מרצ

מפלגת שמאל ישראלית שמחויבת, לדבריה, לקידום "זכויות אדם ואזרח, מדיניות כלכלית סוציאל-דמוקרטית, התנגדות נחרצת להמשך הכיבוש ומתינות מדינית". המפלגה מונהגת על ידי זהבה גלאון. בכנסת היוצאת זכתה המפלגה לשישה מושבים.

הרשימה לכנסת

תולדות מפלגת מרצ

איחוד מפלגות התומכות בהסכמי השלום ומעמידות את זכויות האדם במרכז

מרצ היא מפלגה ישראלית שקמה ב–1992 כתוצאה מאיחוד מפלגות השמאל הציוני - רצ בראשותה של שולמית אלוני, מפ"ם - בראשותו של יאיר צבן ושינוי - בראשותו של אמנון רובינשטיין, תחת הנהגתה של שולמית אלוני. המשותף לשלוש היו התמיכה בחתימת הסכם בין ישראל לפלסטינים על בסיס פשרה טריטוריאלית והקמתה של מדינה פלסטינית, שיפור מצב זכויות האדם והאזרח והפרדת דת ומדינה בישראל.

בבחירות הראשונות שבהן השתתפה זכתה מרצ, או בשמה המלא מרצ - ישראל הדמוקרטית, להצלחה גדולה כשקיבלה 12 מנדטים והייתה למרכיב חשוב בממשלתו של יצחק רבין. היא מינתה לשרים את אמנון רובינשטיין לשר האנרגיה והתשתיות, שולמית אלוני כשרת החינוך ויוסי שריד כשר לאיכות הסביבה.

בשבתה בממשלה ראתה לה מטרה מרכזית לעודד את רבין במדיניות השלום. יחד עם זאת אכזבה רבים בהתפשרותה בנושאים של זכויות האדם ודת, כלפי השותפה הנוספת לקואליציה - ש"ס, כשלא התעקשה למשל על גיוס חובה גם לחרדים - מהעקרונות החשובים במצעה. כאשר ש"ס דרשה את התפטרות שולמית אלוני מתפקיד שרת החינוך, הסכימו לכך במרצ, מחשש לנפילת הממשלה.

בתחילת 1996 החליף יוסי שריד, את שולמית אלוני בהנהגת המפלגה, שאיבדה שלושה מנדטים בבחירות שבאו לאחר מכן. במהלך כנסת זו, התאחדו סופית שתים מתוך שלוש המפלגות המרכיבות את המפלגה, רצ ומפ"ם , לכדי מפלגה אחת. האיחוד גרם לפרישתו של אברהם פורז, איש שינוי, מהמפלגה ומהסיעה בכנסת לקראת סוף הקדנציה, על רקע מחלוקת על עתידה של שינוי. פורז, שהתנגד לאיחוד, לעומת מנהיג שינוי דאז, אמנון רובינשטיין, שתמך באיחוד, פרש ונותר בסיעת יחיד, שינוי. מחלוקת נוספת בתנועה, התרחשה על רקע פעילויותיו והתבטאויותיו של דדי צוקר, במיוחד בנושאי דת ומדינה (מעמד הזרמים הלא אורתודוקסיים), ולגליזציה של סמים קלים. צוקר, שסולק מהתנועה, נשאר חבר כנסת בסיעת יחיד.

ב–1999 שבה מרצ והתחזקה במנדט אחד וצורפה לקואליציה של אהוד ברק. בממשלה זו כיהנו יוסי שריד כשר החינוך וחיים אורון כשר החקלאות. המפלגה פרשה ממנה כעבור שנה כאשר במחלוקת שפרצה בין שר החינוך שריד לבין סגנו מטעם ש"ס, העדיף ברק את עמדת ש"ס.

ביילין נוטל את המושכות

בבחירות לכנסת השש עשרה בשנת 2003, רצה מרצ לבחירות יחד עם תנועת שח"ר בראשותו של יוסי ביילין, יוצא העבודה, ועם הבחירה הדמוקרטית בראשותו של רומן ברונפמן, יוצא ישראל בעליה. בבחירות אלו צנחה מרצ לשישה מנדטים בלבד, וההסבר שניתן לכך היה התעקשותה להמשיך לתמוך בעקרונות אוסלו שהפכו להיות מאד לא פופולריים, בהתנגדותה למבצע "חומת מגן" שנתפס בציבור כצורך הכרחי למיגור הטרור, ובמנהיגותו הנוקשה של יוסי שריד, שהסיק את המסקנות והתפטר מראשות התנועה לאחר הבחירות. בעקבות כישלונם של יוסי ביילין ויעל דיין לקבל מקום ריאלי בעבודה לקראת בחירות 2003, עברו השניים למרצ. ביילין, בנוסף, הקים תנועה בשם שח"ר שמנתה 4,000 תומכים. למרות הריצה המשותפת, לא נמלטה הרשימה המשותפת מהמפלה הגדולה של השמאל בבחירות 2003, שבהן מפלגת העבודה נפלה מ-26 מנדטים ל-19, ואילו מרצ עצמה ירדה מ-10 מנדטים ל-6 בלבד. יוסי ביילין החליף את יוסי שריד כיו"ר מפלגת מר"צ-יח"ד. בעקבות מפלה זו, הוחלט להקים גוש שמאל חדש - בשם יח"ד - שירכז את כל תנועות השמאל בארץ, וזאת על מנת לנסות לעורר את מחנה השמאל, שהתמיכה בו פחתה בעקבות הטרור הפלסטיני ואינתיפאדת אל-אקצא. בפועל, יח"ד נכשלה במימוש מטרה זו. רק מרצ, הבחירה הדמוקרטית בראשות רומן ברונפמן (מפלגה של ח"כ אחד) ושח"ר של ביילין הסכימו להצטרף למיזוג. חברי העבודה, אפילו היונים שבהם כמו עמרם מצנע, אברהם בורג ויולי תמיר - סירבו להצטרף ליח"ד. המפלגה החדשה נקראה יח"ד, ראשי תיבות של "ישראל חברתית דמוקרטית". השם המקורי היה יע"ד ("ישראל עובדת דמוקרטית") אך שונה ליח"ד בגלל ש"יעד" ברוסית זה רעל. במפקד החברים שנערך לקראת בחירות יו"ר המפלגה, בין רן כהן ליוסי ביילין, התפקדו רק 22,000 אנשים - פחות ממחצית מספר האנשים שהתפקדו למרצ ב-1999. בבחירות זכה בסופו של דבר ביילין. ביולי 2004 נבחרה ועידת יח"ד שכללה 1,000 חברים, ומתוכה נבחרו כ-60 חברי הנהלה. זאת בניגוד למבנה של מרצ, שכלל ועידה גדולה יותר ומועצה כגוף ביניים. שיטת שריון המקומות למגזרים ולקבוצות שונות הופסקה גם היא, מלבד הבטחת הייצוג לנשים, לוותיקים, לצעירים ולנוער. בספטמבר אותה שנה נערכו בחירות לחטיבותיה השונות של המפלגה, וכיוונה המתחדש הולך ומתבהר, על אף האכזבה על כישלון מפלגת שמאל גדולה. יח"ד החלה במדיניות חדשה של הידוק הקשר עם חבריה, בעיקר ע"י פעילות ברשת. למרות זאת, היא לא הצליחה לזכות בבולטות תקשורתית והכרה ציבורית והמוניטין שלה רק הידרדרו. בעקבות סקר שערכה המפלגה ובה נמצא שרוב הציבור לא מכיר את מפלגת יח"ד, אלא ממשיך לדבוק בשם "מרצ", החל מאבק פנימי על החזרת השם הישן. ביילין התנגד לכך והמאבק על השם התפרש כמבחן למנהיגותו. לבסוף, ב-2005 התקבלה פשרה ובה שם המפלגה שונה למרצ-יח"ד. בנובמבר 2005, עם בחירת עמיר פרץ ליו"ר מפלגת העבודה ופרישת המפלגה מהממשלה, הוחלט להקדים את הבחירות לכנסת השבע עשרה ל-28 במארס 2006. עמיר פרץ הציג תפיסה שמאלנית-סוציאליסטית, עם דגש על התחום החברתי-כלכלי, והיה חשש במרצ שפרץ יגנוב להם מצביעים. יוסי שריד אף הציע במאמר בעיתון "הארץ" למרצ להתאחד עם פרץ. רומן ברונפמן, ששוריין ברשימת מרצ במקום החמישי, הודיע על פרישתו מהמפלגה וריצה במסגרת עצמאית עם מפלגת הבחירה הדמוקרטית. לקראת הרכבת הרשימה לכנסת, העבירה מועצת מרצ חוק שקובע שחבר כנסת מטעם מרצ שכיהן למעלה מ-3 קדנציות ומעוניין להבחר לקדנציה נוספת יאלץ לקבל 60% מקולות המרכז. בעיני רבים במפלגה חוק זה היווה ניסיון לפגוע באנשי המרצ הותיקים - יוסי שריד, חיים אורון ורן כהן - ולקדם על חשבונם את נאמני ביילין. ב-2 בדצמבר 2005 החליט יוסי שריד, לאחר 32 שנים במערכת הפוליטית, לפרוש מהחיים הפוליטיים ולא להתמודד בבחירות 2006.

