איימן עודה כאן, כדי שתפסיקו לפחד מערבים

לא זועבי וגם לא טיבי: הפנים החדשות של הרשימה המשותפת מדברות על שלום, ברית מוחלשים ודאגה לעניים. עודה סוחף את הרחוב הערבי, קורץ לשמאל היהודי ומכוון גבוה – 15 מנדטים וראשות אופוזיציה. אבל הכוונות האופטימיות נעצרו ברגע שרצה לחתום על הסכם עודפים עם הציונים

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
צילום: ערן גילווארג, עריכה: טל רזניק

בקצה הכביש המטפס במעלה כפר כנא הורגשה ביום רביעי האחרון תכונה מיוחדת. על אף הקור העז, רבים הגיעו נרגשים לרחבת ביתו של ד"ר סמיר חטיב, בציפייה לבואו של יו"ר מפלגת חד"ש והעומד בראש הרשימה המשותפת, איימן עודה. "הרחוב בוער. אנשים ביקשו מנבחרי הציבור שלנו להתאחד והם נענו, לכן אנחנו נצא להצביע בבחירות האלה", הסביר פאדל חטיב, תושב היישוב. מעבר לאיחוד ההיסטורי, מדגיש חטיב כי דמותו של היו"ר היא סיבה מספיק טובה כדי להגיע אל הקלפי. "הצבתו של עודה בראש הרשימה מעוררת תקווה", אמר.

ראפת חטיב, תושב מקומי אחר שעמד בתור לכנס, התייחס לרחשי הלב של הציבור הערבי בדימויים מעולם הספנות. "היתה ציפייה לשינוי בהנהגה. עכשיו, כשעודה אוחז בהגה הספינה, הוא יוצר גל שסוחף אחריו רבים", אמר. "תמיד הצבעתי בבחירות לכנסת, אבל כל יום אני שומע אנשים שאומרים כי נמנעו מהצבעה בבחירות, אבל הפעם יגיעו אל הקלפי". תוצאות הסקרים שפורסמו השבוע, לפיהם הרשימה המאוחדת זוכה ל-13 מנדטים, יעידו היטב על המגמה. איש אמנם לא הופתע, אבל הציפיות ברורות: 15 מנדטים.

מנהיג נולד

איימן עודה, בן 40, נולד וגדל בחיפה. רק לפני חודשיים הוא נבחר לעמוד בראש מפלגת חד"ש, תפקיד שכעבור זמן קצר הציב אותו בראש הרשימה המשותפת, שמאגדת לתוכה זרמים פוליטיים מנוגדים: חד"ש הסוציאליסטית, בל"ד הלאומית והחילונית, ורע"מ-תע"ל. רגע אחרי שהצליח לזכות בהנהגת מפלגתו, אחרי מאבק מצד תומכי היו"ר הנערץ שפרש, מוחמד ברכה, מצא את עצמו עודה מוביל לא רק את המפלגה שבה הוא פעיל זה שנים ארוכות, אלא ראש תנועה גדולה המורכבת מדמויות ותיקות עם דעות שונות ושאיפות להתבלט.

איימן עודה במסיבת עיתונאים של הרשימה המשותפת, תל אביב. פברואר 2015 (דרור עינב)
עודה באירוע השקת קמפיין הרשימה המשותפת בעברית (צילום: דרור עינב)

היו כאלה שהרימו גבה על המינוי. חלקם חזו כי מדובר במשימה הגדולה מדי למידותיו של הפוליטיקאי הצעיר, אבל נראה כי הם התבדו. ד"ר שרה אוסצקי-לזר, היסטוריונית של המזרח התיכון שעסקה רבות במחקריה בקהילה הערבית-פלסטינית בישראל וביחסי הגומלין עם האוכלוסיה היהודית, מכירה את עודה מקרוב ונפגשה איתו לא אחת. את התנהלותו מאז היבחרו לתפקיד היא מגדירה בפשטות: "מנהיג נולד".

לדבריה, לצד האתגרים הברורים בהנהגת הרשימה המשותפת הוא נאלץ להתמודד גם עם לוח זמנים דוחק, ונכון לעתה הוא עומד בכך באופן מרשים. "זה כאילו שהתפקיד נכפה עליו: הוא ציפה להיות חבר כנסת בחד"ש, ופתאום הוא מנהיג של המגזר הערבי כולו", אמרה. "זה לא פשוט. זו מין סיטואציה שלא היה לו זמן להתכונן אליה ולהתבשל לתפקיד. הוא הוצנח לכיסא היו"ר של הרשימה המשותפת ומאז הוא מתגלה כמנהיג משכמו ומעלה. זה מצב קשה – הוא מנהיג מעל טיבי, זחאלקה, זועבי, התנועה האיסלאמית, והוא עושה זאת בצורה מושלמת".

גם חבר הכנסת ד"ר חנא סוויד, ממנהיגי הדור הוותיק של חד"ש ומי שקרא לחבריו לרדת מקדמת הבמה ולהזרים דם חדש למפלגה, מסכים כי התנהלותו של עודה לא מפתיעה. "ציפיתי שאיימן יתקבל באהדה גם בחברה הערבית וגם בקרב היהודים", אמר. "הוא עוד יפתיע. יש באמתחתו עוד כלים ועוד אפשרויות שיאפשרו לו להנהיג את התנועה ולהתחבר לדעת הקהל הישראלי".

עודה, עורך דין בהשכלתו, נולד בשכונת כבאביר במרומי הכרמל בחיפה. כבר בתקופת ילדותו ניתן לראות דוגמה ומופת לשילוב יהודי-ערבי בעיר המעורבת. "זה בוודאי הקנה לו את השקפת עולמו של חיים משותפים ונגד מגמת ההתבדלות של הערבים", הסבירה אוסצקי-לזר. "בעימות הטלוויזיוני שהיה בשבוע שעבר הוא עמד מול הפרצוף של ליברמן, שדיבר אליו בבריונות, ואמר לו: 'אנחנו רוצים להיות חלק מהחברה הישראלית. רוצים להשפיע, אבל איננו יכולים לעשות את זה לבד, אנחנו צריכים שותפים יהודים'".

איימן עודה במסיבת עיתונאים של הרשימה המשותפת, תל אביב. פברואר 2015 (דרור עינב)
"זה כאילו שהתפקיד נכפה עליו: הוא ציפה להיות חבר כנסת בחד"ש, ופתאום הוא מנהיג של המגזר הערבי כולו". עודה ומאחוריו טיבי, זחאלקה וגנאים (צילום: דרור עינב)

שותפים עיקריים, לפי השקפת עולמו של עודה, הם אלו שהוא מכנה "המוחלשים". אתם הוא רוצה לכרות ברית. "אני מדבר על טובת הנחלשים מכל האוכלוסיות, לא רק בחברה הערבית", מסביר עודה לוואלה חדשות. "אני מדבר על לחבר ולא על לנתק. אני אומר לאנשים עם מוגבלות: אנחנו, עם הקולות שלנו, נצביע בעדכם. זו גישה שמקובלת על האוכלוסיה הערבית. אני עושה הכול כדי לחבר בין האוכלוסיות".

המצב הנוכחי, אומר עודה, מציבה יהודים וערבים רבים באותה הסירה. "יש בעיה פסיכולוגית בכל ניסיון לחבר בין מוחלשים: הם מתרחקים מהחלשים האחרים ורוצים להתחבר לאוכלוסיה החזקה. אני חושב שצריך לשנות את המחשבה. אנחנו חייבים לראות את המציאות. זו בפועל לא מדינת כל אזרחיה, וזו גם לא מדינת היהודים; זו מדינת הטייקונים. מה לעני יהודי ולמדינה הזאת? אני מנסה לחבר בין כל הקבוצות. אני אפעיל שתי לשכות פרלמנטריות – אחת בישוב ערבי ואחת במקום של מוחלשים יהודים. אעשה הכול, בכל רמה ורמה, לחבר בין המוחלשים".

עבור הציבור היהודי עודה הוא דמות אלמונית, אולם בקרב הציבור הערבי מדובר בפוליטיקאי מוכר. הוא פעיל בזירה הפוליטית כבר שנים רבות. בגיל 23 כבר היה נציג חד"ש במועצת העיר חיפה, וכמה שנים לאחר מכן נבחר למזכ"ל המפלגה תחת היו"ר הדומיננטי ברכה. לפני חודשיים ברכה פרש כנפיים ועזב, ולמרות ניסיונות עיקשים של פעילים, שניסו להנציח את שלטונו – עודה הצליח להיכנס לנעליו.

"איימן דוגל בגישה של הידברות, של אינטגרציה שמבטאת את רצונו של רוב הציבור הערבי בישראל, בד בבד עם דבקותו בזהות שלו וביעדים של שלום ושוויון לאזרחים הערבים", מוסיף סוויד. "הוא עושה את זה בשיטה שלא מעוררת אנטגוניזם, אלא מזמינה התחברות למסר ולדרך שבה הוא מבטא את הדעות שלו, ומדבר אל הציבור היהודי בכלל".
עם זאת, סוויד מודה כי מדובר בגישה שונה מזו שניסו הוא וחבריו. "זה עניין של אופי אישי. יש מסקנות בחיים. האמרה המפורסמת 'עם כלים ישנים אתה לא יכול להשיג תוצאות חדשות' כוללת גם אותי. הדור שלנו תפס את הפעילות הפוליטית בצורה מסוימת, ועכשיו יש דור שרוצה לפתח את זה הלאה, בשיטות אחרות, בגישה אחרת. באמצעות שימוש במדיה, למשל. זו עוד התפתחות של החברה הערבית בישראל, מבחינה חברתית, תרבותית ותודעתית".

מקדים את זמנו

חייו האישיים של עודה, כאמור, הם דוגמה להשתלבות על רקע המורכבות שביחסי יהודים-ערבים. הוא נשוי לד"ר נרדין עאסלה, רופאה גינקולוגית בבית חולים הלל יפה שבחדרה, ולהם שלושה ילדים. את נרדין הכיר אחרי שאחיה, אסיל, נהרג מאש שוטרים באירועי אוקטובר 2000.

"איימן הוא האדם הנכון בזמן הנכון", מסביר ד"ר חטיב, שאירח את עודה בביתו ביום רביעי. "הוא צעיר, אינטלקטואל, עם ראיה רחוקה. יש לו פטריוטיזם שלא ידעתי כמוהו. עם זאת, הוא מדבר על השתלבות ולא על התבדלות. אני חושב שהוא עושה היום שינוי מחשבתי עמוק. ליברמן ובנט מכניסים לאנשים לראש שאנחנו רוצים לחסל את היהודים. אנחנו פלסטינים גאים, ובמקביל גם אזרחים ישראלים שרוצים להשתלב בחברה. זו זכות שאנחנו צריכים לממש".

"איימן מדבר בשפה הערבית, אבל במונחים ישראלים. היום לא מכירים אותנו ולכן החברה היהודית מפחדת מאתנו, אבל איימן זורע היום רעיונות שאולי לא יתממשו בקרוב, אבל הם יקרו בעתיד", מוסיף חטיב. "היום האווירה בישראל עוד לא בשלה להושטת היד שלו".

דרעי: "נתניהו, אנחנו רוצים אותך ראש ממשלה" (יותם רונן)
האווירה בישראל עוד לא בשלה להושטת היד שלו". דרעי, לו הציע עודה שותפות מדוכאים במהלך העימות אך נענה בכתף קרה (צילום: יותם רונן)

שילוב זה – היותו מייצג מובהק של "הדור הזקוף" ובעל תודעה לאומית-פלסטינית, לצד הרצון להשתלבות בחברה הישראלית – מתפרש בקרב רבים כהעמדת פנים וכסכנה, כפי שביטאה זאת ג'ודי ניר מוזס שלום. "הוא איש מאוד מסוכן בעיניי, כי הוא משדר משהו שאפשר להתחבר אליו גם בתור ישראלי", אמרה אשת השר.

גם אמירותיו נגד גיוס בני העדה הנוצרית לצה"ל והשירות הלאומי במתכונתו הנוכחית קוממו עליו רבים. עודה תומך בהתנדבות ממוסדת, אך מתנגד לשירות לאומי כהתניית זכויות לערבים ויוצא גם נגד שירות לאומי. לדבריו, שירות זה משמש דרך להעסקת צעירים בחינם, שתופסים את מקומם של עובדים בשכר.

"אני מאמין בבני אדם ואוהב אדם ונעים לי לחיות במקום שבו יש יותר מלאום אחד ותרבות אחת", הסביר עודה. "למה אנשים מפחדים? למה רואים בזה איום? זה צריך להעשיר ולהוסיף לכולם. אני חושב שצריך גישה אחרת: במקום גישת "או זה או זה" – צריך לחשוב על גם וגם. למשל, גם זהות לאומית שלי וגם השתלבות בחברה".

פחות משבועיים לבחירות, עודה כבר מדמיין את עצמו נושא בתפקיד סמלי שיהווה שלב נוסף בדרך להכרה והשתלבות. "הממשלה הבאה תהיה ממשלת אחדות-לאומית. לשני הגושים הגדולים אין רוב מוצק", הוא קובע, "אנחנו נהיה בראש האופוזיציה. זו עמדה חשובה: כל אורח חוץ, לרבות נשיא מדינה, ישב גם עם ראש האופוזיציה – וראש האופוזיציה ינאם אחרי ראש הממשלה".

הכל טוב עד הרגע שבו המסרים האופטימיים של עודה מתנגשים עם המציאות: בקרב הפנים מפלגתי הראשון איתו נאלץ להתמודד בתור ראש הרשימה הוא הפסיד אתמול. עודה לא הסתיר את אכזבתו מכך שלא הצליח לשכנע את שותפיו לחתום על הסכם העודפים עם מפלגת מרצ. המתנגדים העיקריים היו נציגי בל"ד שסירבו למהלך מאחר ומדובר במפלגה ציונית. מחנה השמאל הציוני כולו, מהרצוג ועד גלאון, התגייס כדי לשכנע את הרשימה לחתום, אך למרות ההתגייסות של עודה – הוא הפסיד בקרב זה למי שמעדיפים התבדלות פני השתתפות.