עמוס עוז: רוב הציבור קורא ישראל היום - אבל לא ספרות

על רקע הדשדוש בסקרים וההתקרבות המדאיגה אל קו אחוז החסימה, ארגנו אתמול (חמישי) במרצ כנס מיוחד, שנערך בסיקור בלעדי של וואלה חדשות, ומטרתו הייתה לשכנע את מתלבטי השמאל להצביע להם ולא למחנה הציוני. האורח שהוזמן ל"בית האיכר" שבהוד השרון כדי שיעזור במלאכת השכנוע, היה הסופר עמוס עוז, שהגיע עם בטן מלאה על הממשלה ועל העומד בראשה.

על במה נמוכה מול קהל סקרן של כמאה איש, ישב עוז על כיסא מיושן לצד שולחן ועליו בקבוק מים. הוא פתח אט-אט את הניירות שהביא עמו והחל לדבר על עניין שנמצא על סדר היום החדשותי – סערת פרס ישראל. "שמעתי אתמול את ביבי מסביר שפיטר אחדים משופטי פרס ישראל בספרות בנימוק מעניין ש'יש הרבה מגזרים בחברה שלא מיוצגים בוועדות השופטים של הפרס. נשמע מאוד דמוקרטי". עוז המשיך ואמר כי "קרוב ל-70% מהחברה לא קוראים ספרות - אולי 'ישראל היום' כן - אבל לא ספרות. האם בוועדת הפרס צריכים להיות 70% שלא קוראים ספרות מסיבות דמוקרטיות? בחברה יש 15% חרדים, שלא רק שלא קוראים ספרות עברית, אלא מתנגדים לה. אז מסיבות דמוקרטיות צריך שוועדת השופטים תכלול מתנגדי ספרות עברית? נתניהו לא רוצה להחליף את ועדת השופטים אלא את השופטים, את הסופרים, את השכנים ואם אפשר - את כל מי שלא מסכים אתו".

עוז המשיך וסיפר לקהל המסוקרן על הכרותו עם ראש הממשלה. "אתן גילוי נאות - אני מכיר את נתניהו מאז שהייתי בן 12 והוא בן שלוש. הוריי היו לוקחים אותי לדוד הפרופ' וגם הזוג נתניהו היו אורחים קבועים לתה של שבת. לילד הקטן היה מנהג שהיה זוחל מתחת לשולחן ומתיר את שרוכי הנעליים של האורחים. פעם אחת נמאס לי והכנסתי לו בעיטה. עד היום אני אוכל את עצמי מרגשי אשמה: או שבעטתי חזק מדי והכל באשמתי או שלא בעטתי מספיק חזק וגם הכול באשמתי".

לבאי הכינוס, קהל מבוגר מצדה השמאלי של המפה, היה זה ערב לא פשוט. "הוא מרתק והייתי מציעה שכולם יקשיבו לדברים שלו", אמרה אירה, שהצביעה למפלגה במערכות הבחירות האחרונות. "אבל אני יודעת שבימים שבהם אנחנו נמצאים, אין מי שיקשיב לו כי השיח כל כך אלים וגזעני. הוא מבקש מאתנו לשכנע אדם אחד, אבל היום דברים מרגישים אחרת. לפעמים קשה להגיד באיזה צד של המפה אתה כי התגובות לא נעימות, מה שמעלה חשש שמי שיישאר עם מרצ אלו רק הגרעין הקשה ויהיה קשה להביא מתנדנדים".

בין הנוכחים היו גם מתלבטים בתוך גוש השמאל, שטרם החליטו אם יצביעו למחנה הציוני או למרצ, ואליהם, כאמור, פנה עוז. "יש לי בעיה עם מפלגת העבודה ששינתה את שמה למחנה הציוני", הדגיש עוז. "לא הבנתי למה צריך להחליף את השם? כדי להתחנף למחנה הימין? מה זה, כל העם צבא? לא הבנתי את הצורך העצום להכות על החזה ולצעוק 'גם אנחנו ציונים', כאילו שהציונות של רבני הגבעות מובנת מאליה ושלנו מוטלת בספק. הציונות שלהם היא לא ציונות, היא תיאוקרטיה. אני לא מבין את הצורך להחליף את השם, אלא אם יש עניין אסטרטגי שמוביל אותם לרצות שאף ערבי לא יצביע עבורם".

"באתי הערב מתוך עניין, אבל אני מצביעה למחנה הציוני", הצהירה חיה ויטנשטיין, תושבת העיר. "אני מודאגת מאוד מהמצב, ובעבר הצבעתי מרצ. היום אני חושבת שחשוב לחזק את הרצוג. הם טוענים כי הצבעה למרצ תחזק את הרצוג, אבל אני מאמינה בחיזוק מפלגה גדולה".

עמרי הירש, תומך אדוק של המפלגה, הפציר בחברה שהצטרפה אליו לכנס להצביע למרצ והסביר בהתלהבות למה אסור לה לבחור במחנה הציוני. היא אמנם לא השתכנעה, אך הוא נותר נחוש. "זה מתסכל שאנשים כל כך להוטים להעיף את ביבי עד שבעיניהם הצבעה להרצוג היא הדרך היחידה", הסביר הירש. לדבריו, "הם לא מבינים שזאת לא בהכרח המפלגה הגדולה ביותר שתרכיב ממשלה. בהצבעה למרצ מקבלים גם את מרצ וגם את הרצוג. ככל שאני מדבר עם אנשים אני חושב שאת ימי ה-12 (מנדטים – דו"פ) יהיה קשה לשחזר, אבל אסור לוותר. יש הפתעות".

בהמשך, עוז תקף את נתניהו גם על טיפולו בסכסוך עם הפלסטינים. "ניהול הסכסוך פירושו אולי גם אלימות לא רק בירושלים אלא בגליל, בנגב בחיפה, במשולש וביפו. ניהול סכסוך פירושו קריסת הרשות הפלסטינית ועליית חמאס. אם לא גורם קיצוני יותר", טען עוז. "אנחנו לא ננצח במלחמות הבאות כי כבר לא מנצחים במלחמות. לא כי אנחנו לא גיבורים - החיילים גיבורים. לא כי אין לנו רוח קרוב - כי יש לנו. לא ננצח במלחמות הבאות כי במלחמה מנצח לא מי שמפיל יותר טנקים ומטוסים, מי שהורג יותר חיילי אויב או כובש יותר שטח, אלא מי שמשיג את מטרותיו. אין לנו מטרות שאפשר להשיג בכוח. ניהול סכסוך פרושו עוד מלחמה ועוד מלחמה.

לדבריו, "לישראל יש עכשיו שעת כושר שלא הייתה מזה מאה שנה לגמור קטטה. המחיר לא זול, הוויתורים לא קלים. אפשר לסיים סכסוך עם הערבים, לא מפני שהתחילו לאהוב אותנו או נעשו ציונים, אלא כי יש להם אויב הרבה יותר מסוכן והרבה יותר מאשר ישראל. עומדת על שולחננו 12 שנה הצעה של הליגה הערבית לסיים סכסוך בגבולות 67 עם תיקונים הדדיים, לפתור בעיית פליטים בנוסחה בהסכמת שני צדדים ולסיים מצב מלחמה של כל מדינות ערב. האם אני מציע שיראל תרוץ ותחתום? - ממש לא. אבל מציע שישראל תיכנס למשא ומתן רציני על הצעה שעומדת ומחכה".

יעל ראם, יו"ר סניף מרצ בהוד השרון, התרגשה מנוכחותו של הסופר הידוע. "בחלומנו ראינו ערב עם עמוס עוז. ישבנו, חשבנו ואמרנו ננסה לתקשר. וזה מה שקרה", סיפרה ראם. "התרגשתי מאוד בשיחתנו הראשונה וכך גם בשנייה". ניכר שרבים הזדהו עם תחושותיה, אלא שזה לא מה שבהכרח יסייע למרצ להתרומם.

"היה ערב מרתק, לשבת ולשמוע אדם שאני מעריצה ומעריכה שנים ארוכות", סיפרה רחלי, תושבת העיר. "הזדהיתי עם הדברים שאמר, אבל אני נשארת עם הרצוג ולבני", הודתה רחלי, וקלעה בדיוק למצוקתה של מרצ בבחירות הקרובות – רבים בשמאל מאמינים בדרכה, אך בוחרים במחנה הציוני.

אחרי שדיבר במשך כשעה, סיכם עוז את הערב בווידוי קטן. "אני אוהב את ישראל גם בזמני שאני לא סובל אותה" אמר, "זו חברה מתווכחת, שבה נהג מונית מחנך אותי, גם מי שמזהה אותי וגם מי שלא מזהה אותי. גם כשאני מתפלץ זה מוצא חן בעיני. אנחנו אומה של שמונה מיליון אזרחים עם שמונה מיליון ראשי ממשלה ושלושה מיליון איש שבידם הנוסחה לגאולה מידית. כולם מדברים ואף אחד לא מקשיב. זה לא נוח, ולפעמים מרגיש לא נעים, אבל אני אוהב את זה".

במפלגת הליכוד מסרו בתגובה לדברים: "ראש הממשלה זוכר לטובה את עמוס עוז מילדותו ומעריך אותו כסופר חשוב. אבל עוז, שאמר בשנת 2000 כי 'ברגע שישראל תצא מלבנון אנו נוכל למחוק את המילה חיזבאללה מאוצר המילים שלנו והיריבות עם חיזבאללה תיעלם', אינו מבין דבר במדינאות ובביטחון ישראל. עליו להודות על כך שיש בישראל ראש ממשלה שלא עוצם עיניים, ונאבק נגד חיזבאללה ושאר אויבי ישראל, כדי להבטיח את ביטחונם של עמוס עוז וכל אזרחי ישראל".