חילופי גברי בצמרת ואיחוד עם תנועת השמאל החדשה

בינואר 2006 נערכו הפריימריס, ורשימת הנבחרים לכנסת ה-17 היתה חסרה את יוסי שריד. בבחירות שנערכו במארס 2006 זכתה המפלגה ב-5 מנדטים, והיתה חברה באופוזיציה. במארס 2008 התקיימו בחירות פנימיות על ראשות המפלגה. יו"ר המפלגה ביילין הודיע שלא יתמודד וכי הוא תומך בחיים אורון, שאכן זכה לבסוף בתפקיד, לאחר שגבר על זהבה גלאון ורן כהן. ב-28 באוקטובר 2008 הודיע ביילין על פרישה מהחיים הפוליטיים, וכמה ימים אחריו, ב-1 בנובמבר, פרש גם רן כהן מהפוליטיקה. בדצמבר 2008 נערכו פריימריז במרצ, וחבר הכנסת לשעבר אילן גילאון דורג שני, אחרי היו"ר חיים אורון. באותו חודש החליטה מרצ להתאחד עם תנועת השמאל החדשה, ואת המקום השלישי ברשימה לכנסת ה-18 תפס העיתונאי ניצן הורוביץ, כשהוא מקדים את זהבה גלאון ומוסי רז.

במערכת בחירות זו בחירות התברר כי המפלגה זכתה בחמישה מנדטים. דבר שהוביל לביקורת נגד יוסי ביילין.

בחירות מחודשות לראשות המפלגה והחלשות כוחה בכנסת

ב-2008 התקיימו בחירות פנימיות בהשתתפות כל מתפקדי המפלגה על ראשות המפלגה. בשלב מוקדם הודיעו יוסי ביילין, זהבה גלאון ורן כהן כי יתמודדו. לאחר שבדצמבר 2007 הצטרף להתמודדות חיים אורון, פרש ביילין מהמירוץ והודיע על תמיכתו במועמדותו של אורון. ב-18 במרץ 2008 נבחר חיים אורון לראשות המפלגה כאשר הוא גובר על רן כהן וזהבה גלאון.

בסוף אותה שנה אושרה בוועידת מרצ ברוב קולות ריצה ברשימה משותפת עם "התנועה החדשה", שנציגה, ניצן הורוביץ, הוצב במקום ה-3 ברשימה המשותפת לכנסת.


הרשימה זכתה בבחירות ל- 3 מנדטים, תוצאת הבחירות הוגדרה על ידי מנהיג המפלגה ככישלון.‏ חברת הכנסת הוותיקה זהבה גלאון, שמוקמה במקום הרביעי ברשימה, לא נכנסה לכנסת לאחר הבחירות, אולם עם התפטרותו מהכנסת של יושב המפלגה אורון שבה גלאון לספסלי הכנסת.

הגדלת כוח ובחירות חדשות לתפקיד היו"ר

ב-2012 התקיימו בחירות חדשות לראשות מרצ. זהבה גלאון נבחרה ליושבת ראש התנועה.

תוצאות הבחירות הביאו להכפלה של כוחה משלושה לשישה מנדטים בבחירות לכנסת ה-19.

תוצאות הפריימריז והבחירות הכלליות הביאו גם לכך שמרצ הייתה המפלגה עם הייצוג-היחסי הגבוה ביותר של נשים בכנסת, העומד על 50 אחוז. בנוסף, הושבע לכנסת בפעם הראשונה מאז הכנסת ה-15 ח"כ ערבי מטעמה.

כתבות

כתבות נוספות