כשתלכו לקלפי, תחשבו על עזה

חצי שנה אחרי הטראומה של מבצע "צוק איתן" ודומה שהציבור הישראל שכח את 2,000 ההרוגים בצד העזתי וה-70 בצד שלנו. אבל כשאתם אומרים מילקי או יוקר מחיה, בתת-המודע אתם שומעים "עזה"

עזה היא הנושא המושתק ביותר במערכת הבחירות הנוכחית לכנסת. מושתק? מלבד הריב על הקרדיט על חשיפת איום המנהרות, עזה בכלל לא קיימת במערכת הבחירות הזו. נמחקה, טבעה בים, הושלכה מהצוק אל תהומות השכחה, ביחד עם המלחמה הלא נעימה של הקיץ, שהתרחשה מזמן-מזמן. הכול נינוח: עזה מעולם לא הייתה, תושביה לא קיימים, עתידנו אינו כרוך בעתידם, סבלנו אינו כרוך בסבלם. השכנים של שדרות ואשקלון, של נחל עוז ושל תל-אביב – היו ואינם.

רק לפני חצי שנה, למשך 51 יום, עזה הייתה נושא מדובר. אינסוף ראשים מדברים קשקשו בין אזעקה אחת לרעותה, עד שהכול השתתק באחת. רק הכאב של משפחות ההרוגים, הפצועים והנכים ודאי לא השתתק, גם אם איש כמעט אינו מקשיב לזעקתם.

אפשר היה לדמיין שבבחירות שמתקיימות זמן כה קצר – בקושי חצי שנה – אחרי כזו טראומה לאומית, שיהיה איזה פוליטיקאי שיתעקש לעסוק בעניין. אפשר היה לדמיין שגם אם כל הפוליטיקאים ינסו לתפוס מרחק מהעניין, שהציבור לא יקבל זאת ויתעקש לשמוע הסברים ולהבין מה התוכנית לעתיד. לשם מה הרגנו למעלה מ-2,000 ולשם מה נהרגו למעלה מ-70, ומה בעצם התוכניות של אלו שמבקשים את אמוננו, להוציא גזירת הגורל האכזרית של "כיסוח חוזר של הדשא" בעוד שנתיים. כמה הרוגים מתוכננים, אם כך, לקיץ 2016?

תופסים מחסה בזמן אזעקה באשקלון 23 ביולי 2014 (רויטרס)
כבר שכחתם? שתי נשים בזמן אזעקה ליד אשקלון במהלך "צוק איתן" (צילום: רויטרס)

אם אין דורשים את עזה בלב הבחירות הקרובות בגלל מאות ילדים שהרגנו הקיץ, אז אולי בשמו של דניאל טרגרמן? אם אין דורשים את עזה בגלל עשרות אלפים שעדיין גרים שם באוהלים, בתי ספר או ברחוב, אז אולי בגלל 51 ימים של אזעקות? אם איננו דורשים לדבר על עזה במערכת הבחירות בגלל העוני, המצוקה, הסגר האינסופי והייאוש ברצועה, אז אולי לפחות נדרוש זאת בגלל הזמן לקראת הפעם הבאה, שכבר הולך ומתקצר.

בין אם נחשוב על עזה ובין אם לאו כשנלך לקלפיות, עזה לא הולכת לשום מקום. המעצמה הישראלית שאנחנו אזרחיה תוסיף להיות השכנה של עזה, ותושבי פיסת האדמה הענייה שחמאס שולט בה פנימית וישראל שולטת בה חיצונית יוסיפו להיות שכנינו. עתידם כרוך בעתידנו שכרוך בעתידם.

היות העתיד הזה כרוך יחדיו בעבותות של היסטוריה, גיאוגרפיה, פוליטיקה ואלימות, לא נתון לבחירתנו. להבדיל, פרטיו של העתיד הזה הם כן בידינו ובידיהם. מסובך וקשה לדמיין עתיד אחר בין עזה וישראל, אבל מי שמתחמק מלדמיין עתיד כזה ולפעול להבאתו, גוזר על כולנו עוד סבל ושכול. עתיד שבו סאת הדם של ישראלים ועזתים תוסיף ותתמלא.

הישראלים אינם טיפשים. ודאי שמי שרץ עם ילדיו הקטנים פעם אחר פעם לממ"ד מבין טוב יותר, זוכר טוב יותר, את משמעותן האמיתית של הכרעותיו. בוודאי שיותר מאשר פוליטיקאים שתקנים, שקרנים או פחדנים. עזה היא הנושא המושתק ביותר במערכת הבחירות הנוכחית לכנסת, והשתיקה הזו רועמת. עזה היא הנושא המושתק ביותר במערכת הבחירות הנוכחית לכנסת, אבל מה שמודחק פועם בעוצמה גדולה בהרבה ממה שמקושקש ללא הרף. בכל פעם שאומרים לנו מילקי-דיור-יוקר מחיה, תת-המודע שלנו חושב על עזה, על האזעקה, על הממ"ד ועל הפעם הבאה. הפוליטיקאים ימשיכו בשלהם, אבל זה לא משנה: כשנלך לקלפי, נחשוב על עזה.

כי עזה היא הנושא המדובר ביותר במערכת הבחירות הנוכחית לכנסת.

לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד