בחמשת החודשים שעברו בין הבחירות לכנסת ה-21 לבחירות לכנסת ה-22 נעשו כמה צעדים שההוגים שלהם היו משוכנעים שישפרו את מצב המפלגות שלהם ויציבו אותם במקום טוב יותר מזה שנמצאו בבוקר ה-10 באפריל. אלא שאותם שפנים שהקוסמים הפוליטיים שלפו מכובעיהם התגלו הבוקר כתרנגולות מרוטות נוצות. מה שהיו אמורות להיות יוזמות יצירתיות וסוחפות לא הרשימו את ציבור הבוחרים שנותר שווה נפש מולן.
הכישלון הבולט ביותר אולי הוא כניסתו של שר האוצר, משה כחלון, עם מפלגתו כולנו, לתוך הליכוד. החזרה הביתה הייתה אמורה ליצור שלם שעולה על סך כל חלקיו. במציאות כחלון וארבעת המנדטים שהיה אמור להביא כנדוניה לחתונה הפוליטית לא הוסיפו דבר לליכוד, אם כי מנע את השלכתם לפח של אותם קולות מצביעים, במידה ולא היה עובר את אחוז החסימה.
אפשר לראות זאת היטב במעוזי ליכוד בולטים: בקריית שמונה, למשל, במועד א' הצביעו עבור הליכוד 49% מקרב הבוחרים ועבור כולנו הצביעו 8.5%. אתמול בקריית שמונה הליכוד זכה ב-53%. הישג מרשים ביותר, אבל בדרך אליו איבדו הליכוד וכולנו 4.5% מקולות המצביעים בעיר.
בטבריה, עוד בסיס איתן של הליכוד, זכתה אמש המפלגה בניצחון סוחף - 46% מהמצביעים תמכו בליכוד, אבל זו ירידה של 3% בהשוואה למועד א'. זאת לפני ועוד שדיברנו על 3% נוספים שהצביעו לפני חמישה חודשים עבור כחלון והפעם התפוגגו ונטמעו במפלגות אחרות.
בבית שאן שמר הליכוד על הישג מרשים של 55% תמיכה, אבל גם שם 3% שהיו עם כחלון מצאו בית פוליטי אחר. באותה העיר, כדאי לבחון גם חיבור פוליטי נוסף שנולד לפני מועד ב'. חיבור נועז ויצירתי הרבה יותר; מדובר בחבירה של אורלי לוי-אבקסיס ומפלגתה גשר לעבודה בראשות עמיר פרץ. תקוותם הייתה כי יצליחו ליצור סדר יום חברתי ולסחוף קולות ממחנה הימין. זה היה ניסיון יומרני שהתנפץ אל קרקע המציאות.
בית שאן, עיר הולדתה של לוי-אבקסיס, מזוהה עם הליכוד שאביה, דוד לוי, הוא הסמל הבולט ביותר שלה כמפלגה של עיירות הפיתוח שבפריפריה. בבחירות לפני חמישה חודשים ההליכה של לוי-אבקסיס בדרך עצמאית הצליחה ליצור גרעין תמיכה של 7.5% מכלל המצביעים בעיר. העבודה, שפעם נציגיה עמדו בראשות העיר, גירדה בבית שאן אחוז בודד.
החיבור של גשר והעבודה זכה אתמול בעיר לתמיכה של 4% בלבד מכלל המצביעים. כלומר, מחצית מתומכי לוי באפריל נטשו אותה אתמול.
בטבריה רק 3% מקרב הבוחרים הצביעו עבור העבודה-גשר. לפני חמישה חודשים, תמכו 3.5% בשתי המפלגות שרצו אז בנפרד. בעפולה התמונה ממש דומה - 4.5% תמכו בגשר ובעבודה כשרצו בנפרד, ואילו אתמול כשרצו מאוחדים קיבלו את תמיכתם של 3.6% מהמצביעים בעיר. שני תושבי הפריפריה שהוליכו סדר יום חברתי, לא זכו לתמיכת הקהל אליו פנו.
תרגיל פוליטי נוסף שנועד להיות לגדולות ולבסוף לא הותיר את רישומו על מערכת הבחירות היה הצהרתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, על כוונתו להחיל ריבונות ישראלית בבקעת הירדן. מי זוכר שהשבוע אף נערכה בבקעה ישיבת ממשלה חגיגית? איך השפיעה ההצהרה שהוכתרה בשבוע שעבר כ"דרמטית"? נראה שאפילו על קהל המצביעים שלו נוגע הדבר במישרין, הצהרת הריבונות לא שינתה דבר.
איך השפיעה ההצהרה הדרמטית של נתניהו?
ביישוב מעלה אפרים, הגדול ביותר בבקעת הירדן, הצביעו עבור הליכוד 42% מקרב הבוחרים. הישג יפה, אלא שבבחירות באפריל זכתה המפלגה ב-39% וכולנו של כחלון ב-2%. במספרים מוחלטים מספר המצביעים עבור הליכוד במעלה אפרים ירד אתמול בהשוואה לאפריל - 241 אתמול, 243 באפריל (ועוד 11 לכחלון), זאת מכיוון שאחוז ההצבעה ביישוב עמד אתמול על 51.5% בלבד, בהשוואה ל-56% באפריל. נתון שמראה על מידת עניין נמוכה מאוד בישוב בבחירות שהיו אמורות להשפיע על עתידם.
במושב פצאל הסמוך דווקא גילו מעורבות פוליטית מרשימה בשתי מערכות הבחירות השנה: 82% מבעלי זכות ההצבעה הלכו אתמול לקלפי, ואילו לפני חמישה חודשים 85% מימשו את זכותם הדמוקרטית. אלא שנתניהו לפני ההצהרה ואחריה זכה באותם 72 קולות (37%). הוא אפילו לא זכה בתוספת סמלית של ארבעה מצביעי כחלון בסיבוב הקודם. ייתכן ששלושה מקרב אותם ארבעה מצביעי כחלון הם השלושה שהתווספו הפעם לכחול לבן, שללא הבטחה להחיל ריבונות זכו בתוספת צנועה למניין תומכיהם - מ-59 עלו ל-62.