ועדיין עם מספיק מנדטים בכדי לנצח.
כל מי שאומר שאלו בחירות על שום דבר ושבסופן נקבל עוד מאותו הדבר, טועה טעות קשה. אני צופה שינויים גדולים, כפי שמתרחשים מדי מערכת בחירות. כפי שלא צפינו את נסיקת הגמלאים, את ההצלחה של לבני בשנת 2009, את הניצחון של לפיד בבחירות האחרונות ואין ספור דוגמאות אחרות לא ניתן להעריך מה יהיה כאן בעוד ארבעה חודשים - אבל אני מסתכן להמר שיהיה מעניין מאוד ושונה מאוד מהכנסת הנוכחית.
בכדי להבין שאין באמת נעליים גדולות מדי ,והציבור מיד מתרגל לראש החדש, לא חייבים להרחיק עד נבחרת הכדורגל, הציבור יכול להשקיף לשכן שלו שאותו הוא מאוד יצטרך בעוד ארבעה חודשים. קוראים לו רובי ריבלין, נשיא ישראל פופולרי ביותר שגם החליף אחד עם נעליים בגודל של אוניה.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי
לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד