מדינה מתוקנת? ישראל היא בקושי מדינה

הגיע הזמן להפסיק עם משפטים מופרכים בסגנון "במדינה מתוקנת הציבור היה מעניש את נתניהו על דו"ח המבקר". ישראל היא לא יותר מאוסף של שבטים משוסעים ויריבים - ומבחינת השבט של ראש הממשלה, הוא בסך הכול נפל קורבן לרדיפת השמאל

אחת השאלות המתבקשות אחרי אירוע כגון דו"ח מבקר המדינה בנוגע להוצאות מעון ראש הממשלה היא היכן הוא אותו "משפט ציבור" מפורסם. איך ייתכן שהממצאים הקשים לא באים לידי ביטוי בסקרים? למה הליכוד כמעט לא נשרט ימים לאחר פרסום הסיפורים המביכים על החשמלאי, החזרי מס הבצורת, העובדים שנאלצים לשלם מכיסם והוצאות הטייק-אוויי המפתיעות? מדוע אותו ציבור ערטילאי נהה בהמוניו אחרי אריאל שרון למרות הסתבכותו במעשי שחיתות חמורים פי כמה? מדוע בישראל אתה חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתך, גם אם מוסריותך המפוקפקת נחשפה לעין כל?

התשובה לכל השאלות האלו אחת: אין דבר כזה "ציבור ישראלי". יש אוסף של שבטים משוסעים ועוינים, שהמפריד ביניהם רב מאשר המחבר. השבטים האלו מתאחדים רק במלחמות, בתוכניות ריאליטי ובפרסומות דביקות לחברות סלולריות. במדינה מתוקנת, אומרת הקלישאה, נתניהו היה משלם בכיסאו על הממצאים, אבל ישראל לא רק שאינה מדינה מתוקנת - ספק אם היא יכולה לענות להגדרה של "מדינה".

אין כמעט מה שמחבר בין השבט האשכנזי לשבט המזרחי, בין מעמד הביניים החילוני לציבור הדתי-לאומי, בין ימין לשמאל, בין אליטות ישנות לבין אליטות חדשות, בין חרדים וערבים לבין שאר הציבורים. כל שבט מחזיק בסולם ערכים שונה, בהיסטוריה שונה ובהשקפת עולם שלא רק ששונה באופן תהומי מזו של השבטים האחרים, אלא גם בזה לשיח המתחרה ורואה בו סכנה קיומית ממש. לכן, ממצאים נגד נתניהו לא פוגעים בו בקרב האלקטורט שלו, ונתפסים בעיני רבים מבוחריו כרדיפה אחריו מצד השבט השמאלני. השמאלנים, מנגד, רואים את הסחף נגד נתניהו בפיד הפייסבוק שלהם ומשוכנעים שהמהפך בדרך. הם טועים. השבט שלהם יצביע בדיוק כמו שהצביע בעבר, וכך גם בני השבט המתחרה, שנמצאים בפיד פייסבוק אחר, עם חברים אחרים, כמעט במדינה אחרת.

יו"ר האופוזיציה אריאל שרון עולה להר הבית, 28 בספטמבר 2000 (AP , איל ורשבסקי)
השבט שלו איתרג אותו למרות החשדות בשחיתות. שרון (צילום: AP)

מובן שהמציאות הזאת טבעית במדינת מהגרים צעירה יחסית. אלא שבמקום להיות מודעים לרגישויות ולנסות לגבש ולאחד את המדינה הצעירה, מנהיגים ישראלים לאורך השנים עשו הכול כדי לנכר את בני השבטים המתחרים. החל בראשי מפא"י בימי קום המדינה שהעניקו לבני עדות המזרח תפקידי שררה זוטרים והותירו את מנחם בגין ומפלגתו באופוזיציה במשך שנים ארוכות; דרך שמעון פרס ומוטה גור שצעקו על המזרחיים ה"חומייניסטים" בעצרות הבחירות ב-1981; ועד למלך ההפרדה והעוינות ההדדית, בנימין נתניהו, שמרגע שעלה לשלטון ב-1996 עושה הכול כדי לרסק את האליטות הישנות ולשסות את הציבור הימני בשמאל הבוגדני.

לנתניהו היו תלמידים מצטיינים, נפתלי בנט (שבט המתנחלים והדתיים-לאומיים) ויאיר לפיד (שבט מעמד הביניים), שהביאו לכך שבממשלה האחרונה, אולי הגרועה והלא מתפקדת בכל הזמנים, כמעט כל חבריה פעלו תוך דו שיח מתמיד עם השבט שלהם והתעלמות מכל השאר, דהיינו המדינה שעליהם להנהיג. אפילו בזמן מלחמה, שבה נוהגים בדרך כלל בני השבטים השונים להתאחד מול אויב משותף, הם המשיכו להתקוטט ולבקר את הממשלה מבפנים, כאילו הם כלל לא שייכים לעניין. הם פשוט חששו שהשבט יאמר את דברו ויזרוק אותם הביתה - ולעזאזל החיילים בחזית.

השסעים ב"ישראליות" מביאים לכך שכל תפיסה של מצפון ומוסר היא יחסית לחלוטין. נתניהו נהנתן בעיני אדם אחד ונרדף בעיני רעהו; ליברמן מושחת בעיני שבט מסוים וקורבן לתאוריות קונספירציה בעיני שבט אחר; שרון אותרג על ידי השמאל ונחשב מוקצה ועבריין בעיני הדתיים לאומיים. במציאות זו, שבה אין כל יכולת לבחון אדם בכלים אנושיים של היגיון בריא, פורח המשפט הפלילי. נתניהו ייפול מכיסאו רק אם יורשע בבית המשפט, בדיוק כשם ששרון שרד אף שכל הסימנים העידו שהוא טובל עד צוואר בשחיתות. אין פלא שגם את בית המשפט העליון, אותו סמל אחרון של ציבוריות מגובשת, של עאלק מדינה מתוקנת, מנסים חלק מהשבטים לרסק - או לפחות לשבץ בהם נציגים של השבט שלהם, שידפקו את בני השבטים האחרים.

לא חגיגה, לא דמוקרטיה

גם בין מוסדות השלטון וסמלי המדינה אין אמון: ראש הממשלה מאמין שהנשיא - סוג של פראייר נדיר, שמאמין באמת בחיבור בין הציבורים השונים - הוא אויבו; נתניהו לא היסס לצאת נגד מבקר המדינה שהוא עצמו מינה; ראשי הצבא לא חוששים לצאת נגד הממשלה שנותנת להם פקודות במאבקי תקציב; ואפילו מוסדות נקיים לכאורה כמו פרס ישראל נופלים קורבן למאבק המתמיד בין השבטים. קשה לחלק פרס שנקרא על שם מדינה שקיימת רק כרעיון, ולא כישות אמיתית.

לכן, בחירות בישראל אינן חגיגה לדמוקרטיה, ואין בהן דיון אמיתי על רעיונות ואידיאולוגיה, מכיוון שכל שבט מתבצר בפינתו, מאוים וכעוס. תחת זאת, מתרחשת השלכת ג'יפה הדדית, שרק הופכת גרועה ומכוערת יותר ממערכת בחירות אחת למשנתה. גם אחרי הבחירות, הממשלה שתוקם תהיה מפולגת וחשדנית, ויעמוד בראשה, ככל הנראה, אדם שינסה להנהיג אנשים וציבורים שעד לאחרונה התרכז בלזרוק לעברם רפש. נתניהו אמר פעם שהשמאל שכח מה זה להיות יהודים. למען האמת, הגוף המפורק שהוא עומד בראשו שכח מה זה להיות מדינה.

לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד