הפמיניזם החרדי יצא לדרך

מרגע שהחל קמפיין "לא נבחרות לא בוחרות" אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית. הפוליטיקאים החרדים אמנם לא יספקו מענה ראוי בקרוב אבל גם על החברות החילונית והדתית מוטלת החובה לסייע לנשים החרדיות

"לא נבחרות לא בוחרות" זהו שם הקמפיין שמלווה את המאבק ההרואי והאמיץ של הנשים החרדיות כדוגמת אסתי רידר, אסתי שושן ורחלי איבנבוים. במיומנויות ראויות לשבח הן פועלות בשדה התקשורת החרדי ובשדה התקשורת החילוני, תולות פשקווילים במאה שערים, לא חוששות לתקוע לידיהם של גברים חרדים קונטרסים (פליירים), מתראיינות לכלל הערוצים ומנהלות מערכה פייסבוקית מרשימה. הרחוב החרדי והרחוב החילוני לא נותרו אדישים. בעוד החברה החילונית מחבקת אותן, הרי שהתגובות בחברה החרדית כללו בעיקר התנגדות ולעיתים גילויי אלימות.

קמפיין תנועת הנשים החרדיות לא נבחרות לא בוחרות (צילום מסך , מתוך עמוד הפייסבוק של "לא נבחרות לא בוחרות")
(מתוך עמוד הפייסבוק של "לא נבחרות לא בוחרות")

על מה מדובר?

בואו לא נטעה. לא מדובר כאן במאבק בין שמרנות לבין מודרנה. זהו מאבק שהוא קודם כל נגד תפיסת עולם פטריארכלית ושוביניסטית. מובן שלא כל הגברים החרדים שותפים להתנגדות ויש ביניהם לא מעט שמביעים תמיכה פומבית ולא פומבית בנשים אלו ובמהלכיהן. אבל ביסודו המאבק הזה הוא מאבקן של נשים נגד תפיסת עולם של ההגמוניה הגברית שהשליטה שלה בחברה החרדית היא כמעט ללא מצרים.

נשים ישולבו ברשימות החרדיות? גפני: "יעשו מהן קרקס"

הנשים החרדיות מזמן יצאו אל העולם המודרני. על מנת לאפשר לגברים להתפנות ללימודי קודש, עול פרנסת המשפחה הוטל עליהן. עול זה הכניס אותן אל עולם העבודה, הביא אותן לרכוש השכלה ומיומנויות מחשב והפגיש אותן עם העולם החילוני. כבר שנים שניתן למצוא רואות חשבון חרדיות, עיתונאיות, מתכנתות, אחיות, מורות ומנהלות בתי ספר חרדיות. אבל העומס עליהן זועק לשמים תרתי משמע. אם לנשים חילוניות קשה לשלב בין עבודה, לידות וגידול ילדים הרי שלנשים החרדיות, בשל ממוצע ילודה גבוה יותר ובשל היותן מפרנסות ראשיות, קשה שבעתיים. זה רק הגיוני ומתבקש שהן תדרושנה ייצוג בכנסת על מנת לקדם את האינטרסים הייחודים שלהן.

נשים חרדיות ישמחו לפטור את הגברים מעול הפעילות הפוליטית

התנגדותם של הגברים החרדים תמוהה בשני מובנים. ראשית, הנשים החרדיות מזמן כבודן אינו רק פנימה. הגברים עצמם עודדו אותן להיות חלק מהשדה הציבורי. מה ההבדל, אם כן, בין עבודתה של אישה במסדרונות בתי חולים או בתי ספר לבין עבודתה כנציגת ציבור במסדרונות הכנסת? מדוע מה שכשר לצורכי פרנסה אינו כשר לצורך ייצוג שפרנסה בצדו? שנית, היוקרה בחברה החרדית כל כולה מרוכזת סביב לימודי הקודש. הגברים הם היחידים הנהנים מיוקרה זו שנמנעת מהנשים לחלוטין. האידיאל החרדי הגברי הוא להיות תלמיד ישיבה. הנשים החרדיות שותפות מלאות לאידיאל זה. מדוע, אם כן, חוששים הגברים למקומם בשדה הפוליטי שנחשב כעיסוק שהם נגררים אליו בעל כורחם? נשים חרדיות רבות תשמחנה לפטור אותם מהעול הזה ולאפשר להם לחזור לישיבות.

בשלב זה קשה לפוליטיקאים החרדים לספק מענה הגיוני לשאלות אלו. אבל המהלך שהחלו בו הנשים החרדיות כבר יצא לדרך ויהיה קשה להחזיר את הגלגל אחורנית. גם אם בטווח הקצר לא יחול שינוי, הרי שיריית הפתיחה של הפמיניזם החרדי כבר נורתה. כמו מאבקים פמיניסטיים רבים עוד נכונה לו דרך ארוכה, אבל סופו לקצור פירות.

החברה החילונית וגם החברה הדתית לאומית אינן יכולות להסתפק במחיאות כפיים לנשים החרדיות. עליהן לנסות לסייע להן מעל ראשיהם של הפוליטיקאים החרדים. אמנם ייצוג במפלגות חילוניות לא יועיל להן, אבל על המפלגות המחויבות לסדר יום חברתי ללמוד את צרכיהן של הנשים החרדיות ולתת להם מענה. על מפלגות אלו בעיקר לזכור אותן אם וכאשר ינהלו במהלך הקדנציה הבאה מאבק מול החברה החרדית.

לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד