תופעה מעניינת מתרחשת בישראל בעשור האחרון. למתבונן מן הצד, נדמה כי המאבק במערכה הנוכחית הוא בין גוש הימין לגוש השמאל-מרכז. מה מייחד את אופיו של מחנה השמאל-מרכז? למרבה הפלא הוא מתייחד בשחזור מלא ואף קיצוני יותר של "השמאל ההיסט(ו)רי". האיחוד של לבני-הרצוג ואולי מופז וגם לפיד מעידים כאלף עדים על קירבת עמדותיהם. במישור הלאומי, על אף הנאומים חוצבי הלהבות כנגד חוק הלאום, כנראה שז'בוטינסקי ובן גוריון לא היו מתנגדים לו, כפי שעשו מנהיגי השמאל-מרכז.
שלי יחימוביץ' לא שינתה את עמדותיה הכלכליות מאז ימיה כתומכת חד"ש. ציפי לבני מתעופפת כציפור בין מפלגה למפלגה כאשר הכיוון היחיד שההגה שלה מכיר הוא שמאלה. מי היה מאמין שביתו של קצין המבצעים של האצ"ל, נסיכת תנועת "החירות", תייצג את מפא"י? אצל לפיד הדבר היחיד שנמצא במרכז זה הוא עצמו. וכמובן שאול מופז, שמוכיח בפעם השלישית שבית לא עוזבים - כל עוד הבית מבטיח לך כיסא בכנסת. מחנה השמאל-מרכז הינו בדיה משותפת של התקשורת ובעלי אינטרסים, המנסים לסמא את עיני הציבור.
התפיסה הדמוקרטית של השמאל ידועה, כאמרתו המפורסמת של יצחק בן- אהרון, "אם זה רצון העם, צריך להחליף את העם". 40 שנה של כישלונות חוזרים ונשנים לזכות באמון העם הביאו את מיטב המוחות למציאת פתרון אחר, חדשני. להחליף את העם הם לא הצליחו, אז אולי נבלבל אותו עם שמות חדשים למוצרים ישנים. למרבה אכזבתם, הסקרים האחרונים משקפים כישלון נוסף.
נכון להיום, הימין - קרי הליכוד והבית היהודי - זוכים לכ-40 מנדטים. ומדובר בימין מובהק. ה"שמאל-מרכז" יחד עם מרצ מקבל מקסימום 35 מנדטים. המרכז האמתי - כחלון, ליברמן והחרדים, זוכים לכ-35 נוספים. על אף משחקי המילים והתרגילים התקשורתיים, המרכז האמתי נוטה באופן מובהק לימין. בפרספקטיבה היסטורית זה מספר המנדטים הנמוך ביותר לו זוכה השמאל ב-20 השנים האחרונות, ומהנמוכים ביותר בהיסטוריה של ישראל.
מקובל לומר על הבוחר הישראלי שהוא טיפש, לא לומד מהעבר, לא יודע מה טוב בעבורו ועוד כיוצא באלו. למען האמת, הבוחר הישראלי מציג בעשורים האחרונים יכולת עמידה מרשימה ביותר. תחת מכבש לחצים אדיר של התקשורת, הבוחר ממשיך להצביע לימין. למרות חסרונותיו הרבים של ראש הממשלה נתניהו, הציבור הישראלי בטוח שיכולותיהם של הרצוג או לבני נופלות בהרבה. שני היחידים שמוזכרים בתור אלטרנטיבה לנתניהו, מגיעים גם הם מהימין- נפתלי בנט וגדעון סער.
השמאל ההיסטורי נעלם. הסיבות לכך רבות. החל משיטה כלכלית כושלת, עבור לדרך ביטחונית אשר הביאה לנו את הסכם אוסלו ותוצאותיו, וכלה בדיפלומטיה מתרפסת שהופכת אותנו לבובה אמריקאית. תרגילים לשוניים לא ישנו את העובדה כי הציבור בישראל נטוע עמוק בימין. לעת עתה הדבר היחיד שגדל בעקומת המנדטים של גוש השמאל, זה השם מתחת לעקומה. משמאל הפכנו לשמאל-מכרז. הציבור לא קונה את זה. בקצב הנוכחי בבחירות הבאות יתחלף גוש השמאל-מרכז בגוש הימין-מרכז-שמאל. לא ברור מי יעמוד בראשו, אבל ככל הנראה גם הוא יפסיד לנתניהו.
לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד