מה הערבים רוצים?

הרחוב הפלסטיני לא מתרגש מהבחירות בישראל, אבל ההנהגה לא מפספסת שום סקר. אבו מאזן מעדיף את ממשלת הרצוג-לבני, הנצים של פתח חוששים לאבד את המומנטום הבינלאומי שנוצר דווקא בגלל נתניהו, ובחמאס עזה מחזיקים אצבעות: רק מחל - פתק אחרי פתק

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
פועלים פלסטינים מחכים לשוב לגדה ליד שלטי חוצות של הליכוד, בני ברק, מרץ 2015 (AP)
פועלים פלסטינים מחכים לשוב לבתיהם בגדה ליד שלטי חוצות של הליכוד, השבוע בבני ברק (צילום: אי-פי)

פלסטיני שעושה את דרכו בימים אלה בין רמאללה לשכם, עשוי לחשוב שהמפלגה החזקה בישראל היא "יחד" של אלי ישי. קשה לפספס את שלטי החוצות שנושאים את דיוקנם של ישי, יוני שטבון וחבריהם, הפזורים בכל חור כמעט באזור השומרון. מדי פעם גם אפשר לראות את תמונותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו או של משה כחלון. על אף הנוכחות המוגברת של הפוליטיקאים מהימין בכבישים שעליהם נוסעים הפלסטינים, הבחירות בישראל מעניינות את תושבי הגדה כקליפת השום. מבחינתם זה עוד טקס ישראלי שחוזר על עצמו אחת לשנתיים-שלוש ולא נושא עמו שינוי. אפשר לשמוע את זה בכל מקום: ימין או שמאל, רק חול וחול, בתים חדשים בהתנחלויות ומאחזים בלתי חוקיים. בעבור הפלסטיני הממוצע אין שום הבדל בין הרצוג, נתניהו, בנט או לפיד.

כמובן, אלה אינם פני הדברים בהנהגה הפלסטינית - אם בעזה של חמאס ואם בגדה של הרשות הפלסטינית ושל פתח. ההתעניינות שם בבחירות בישראל עצומה, כמעט אובססיבית. כל שיחה עם עיתונאי ישראלי נסבה בימים אלה על סיכויי המפלגות לנצח. כל סקר שמתפרסם בישראל זוכה לתהודה בכלי התקשורת הפלסטיניים ובעיקר בקרב מקבלי ההחלטות. לכל אחת מהישויות - חמאסטן ופתחלנד - יש העדפות ורצונות, וגם בתוך התנועות עצמן ישנם קולות סותרים בנוגע לשאלה "מי יהיה טוב יותר לפלסטינים". נתחיל ברשות ובעומד בראשה.

יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן עם נשיאת שווייץ סימונטה סומרוגה בברן, מרץ 2015 (רויטרס)
יו"ר הרשות אבו מאזן בפגישה עם נשיאת שווייץ סימונטה סומרוגה בברן, השבוע (צילום: רויטרס)

העמדה הרשמית של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן היא שהבחירות הן עניינם של אזרחי ישראל בלבד והוא מוכן לשאת ולתת עם כל ממשלה שתיבחר. עד כאן עמדה רשמית. אין ספק שאבו מאזן היה רוצה לראות את הרצוג ולבני נבחרים. עבאס מכיר את שניהם אישית ומעריך אותם. הוא פגש אותם בעבר ביחידות ולא ביחידות. הוא מכיר את עמדותיהם וחושב שהם רציניים בכוונותיהם להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים. עם זאת, עבאס ואנשיו הקרובים ביותר מודעים גם לחולשה המובנית של מחנה המרכז-שמאל בישראל.

"השמאל רוצה אבל לא יכול להביא הסכם שלום, הימין יכול אבל לא רוצה", סיכם זאת בשיחה עמי אחד מבכירי פתח. "הרצוג ולבני הם אנשים רציניים מאוד, אבל אנחנו רואים לפי הסקרים את הקואליציה שאולי יצליחו להרכיב אם ינצחו בבחירות. הם לא יוכלו ללכת למהלך היסטורי, דרמטי, שמשמעו נסיגה לקווי 1967. אנחנו עלולים להיקלע איתם למשא ומתן אינסופי שלא יוביל לשום הסכם, בעוד ישראל נהנית מגיבוי מדיני בינלאומי משום שמדובר לכאורה בממשלת שמאל, אבל כזאת שבפועל לא תעשה דברים אחרת מזו של נתניהו".

דברי הבכיר משקפים עמדה פופולרית בעיקר בקרב אנשי פתח נציים יותר, גם כאלה שמעורבים במשא ומתן עם ישראל, שחושבים ש"נתניהו טוב יותר לערבים". לראייתם, הצליח נתניהו לשרת את המטרה הפלסטינית יותר מכל ראש ממשלה אחר בישראל, ובלעדיו לא היו הפלסטינים זוכים לגיבוי בינלאומי נרחב כל כך למהלכים השונים. עיתונאי פלסטיני המזוהה עם פתח אמר לי לא מכבר: "אני החלטתי מזמן לתלות את התמונה של נתניהו לצד תמונת ערפאת. אם היה מישהו שסייע לנו לזכות בתמיכה של הקהילה הבינלאומית והביא למשבר של ממש עם ארה"ב, בעלת הברית מספר אחת של ישראל, זה נתניהו". הגישה הזו רואה בהרצוג ולבני איום של ממש על היכולת של אש"ף לקדם צעדים נוסח הפנייה למועצת הביטחון או מהלכים דיפלומטיים אחרים.

יו"ר המחנה הציוני יצחק הרצוג וציפי ליבני במסיבת עיתונאים בה הציגו את המצע של המחנה הציוני. מרץ 2015 (ראובן קסטרו)
חולשה מובנית. הרצוג ולבני מציגים את מצע המחנה הציוני (צילום: ראובן קסטרו)

לעומת זאת, עבאס ומקורביו מבינים גם את המחיר הכבד שעלול להתלוות לניצחון של נתניהו בבחירות. מבחינתם, אם הליכוד ירכיב את הממשלה על בסיס קואליציה ימנית, העימות הוא בלתי נמנע. אחד ממקורביו של אבו מאזן אמר לי השבוע שבתרחיש כזה לא צפויה פריצת דרך מדינית: הבנייה בהתנחלויות תימשך, הפלסטינים יחריפו את המהלכים הדיפלומטיים ובשלב מסוים ב-2015 ייעצר התיאום הביטחוני.

"לא ברור עוד מה ביבי יעשה עם כספי המסים המוקפאים, אבל גם אם יחליט לחדש את העברת לרשות זה לא אומר שהתיאום הביטחוני יימשך לנצח, לנוכח הקיפאון המדיני. ואז כולנו מבינים שהתדרדרות היא עניין של זמן. גם הדרג הביטחוני אצלכם יודע זאת. אנחנו ניאלץ לעצור את התיאום והמצב בשטח ילך ויסלים עד שאבו מאזן עצמו עלול להודיע שהוא עוצר הכול ומחזיר את המפתחות לישראל. זה יהיה סופה של הרשות, אבל לא תהיה לנו ברירה אחרת. עדיף כמובן מבחינתנו ששני הצדדים ינהלו משא ומתן מלהיגרר לעוד אינתיפאדה. אבל אנחנו מבינים שעם נתניהו זה כבר לא יקרה. משבר האמון בינו לבין אבו מאזן גדול מדי".

עזה עזה עזה עזה

אצל חמאס הנושא פחות מורכב. תרחיש הבלהות שלהם הוא ניצחון של הרצוג ולבני ומשא ומתן מתקדם לשלום עם אבו מאזן. אם חלילה תהיה התפתחות כזו בעלילה, מעמדה של התנועה יישחק עוד יותר - גם כך רק 22% מהפלסטינים היו מצביעים לחמאס אם היו נערכות בחירות לפרלמנט, כך על פי סקר שפורסם השבוע על ידי "מכון ירושלים לתקשורת" (JMCC). חמאס צפוי לעשות לא מעט כדי להפריע למשא ומתן, אפילו במחיר של מלחמה נוספת עם ישראל. הסכם שלום בין ישראל לאבו מאזן משמעו רעידת אדמה לחמאס, לא פחות.

רוה"מ בנימין נתניהו ושר הביטחון משה יעלון בביקור באוגדת איו"ש, מרץ 2015 ( , אוהד צויגנברג)
עוינות כלפי אבו מאזן. נתניהו ויעלון באוגדת איו"ש, השבוע (צילום: אוהד צויגנברג)

מנגד, נתניהו ויעלון "טובים לחמאס". זו הדעה הרווחת בקרב הפרשנים בעזה שגורסים כי ניתן יהיה להגיע עם השניים להבנות מרחיקות לכת - כולל הפסקת אש ארוכת טווח. בחמאס מבינים שבישראל לא היו רוצים לראות בהתרסקות הארגון בעזה או בנפילת שלטונו שם. כל עוד חמאס שומר על שקט, הוא מהווה שותף אידיאלי לנתניהו - מוודא שאין ירי לישראל, מתחזק את עזה לפחות ברמה המינימלית, והכי חשוב: מספק אינסוף הוכחות לכך ש"אין עם מי לדבר". גם במהלך מבצע "צוק איתן", העבירה ההנהגה הישראלית מסרים גלויים לצמרת חמאס שלפיהם כי היא אינה רוצה להפיל את השלטון. אפילו קציני הצבא הבכירים ביותר הבהירו במהלך הלחימה בראיונות לתקשורת שאין כוונה לפגוע בהנהגה הפוליטית של הארגון. בחמאס יודעים גם שמצרים נהפכה לאיום מוחשי יותר מישראל וכן לעובדה שנתניהו ויעלון חשים עוינות גדולה כלפי אבו מאזן.

האפשרות היחידה שנראית באופק להסרת המצור מעל הרצועה, לא תבוא מכיוון דרום – ממצרים, אלא מכיוון צפון ומזרח - מישראל. משום כך שוקל חמאס ברצינות, כפי שדווח השבוע בוואלה חדשות, את רעיון התהדיא ארוכת הטווח. חמאס יימנע מכל פעולה צבאית, כולל חפירת מנהרות, במשך כחמש שנים ומנגד המצור על עזה יוסר לחלוטין. הכלכלה העזתית תזנק, שלטון חמאס יתייצב ובעוד ישראל תחת ממשלת נתניהו תמשיך להתעמר באבו מאזן בגדה, ומעמדו של פתח שם ילך וייחלש.

פלסטינית מבקשת אישור מעבר מעזה למצרים במעבר רפיח, מרץ 2015 (רויטרס)
המצור בסכנת הסרה. פלסטינית מבקשת אישור מעבר למצרים במעבר רפיח, השבוע (צילום: רויטרס)

מקבלי ההחלטות בישראל אינם פוסלים על הסף רעיונות נוסח תהדיא ארוכת טווח עם חמאס. עם זאת, הגישה הזו יוצרת מתיחות עם קהיר. בכיר מצרי אמר לי השבוע: "בישראל שכחו שגנב נשאר גנב. רוצח נשאר רוצח. וחמאס היה ונותר אחים מוסלמים. גם אם תגיעו איתם לתהדיא, הם יתקפו אתכם בסופו של דבר".