יספרו לכם בימים הקרובים כמה הבחירות הקרובות הן מיותרות, בזבזניות וקטנוניות. למרות שהסיבה טמונה ככל הנראה בפחד של ביבי מאישור חוק "ישראל היום", האמת היא שאין בחירות צודקות מאלה. אין לממשלה הנוכחית זכות קיום בהרכבה הנוכחי, ונדמה כי אין מנוס אלא לשוב לקלפי ולבקש מהעם להכריע על עתידו. השרים יאיר לפיד וציפי לבני לא יכולים להמשיך להיות עלה תאנה לממשלה שמקדמת מדיניות ימין קיצונית במישור המדיני, הביטחוני והחקיקתי, והגיע העת שהעם יבחר לאן פניו מועדות.
הבחירות הללו הן הזדמנות למרכז ולשמאל לעשות את מה שהימין עושה בצורה נהדרת במשך עשורים רבים; להתאחד לכדי גוש אחד בלתי ניתן להפרדה. הבוחר בקלפי צריך להבין שמולו בחירה; ימין קיצוני או מרכז-שמאל ציוני. הוא יצטרך להחליט אם הוא ממשיך לנהל סכסוך עם "רסיס בישבן" או שהוא מקדם מהלך היסטורי מול העולם הערבי והפלסטינים. הוא יצטרך לבחור האם הוא ממשיך להעמיק את הקרע עם בנות בריתנו או דואג, גם מבחינה דיפלומטית, להמשך קיומנו כמדינה יהודית ודמוקרטית. הבוחר גם יזכור היטב כי במבצע צוק איתן קרסה התיזה לפיה הימין יודע לדאוג לביטחון, ובראייה היסטורית (הכוללת גם את ניסיון החיסול הכושל בחאלד משעל ואת השחרור המסיבי של אסירי חמאס בעסקת שליט) ניתן לקבוע חד משמעית כי לא היה פוליטיקאי ישראלי שהעצים את החמאס יותר מביבי נתניהו.
הבוחר חייב להבין - לא תהיה פה ממשלה היברדית. די לגר זאב עם כבש ואורי אריאל עם עפר שלח ירבוץ. צריך לקבוע מהו פרצופה של המדינה. הגיע הזמן שגוש השמאל-מרכז יפסיק לתת הכשר לממשלות שמקדמות מדיניות ימנית, ויפסיק להשתרך אחר הימין המשיחי שמוביל את כולנו למדינה דו-לאומית. מלבד יצירת גוש אחד שילך יחד לקואליציה או לאופוזיציה, דרושה התבוננות מפוכחת על ארבע נקודות נוספות שיטו את הכף בסופה של מערכת בחירות:
החרדים המרוויחים הגדולים של הקדמת הבחירות. בעקבות ברית "האחים" בין לפיד לבנט, הצליחה הממשלה הנוכחית להדיר לראשונה מזה זמן רב את החרדים ממוקד קבלת ההחלטות. התוצאה לא איחרה לבוא; חקיקת חוק גיוס חדש הכולל סנקציות פליליות על משתמטים מגיוס, קיצוץ בקצבאות ובתקציבים. החרדים ספגו מכה קשה והציבור החילוני כבר מבין שהוא ישלם על כך בממשלה הבאה. בהינתן שהחרדים הם אלה שכנראה יכריעו בין ממשלת ימין לבין ממשלת שמאל, דרושה התבוננות מחודשת ומפוכחת של ההתמודדות איתם. התעקשות, ערכית ככל שתהיה, על המשך הפגיעה בחרדים, תוביל אותם לימין שיקבל אותם בחיבוק חם ועם שיק פתוח. נדמה שמהלך פוליטי נבון יהיה להזכיר לחרדים מי עמד בראשות הממשלה שהדיחה אותה, מי כרת ברית עם יש עתיד על מנת לא לצרף אותם, ומי שילב זרועות עמם באופוזיציה. צריך פשוט להגיד את זה אם החרדים הולכים למכרז, גוש השמאל-מרכז צריך להציע את ההצעה הגבוהה ביותר. הם לא הבעיה הכי גדולה על הפרק, הם ממילא יקבלו את כל דרישותיהם, ובפוליטיקה כמו בפוליטיקה, צריך לדעת להתגמש בנושאים מסוימים על מנת לקדם נושאים חשובים יותר במעלה.
ליברמן מוזר שחמישה ימים לאחר פרסום תכנית השלום של ליברמן, כולם ממהרים לשייך אותו לגוש הימין. נכון, הוא רחוק מלהיות יונת שלום פלורליסטית, אבל בקדנציה האחרונה הוא עשה צעדים משמעותיים לכיוון המרכז הפוליטי, ולא בכדי. אני מציע לשמאל לא לפסול אותו כשותף עתידי, ולהכיר בשינוי שניכר בו בקדנציה האחרונה.
כחלון המשתנה הגדול של הבחירות. לא מוכן לחשוף את הקלפים כרגע. אין שום סיבה להניח שהוא יחבור דווקא לביבי, בהתחשב בדם הרע שעבר בינהם ושהוביל לפרישתו הזמנית.
צו 8 קיימת רשימה של אנשים איכותיים שתומכים ציבורית בגוש שמאל-מרכז, שחייבים להבין שזוהי השעה להתגייס למען המדינה (או לחזור ולשרת אותה). צירוף דמויות איכותיות מתחום הביטחון, הכלכלה והתרבות יהווה זריקת מרץ אדירה למחנה המאוחד. לא חסרים מועמדים; יובל דיסקין, שלמה ינאי, שבתי שביט, יוסי ורדי, משה איבגי ולוסי אהריש הם רק חלק מאותה רשימה. בעזרתם, ובעזרת תבונה פוליטית, בחירות 2015 הן בסיס למהפך.
הכותב הוא עורך דין
לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד