השוביניזם של הרצוג ולבני

למה לפיד ובנט התייחסו זה אל זה כאל "אחים" והרצוג ולבני מתעקשים להתייחס לעצמם כאל חתן וכלה? כולם התרכזו ב"ניבולי הפה" של לבני ב"מצב האומה". הילה קובו חושבת שהבעיה היא בכלל אחרת

בוז'י הרצוג רואה בציפי לבני קודם כל אישה. מישהי שצריך לחזר אחריה כדי לקיים "זוגיות", שבאה על חשבון הזוגיות עם אשתו. כך, לפחות עולה מאמירתו בשבוע שעבר, בהתייחסו למגעים לאיחוד בינו לבין ראשת התנועה: "אמרתי לאשתי שבסוף השבוע אני הולך להשקיע בציפי לבני".

אמנם כבר באותו יום עמדה רינה מצליח ב"אולפן שישי" על הריח הסקסיסטי של הדברים, אך מעבר לכך, בישראל המצ'ואיסטית, העניין לא גרר ביקורות רבות מדי. לא, נגיד, כמו הסערה שהתעוררה באומת הפוליטיקלי-קורקט ארצות הברית, לאחר פליטת הפה של מיט רומני על "קלסרים מלאים בנשים" במערכת הבחירות של 2012.

למי שלא מבין מה צורם בדבריו של הרצוג - ויש כאמור רבים כאלה - הנה הסבר קצר:

התפיסה הבסיסית של פמיניזם היא שאישה, כל אישה, היא קודם כל בן אדם. אינדבדואל. עם רציונל משלו, וערכים, ותשוקות משלו. וציפי לבני – מבחינת הציבור – אמורה להיות קודם כל בן אדם. עם השכלה, ועם ניסיון פוליטי עשיר; אדם שהיה חבר קבינט בטחוני בשתי מלחמות, ושבא לשרת את העם.

ממים ברשת על האיחוד של ציפי לבני ובוז'י הרצוג (אתר רשמי , פייסבוק)
"אמורה להיות קודם כל אדם עם השכלה וניסיון פוליטי עשיר". מם על הרצוג ולבני ברשת (מתוך הפייסבוק)

כש"הליכוד" ו"ישראל ביתנו" התאחדו במערכת הבחירות הקודמת – אף אחד לא חשב לרמוז על החיבור בין נתניהו לליברמן כזוגיות הומוסקסואלית, כיוון שעבודה צמודה ומשותפת בין שני ראשי מפלגות גברים הוא ברירת המחדל ההיסטורית, המקובלת ו"הטבעית" בפוליטיקה הישראלית.

לעומת זאת, כשהרצוג מתייחס לציפי ולאשתו באותה נשימה ומכנה את היחסים ביניהם "זוגיות", הוא מפנה את הזרקור לרכיב אחד באישיות של לבני – היותה משהו אחר, "אישה", ולא "בן אדם" אובייקטיבי, ומנכיח בכך סטראוטיפ מסוכן לפיו עבודה צמודה של גבר עם אישה אינה דבר שגרתי ומקובל, שבהכרח טומנת בחובה נוכחות של מתח מיני וקונוטציות רומנטיות.

הרצוג גם צמצם בכך את שניהם לתבנית שמרנית, שבה הגבר מחזר אחרי אישה באשר היא, או לחילופין – צריך לרצות את גחמותיה.

אם היה נדמה שאמירתו של הרצוג הייתה פליטת פה מיותרת שתשכח במהרה הגיעה במוצאי שבת האחרון לבני בעצמה לאולפן "מצב האומה" והמשיכה במלוא המרץ בקו שהתווה שותפה החדש. זמן קצר לאחר שליאור שליין הקפיד לומר בפניה ש"בדרך כלל אישה צריכה לעזוב מישהו עם חצי מכל מה שיש לו", (מה מרב הייתה אומרת על זה?), היא לקחה את מנטרת הזוגיות עם בוז'י עד הסוף ("כדי לנהל זוגיות יציבה החלטנו שלא נריב על מי שוטף כלים, עושה כביסה, החלטנו ששנינו נוריד את הזבל ביחד") וסיפקה לא מעט רמיזות מיניות ("חשבתי ששני ראשי ממשלה בפוטנציה עדיפים על ראש ממשלה אחד באימפוטנציה").

ברית האחים מול הזוגיות

מדוע, בעצם, בנט ולפיד התייחסו זה אל זה כאל "אחים" (ביטוי שנושא גם משמעות צבאית, למרות עברו החלבי של לפיד בתחום הזה), אבל הרצוג ולבני מתעקשים להתייחס זה אל זה כחתן וכלה? האם בין גבר ואישה לא יכול להיות קשר חברי אמיץ שעיוור למין של כל אחד מהם?

קצת תמוה שלבני ויועצת התקשורת שלה – פמיניסטיות מובהקות - ממשיכות לשתף פעולה עם הקו הזה. הרי אם כתב פוליטי היה מפנה ללבני שאלה – כמעט כל שאלה – שקשורה להיותה אישה היא הייתה מתעלמת במקרה הטוב או גורמת לכתב להתנצל על היום שבו הוא אחז מיקרופון.

יש להאמין שהרצוג הוא איש שוויוני וליברלי שיקדם נשים באשר הן, אולי יותר מכל מועמד גבר בבחירות הקרובות (בעיקר ראש הממשלה המכהן שמקיף עצמו ביועצים גברים בלבד), אבל דווקא בגלל זה התבטאויותיו מאכזבות.

זה גם ברור שאי אפשר להתעלם ממינה של המועמדת לראשות הממשלה, ואתם יודעים מה? אם ההומור "המתבקש" הזה של הצמד יביא לנו ראשת ממשלה – דיינו. ובכל זאת, נותרת השאלה איזה שימוש נעשה בהיותה של המועמדת "אישה" מבחינה תקשורתית ואילו משמעויות מקנים לזה. האם אנחנו מדגישים צדדים מעצימים או נופלים לקלישאות משומשות וחבוטות. למרבה הצער, ציפי ובוז'י נופלים אליהן, ובגדול.

לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד