התנין שבינתיים ישן בשמש

בשונה ממערכת הבחירות הקודמת, בנוכחית נושאי דת ומדינה נדחקו לשוליים, כנראה בשל חששן של המפלגות הגדולות מיכולתן של המפלגות החרדיות להמליך כאן מלכים. לכשתקום ממשלה חדשה הבעיות יצופו מחדש

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

המחנה הציוני או הליכוד ירכיבו את הממשלה הבאה. שתי המפלגות הגדולות שמתיימרות להוביל את מדינת ישראל עדיין לא טרחו לספר לבוחר הישראלי מה הן תפיסות עולמן ומה הן חושבות על הסוגיות הבוערות של מדינת ישראל. כך גם כמה מפלגות אחרות. גם בנושאים החשובים ביותר למדינת ישראל, הקיומיים, הן מסתפקות בסיסמאות. שום פירוט, שום תכנית רצינית.

אבל גם על רקע הריק הכללי, בולט בהיעדרו המוחלט השיח בנושאי דת ומדינה. אם בנושאי חוץ, ביטחון או כלכלה, יש פה ושם התבטאויות של ראשי המפלגות, ומופרחות סיסמאות לאוויר, בנושאי דת ומדינה, יוק, נאדה, שום כלום. יחסי דת ומדינה הם כמו קרוקודיל בשמש. אף אחד לא רוצה להעיר אותו מרבצו, אך באופן בלתי נמנע, בעוד רגע קט, הוא ייפער את לועו ויטרוף.

במערכת הבחירות הקודמת, יחסי דת-ומדינה היו בקדמת הבמה. גיוס חרדים, נישואים אזרחיים, שמירת השבת וסוגיות נוספות היו נושא מרכזי במערכת הבחירות. ראשי המפלגות הבטיחו שינויים, התקשורת התעניינה. הבוחרים חשבו שזה חשוב. היה ברור שזה נושא ליבה.

למען האמת, הכנסת ה-19 הייתה גם הבטחה גדולה בתחום הדת והמדינה. הרכב הממשלה, הבטחות הבחירות להביא שינוי, ובעיקר היעדרם של החרדים, ניבאו אפשרות לשינוי ממשי אולי אפילו להסדרה היסטורית של יחסי דת ומדינה.

ואכן, סוגיות דת ומדינה היו בכנסת האחרונה על ראש שמחתן של מפלגות הקואליציה. השוויון בנטל, זכויות של זוגות חד-מיניים, הרפורמה בגיור, מבנה הרבנות הראשית ונושאים נוספים עלו לדיון. דיון שבשלבים מסוימים דמה להיאבקות בבוץ. לא פעם חישבו נושאים אלו להכריע את הקואליציה, השברירית ממילא. היה ברור שכל מפלגות הקואליציה הבינו שהנושא חשוב.

עצרת המיליון נגד חוק הגיוס, חרדים בבנייני האומה ירושלים. מרץ 2014 (יואב דודקביץ')
הסנקציות הפליליות נגד חרדים משתמטים יבוטלו? הפגנה נגד חוק הגיוס בירושלים (צילום: יואב דודקביץ')

ולמרות כל זאת, במערכת הבחירות הזו, ככל שמדובר בנושאי דת ומדינה, רוב המפלגות עושות קולות של שטיח. הנושא נעדר כמעט לחלוטין מתעמולת הבחירות ואפילו ממצעי המפלגות, ככל שבכלל ישנם הוא מופיע באופן מעורפל לגמרי או נעדר לחלוטין.

למה זה כך? קל לנחש. האפשרות שהחרדים ישובו להיות לשון מאזנים פוליטית בהרכבת הממשלה הבאה מוחשית מאוד. מאימת החרדים, דבקה לשון המפלגות לחיכה. רובן חוששות שהתבטאות מיותרת אחת בנושא הזה תרגיז את החרדים כל כך, שהם יקצו את המפלגה הסוררת מהממשלה, או יסרבו להמליץ על ראשה לנשיא. למי אכפת שכמה מאות אלפי אזרחים לא יכולים להתחתן בישראל כשבאופק פרס הקמת הממשלה. למי אכפת מסלול הייסורים של המתגיירים כשיש אפשרות להיות שרים.

אם הבעיה הייתה נעלמת אחרי מערכת הבחירות, אולי הייתי מחריש. אבל לפחות בתרחישים מסוימים, בנושאי דת ומדינה אחרי הבחירות הצרות רק יתחילו. אם החרדים יהיו חלק מהקואליציה, או אפילו הבית היהודי, עם זכות וטו בנושאי דת ומדינה, יש סיכוי טוב, או, סיכון משמעותי, שגם הישגים שכבר הושגו בתחום, יבוטלו.

קחו למשל את חוק השוויון בנטל. אפשר להתווכח אם הוא חוק טוב יותר או פחות, אבל ברור שמבחינת החרדים הוא אסון. אין ספק כמעט שהחרדים ינסו להתנות את כניסתם לקואליציה בביטולו או בריקונו מתוכן. כך גם בנושא הגיור. החלטת הממשלה הקודמת, שהתקבלה בשלהי ימיה, מאפשרת לרבני עיר להקים בתי דין לגיור. משמעות הדבר הוא הפיכת הגיור לנגיש יותר ואפשרי יותר. אבל גם הישג זה יכול להתבטל בהינף החלטה אחרת. למותר לציין כי אם החרדים ישבו בממשלה, קידום פתרונות חדשים כלשהם בתחום יחסי דת ומדינה יהיה בלתי אפשרי.

נכון, המחירים כאן יקרים. גם הגרעין האיראני הוא איום קיומי שנושף בעורפנו. שלא לדבר על חמאס. אבל, השאלה שאזרחי ישראל צריכים לשאול את עצמם היא גם באיזו מדינה יהודית הם יחיו. כזו שמוכתבת על ידי תפיסות העולם החרדיות, או כזו שבציבוריות היהודית שלה, ובהסדרים המוסדיים הקשורים לשירותי הדת בה, יש מקום לפשרות. מקום לכולם. הפוליטיקאים מתחמקים, אבל השאלות הללו חייבות לקבל מענה עוד לפני הבחירות, ומיד לאחריהן - בעת גיבוש ההסכם הקואליציוני.

ד"ר פרידמן הוא מרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס

לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד