"כמה זמן עוד נוכל לסבול את כל השטויות שאני עושה? מה אני חושב, שהעם הזה מטומטם? נמאס רבותיי, נמאס. הגיע הזמן לשינוי - ואני אוביל אותו!" (חרצופו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, 1999).
האוזניים שומעות, אבל הראש מסרב להאמין: ראש הממשלה עמד ביום שלישי בערב בפני האזרחים והסביר שהוא הולך לבחירות כי הממשלה שלו גרועה, כי המנהיגות שלו כשלה. עמד ראש הממשלה בפני בוחריו ואמר להם: אני גרוע וזו הסיבה שצריך לבחור בי שוב. הראש רוצה להאמין שראש הממשלה נפל בלשונו, אלא שאז הוא נזכר: בכל אחד מניסיונותיו של נתניהו להיבחר מחדש, הוא השתמש בכישלונו שלו כ"טיקט" להיבחר מחדש. "זרקתי את כולנו עמוק לתוך התהום - ולתהום הזאת, רק נתניהו יכול".
עומד לו ראש הממשלה ומסביר שהממשלה כשלה, שהכלכלה התרסקה, שהאויבים על הגדרות ושאין ביטחון ברחובות. אומר נתניהו כעת יש לבחור בי, יש להגדיל עוד יותר את כוחי כדי שאוכל ליישם את מדיניותי בעוצמה רבה עוד יותר. כאילו לא היה שם נתניהו, כאילו לא כיהן כראש הממשלה, כאיש שמילתו היא האחרונה בכל הנוגע לתקציב המדינה, האיש שאחראי על אישור כל פעולה צבאית של מדינת ישראל.
כבר ב-1999, כשהעמיד עצמו לבחירה מחדש, הסביר נתניהו בתשדירי הבחירות כיצד האבטלה עלתה בזמן המשמרת שלו, ולמה צריך אותו כדי להוריד אותה. ב-2009 הוא שב אל כיסאו, וכשהתמודד עליו מחדש ב-2013, הוא הסביר שיש צורך לבחור בו לנוכח האיומים הביטחוניים הגדולים שניצבים לפתחה של מדינת ישראל, ובהם חמאס , וכן כדי שיפתור את המצוקות הכלכליות שבפניהם ניצבים בוחריו יוקר המחיה האדיר. שתי הבעיות הללו, איך לא, התעצמו והגיעו לשיא בכהונתו של אותו ראש ממשלה, שטען שהוא המזור להן.
כעת, בבחירות 2015 שיצאו לדרך, ראש הממשלה עלה מדרגה. בפה מלא הוא תקף את כישלון מנהיגותו, ודווקא משום שמנהיגותו כשלה, הוא סבור שצריך לתת לו מנדט, מנדט גדול עוד יותר. יש גל טרור ששוטף את ישראל, אומר נתניהו. הוא לא היה שם בחמש השנים האחרונות כדי למנוע אותו? לא הוא מי שניהל מבצע צבאי שהביא להישגים מפוקפקים, לא הוא מי שבתקופתו אין כל תהליך מדיני שלפחות מנסה למנוע את גל האלימות הבא? המדיניות הכלכלית נכשלה, קובע נתניהו. לא הוא מי שאישר את צעדיה? לא ממשלתו היא שנקלעה לגירעון של 40 מיליארד שקלים? רגע, לא הוא היה עכשיו ראש הממשלה?
גם אם נקבל את ההנחה שלפיה בעל תפקיד יכול להיות הפתרון לבעיות שגרם, נדרש, לפחות, שיציג המתמודד את שינוי התפיסה שעבר, את התכניות החדשות שיש לו לפתרון הבעיות ויסביר במה הן שונות מהתכניות שכשלו. אלא שנתניהו, כהרגלו בקודש, לא טורח להסביר מהי תכניתו המדינית, כי אין לו כזו. הוא לא מפרט את הצעדים שהוא מתכנן להורדת מחירי הדירות, כי ממש כמו בפעם הקודמת שהבטיח שירדו אין לו מושג מהם. הוא בוודאי לא מפרט את משנתו הביטחונית החדשה, והשונה מזו שעיקרי כישלונה זועקים לשמים בשבועות האחרונים, כי היא לא השתנתה; כי בכל התחומים הללו, כרגיל, לנתניהו אין תכנית, חוץ מאיזשהו רעיון בסיסי שכולל בעיקר את עצם ישיבתו ברחוב בלפור.
נראה שזו הטרגדיה הגדולה של הבוחר הישראלי; ככל שנתניהו יעשה עבודה הרסנית יותר בתור ראש ממשלה, הוא ישכנע אותנו למה רק הוא יכול להיות ראש ממשלה, בתנאים ההרסניים שהותיר ראש הממשלה הקודם הוא. האם סוף כל סוף נצליח לצאת ממעגל הכשפים האכזרי הזה? האם סוף כל סוף יצליח הבוחר הישראלי להפוך את החרצוף של נתניהו לבדיחה על נתניהו, ולא על הבוחר?