ארצי שינתה את פניה ולא שמתי לב

מועמד אחד טוען ש-20% מהאוכלוסייה הם גנבים, אחר אומר שיש כאן אזרחים שקופים לחלוטין וראש הממשלה מהלך אימים עם הגרעין האיראני כאילו אלמן ישראל. המציאות שונה ואופטימית בהרבה

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

כמי שהיה מעורב במערכות בחירות רבות ובזו הנוכחית צופה מהיציע, אני מתקשה להבין שמדובר במדינת ישראל - המדינה שבה נולדתי.

כאשר אני עוקב אחרי תעמולת הבחירות של המפלגות כולן ומדמיין לעצמי את דמותה של המדינה שבה אני חי על פי הסיסמאות השונות, הדוברים השונים והפרסומים למינם מתגלה לעיני תמונה נוראה של מדינה שרצוי לא לחיות בה בגלל הסכנה, בגלל העוני והמחסור ברפואה ובדיור. ראשית, אליבא דראש הממשלה והליכוד, אנו עומדים על סף סכנת השמדה בגלל הגרעין שאולי יהיה בידי איראן, כאילו אין לנו יכולת תגובה ואין באפשרותנו להתגונן. אחר כך ניבטת לעיני סכנה קיומית (על פי ליברמן וישראל ביתנו) כי לא מוטטנו את חמאס בעזה. כך הופכים להם כמה מאות ואולי אלפים בודדים של חברי כנופיות אלימים לאיום קיומי על מדינה שצבאה גדול מצבאותיהם של כל מדינות ערב יחד.

נפתלי בנט והבית היהודי יצרו מצג שגרם לאנשים כמוני לחשוב שאנו מדינה שבה 20% מאזרחיה (אלו שאינם יהודים) הם גנבים מדופלמים ובאזורים שלמים במדינה אסור להשאיר רכב נעול אפילו לרגע קט. גם בתחום הביטחון מציגים בנט וחבריו תמונה קשה ומפחידה. המחנה הציוני, זה של בוז'י ולבני, מתאר לנו מציאות קשה של כמיליון ילדים רעבים וחלקים ממנו קובלים קשות על הימצאותם של אנשים עשירים בישראל והופכים אותם לאויבי המדינה. ש"ס ואריה דרעי מציגים מדינה שבה יש אזרחים שקופים שהופכים לאסקופה נדרסת עבור חלקים אחרים בחברה הישראלית, ועוד כהנה וכהנה.

אני, שמכיר את ארצי עשרות בשנים, חשבתי לתומי שאני חי במדינה מיוחדת ונהדרת: מדינה החזקה ביותר מבחינה צבאית באזור - ממש מעצמה מבחינת אמצעים, כוח ומוטיבציית החיילים. מדינה שכלכלתה איתנה, מדינה שבה הבנק המרכזי מודאג מייסוף השקל מול המטבעות הזרים, מדינה שמספר חסרי בית נמוך מאשר ברוב מדינות העולם, מדינה עם מערכת רווחה וביטוח לאומי מהטובות בעולם (תודה למשטר מפא"י שחוקק חוקים אלו בשנות ה-50') , מדינה שבה אין אדם בלי ביטוח בריאות (גם אם אינו מושלם וגם אם התורים ארוכים), מדינה שמערכת החינוך שלה ומוסדות ההשכלה גבוהה מייצרים חתני פרס נובל יותר מכל מדינה אחרת בעולם (יחסית לגודלה), מדינה עם אבטלה מזערית (אף שזה נורא להיות בלי עבודה גם לאדם אחד) ומדינה שבה שלושה נוסעי מטוס מקללים את הדייל כי לא מכר להם שוקולד והופכים לסמל להתנהגות כולם.

שלט בחירות של המחנה הציוני שהושחת ברחוב יצחק שדה פינת המסגר, תל אביב פברואר 2015 (ראובן קסטרו)
אף קמפיין לא משדר תקווה. שלט של הרצוג ולבני שהושחת בתל אביב (צילום: ראובן קסטרו)

התמונה המצטיירת ממעקב אחרי התבטאויות כל המפלגות נוראה: ישראל היא מדינה שאזרחיה בסכנת חיים מידית כאשר אין מגן ואין לאן להימלט. מדינה שרבים מתושביה הם מחוסרי דיור ולנים על קופסאות קרטון בחוצות הערים. מדינה שרבים מילדיה הולכים לישון על בטן ריקה. מדינה שבה חולים נדונים למות בגלל היעדר טיפול, קשישים נשלחים לערבות הקרח כי אין מי שיסעד אותם ועוד כהנה וכהנה מחזות זוועה שקשה לתארם.

נכון, יש מה לשפר. אפילו הרבה. אבל כל הכיף הוא שהכול שלנו, ואנחנו אלו שיכולים וצריכים לתקן. אסור לשכוח, גם בתוך מערכת בחירות, כי אין דומה להישגים שלנו בשום מקום בעולם. כל מה שהשגנו ב-67 שנות קיומנו הוא חסר תקדים, ואין לו אח ורע בעולם.

אז רבותי ראשי המפלגות: אל תציירו הכול כשחור משחור. יש גם נקודות אור רבות. גם אם נדמה לכם שצריך להבליט במערכת בחירות את השלילי (ומניסיוני אתם טועים, כי מצביעים בגלל תקווה ולא בגלל השחרה), בכל זאת תנו ולו קצת מחמאות. תציגו כיצד אתם מתכוונים לשדרג את הקיים, כדי שחלילה לא ניסוג לאחור. כיצד תתקנו כל ליקוי, תנקו כל מופע שחיתות ותשפרו את איכות החיים כאן - כל זה בסדר, אפילו חובה. אבל, אנא השתמשו קצת פחות בצבע שחור ותוסיפו גם ורוד.

אם רק המנהיגים היו קצת יותר מתקרבים לעם ופחות רצים לאולפני הטלוויזיה כדי להשמיץ זה את זה, בכלל היה עוד יותר טוב.

הכותב שימש כיועצו של הנשיא לשעבר שמעון פרס

לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד