בוחר שלא לבחור: הפרופיל למשתמט מהצבעה

(ריבלין מפציר במצביעים שמסרבים לבחור: "אל תיכנעו לייאוש")

שיעורי ההצבעה בישראל במגמת ירידה דרמטית בשני העשורים האחרונים: אם בבחירות 96' אחוז ההצבעה בארץ עמד על כ 80% מצביעים, הרי שנתון זה ירד בין 10%-20% בכלל מערכות הבחירות האחרונות. בבחירות 2003 אחוז ההצבעה עמד על 64.7%, בשנת 2006 הבחירות הביאו רק 63.5% מקהל הבוחרים לקלפיות ואילו בבחירות האחרונות ב-2013 חל גידול ו- 67.7% השתתפו בבחירות.

השנה ניתן לראות גידול בכמות הבוחרים הפוטנציאליים בהשוואה לבחירות ב-2013. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו חודש שעבר, גדל מספר בעלי זכות הבחירה המתגוררים בישראל ב-4.5%, שהם כ-231 אלף נפש וכעת הוא עומד על 5.3 מיליון בעלי זכות בחירה. נתון זה אינו כולל 10% נוספים מהאוכלוסייה שהם 540 אלף ישראלים בעלי זכות בחירה, שלא יממשו השנה גם הם את זכותם מאחר והם חיים בחו"ל. זאת, למרות שהם עדיין רשומים בפנקס הבוחרים, בכפוף לחוק הבחירות בארץ.

בחירות 2015 || כותרות אחרונות בוואלה:
הרצוג לוואלה: הליכוד יוכל לשבת בממשלתי
נאום נתניהו יפתח את עצרת הימין הערב בכיכר רבין
בנט: "בלוק טכני עם הליכוד!" נתניהו: "אין מושג כזה"

שיעור ההצבעה הנמוך בעשרים השנים האחרונות מורכב מכמה אלמנטים. ד"ר ניר אטמור, חוקר מערכות בחירות ותיק המתמחה בפוליטיקה השוואתית, מונה אותם: "אחד העיקריים הוא השתתפות הערבים בישראל. עד שנת 99' הם הצביעו כמו האוכלוסייה היהודית, כ-80 היו משתתפים בבחירות. אחרי אירועי אוקטובר 2000, הפגנות ערביי ישראל שהביאו להריגתם של 13 אזרחים ערבים, ובבחירות ב-2001, הציבור הערבי החרים את הבחירות ולא השתתף, ומאז אנחנו רואים ירידה של 30%-40% שלא מצביעים.

"הם לא רואים את עצמם חלק מהקולקטיב", אומר אטמור בשיחה עם וואלה חדשות. אטמור מציין כי הכוח האלקטוראלי של המגזר הערבי קטן יחסית, מונה כ-800 אלף בעלי זכות בחירה, זאת מכיוון ש 50% מהמגזר מתחת לגיל הבחירה. "למרות רבים מהמשתתפים בבחירות מצביעים כמובן למפלגות ערביות, מצאנו כי חלק מצביעים למפלגות ציוניות ואפילו דתיות. ביישוב טובא זנגריה למשל, בבחירות הקודמות מתוך 1,200 מהמצביעים, 10% הצביעו ליהדות התורה – ולמה? כי הם מזוהים עם האינטרסים שלהם בעיקר בנושא חינוך, אבל גם מקבלים מהם תקציבים שקשורים בבריאות ורווחה שהם מבטיחים להם. באופן כללי, מפלגות חרדיות זוכות לתמיכה באחוזים לא קטנים בקרב הערבים".

מרכיבים נוספים שמשפיעים על הסיכוי שלנו לצאת להבציע, לדידו של אטמור, קשורים בנסיבות טכניות. "יש קורלציה ברורה בין מזג אוויר ושיעורי ההצבעה. אם הבחירות יתקיימו בחורף נראה ירידה בהצבעה, כי קשישים יתקשו לצאת אם זה יום גשום, וגם הורים לילדים יצטרכו למצוא להם תעסוקה ביום חורפי ואולי יוותרו. יש גם קורלציה ברורה בין יום שבתון לאחוזי ההצבעה, גם ברמה הבינלאומית. ב-60% מהמדינות בעולם הבחירות הן בסוף השבוע ולכן בלאו הכי בשבתון ואנשים מצביעים יותר, בארצות הברית ובריטניה זה באמצע השבוע ואין להם יום שבתון ורואים את אחוזי ההצבעה הנמוכים. בארץ מבינים את חשיבות הנושא, כך שלפני חצי שנה החליטו להחזיר את יום השבתון גם לבחירות המקומיות הבאות, שיתקיימו ב-2018".

לגבי המצביעים - למעלה מ-60% מבעלי זכות הבחירה - מדוע הם כן יצביעו ומה משפיע עליהם? דנה באלנדר, חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה בדקה בבחירות הקודמות מה גורם לנו לצאת להצביע וגם לקראת הבחירות הקרובות. ביום חמישי האחרון פרסמה את הממצאים העדכניים ביותר, שלהפתעתה יצאו מנוגדים למערכת הבחירות הקודמות ומסבירים מדוע התשובות אולי מגוונות אבל בעלות בסיס אחיד. "בניגוד ל-2013 שאז מצאנו שהשיקול המרכזי של הבוחר הוא זהות העומד בראש המפלגה, בבחירות האלה הגורם לשיעור גבוה להצבעה יהיה מצע המפלגות ועמדותיה ורק מיעוט אמרו שזה ראש המפלגה. אפשר לפרש את זה בכל מיני דרכים – שמדובר למשל בייאוש, חוסר עניין או אמון במנהיגות, כלומר זה לא משנה כבר מי זה יהיה", היא מסבירה בשיחה עם וואלה חדשות.

"הפרשנות השנייה היא אולי אופטימית, שבכל זאת הבוחרים מצביעים יותר אידיאולוגית. בשתי האפשרויות, אנחנו מבינים שהמפלגות קצת פספסו בקמפיינים שלהם, גם המפלגות וגם התקשורת בחרו בקו אישי נגד נתניהו ויכול להיות שזה לא מה שעניין את הבוחרים או שזה מה שגם לבוחרים לחשוב שהמנהיג פחות חשוב. רואים שהבוחר הישראלי אינו בוחר אסטרטגי, לא משנה לו אם המפלגה שיבחר בה תשב בקואליציה, אלא נותנים את קולם למה שמושך אותם. מהבחינה הזאת זה מהפך של ממש".

הבחירות האחרונות הניבו אסופה של נתונים, שמרכיבים יחדיו את פרופיל האזרח שייצא לבחור לעומת זה שיישאר בביתו. "מחקרים מצביעים על מתאם חיובי בין רמת השכלה ומצב חברתי-כלכלי ובין ההשתתפות במערכת הבחירות, שכן לפיתוחה של גישה אזרחית ולתחושת מחויבות ואחריות ויצירת עניין בפוליטיקה נדרשים משאבים כלכליים, מה שזמין יותר ככל שהפרט משכיל יותר ובעל מעמד גבוה יותר", טוענת במחקרה קרין תמר שפרמן, אנליסטית חברתית שבחנה בבחירות הקודמות את פרופיל הבוחר.

"גם גיל משפיע, ולא רק על זכות ההצבעה אלא גם על המוטיבציה לממש אותה שכן לצעירים בדרך כלל אין עניין רב בפוליטיקה. באופן מעניין למדי גם המבוגרים אינם מתעניינים בפוליטיקה בהכרח ושיא ההתעניינות הפוליטית מאפיין את האזרחים בגילאי 40-50, אלו שהתמסדו בעבודה, בעלי קניין הנושאים בנטל המיסים. כמו כן, ישנה הבחנה על בסיס מגדרי שמעלה כי נשים נוטות להשתתף פחות מגברים, אך הפער בין המינים קטן".

הבחירות האחרונות סיפקו לנו גם מידע על הקשר בין מיקומם הגאוגרפי-חברתי של הבוחרים לשיעורי ההצבעה. מדוע יש יישובים שבהם שיעור ההשתתפות גבוהה ובאחרים נמוך? ד"ר אטמור, שופך אור גם על הנקודה הזו: "מרכיב הסטטוס הסוציואקונומי משמעותי מאד בפרופיל הבוחר". נראה כי רבים מהיישובים שבהם היו שיעורי ההשתתפות נמוכים מהשיעור הארצי שייכים לאזור הפריפריה, כמו למשל: אילת (43.1%), דימונה (53%), נצרת עילית (53.1%), טבריה (54.1%), קרית שמונה (54.8%), שדרות (55.6%), עכו (55.9%), ערד (56%), באר שבע (56.7%), אשקלון (56.9%), עפולה (57.2%), קצרין (57.2%), מצפה רמון (58.7%), כרמיאל (59%), אופקים (59.2%) ואחרים.

הוא אומר ומוסיף: "אך לעומת זה, ליישובים שבהם היו שיעורי ההשתתפות הגבוהים ביותר התאפיינו בצביון דתי-חרדי, לדוגמא מודיעין עילית (94%), ביתר עילית (92.6%), אלקנה (90.7%), גבעת שמואל (83%), בני ברק (82.9%) ואלעד (82.6%). וכן גם ברשויות מקומיות שאוכלוסייתן ממעמד חברתי-כלכלי גבוה נרשמו שיעורי השתתפות גבוהים למדי כמו שוהם (79.5%), הר אדר (%79.3), מודיעין מכבים-רעות (79%) ואחרים. השוני בין הפריפריה למרכז בפערים הם ברמת ההשכלה וההכנסה אך גם אוכלוסיית העולים הגדולה, שיצרה פערים תרבותיים, תחושת קיפוח וניכור בפריפריה הובילה להימנעות מהשתתפות בבחירות".

לפניות לכתבת: revital.blumenfeld@walla.com