פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      יוקר המחיה נהרג בכפר כנא

      ההתמסרות של השמאל לדיון סביב צדקת דרכו של נפתלי בנט המ"פ בתקרית בדרום לבנון שבה נהרגו 102 חפים מפשע, מנציחה את חשיבות השיח המיליטריסטי בישראל

      בימים האחרונים, ערב הבחירות, הרשת גועשת סביב פרשת כפר כנא משנת 1996. שם, לפי טורו של יגאל סרנה בידיעות אחרונות בסוף השבוע האחרון, קצין צעיר מיחידת מגלן "עם סכין בין השיניים" נקלע לצרה, פעל על דעת עצמו, הזמין אש לחילוץ שגרמה בסוף האירוע למותם של 102 אזרחים לבנונים חפים מפשע. לרגע לא חשבנו שאותו קצין צעיר, היום יו"ר הבית היהודי, ישתוק אל מול אותה חשיפה ויניח לדברים לחלוף. נפתלי בנט התייחס מפורטות בעמוד הפייסבוק שלו לתקרית, ולא נשאר חייב לעיתונאים כמו רביב דרוקר – עמו ניהל ויכוח מתוקשר על דפי הרשתות החברתיות.

      מכל המילים הגדולות שהופרחו לאוויר במהלך הימים האלו (ומי יודע, אולי אפילו העניקו לבנט עוד מנדט), עולה השאלה מדוע דורש הציבור הישראלי מפוליטיקאי להיות ביטחוניסט מושחז מלכתחילה. גם בלי לשפוט את שיקול דעתו של בנט אחרי ימים ארוכים בשטח האויב ותחת אש, תוצאת אותו היום היתה, כמובן, נוראה. תוצאה שהיינו צריכים להתנצל עליה, ולא רק להצטער (כפי שהתבטא ראש הממשלה דאז שמעון פרס). לא ברור אם דברים יכולים היו להתנהל אחרת, אך מה בין זה לפוליטיקה?

      מישהו פספס את האג'נדה הימנית של בנט? למישהו יש ספק בכריזמה שלו וביכולת שלו לסחוף, להנהיג ולפעול לבד? ההתנהגות של בנט, כפי שמתוארת בטור של סרנה, לא מפתיעה ולא צריכה להפתיע איש. בנט לא החביא מזומנים בכספות נסתרות, לא לקח שוחד ועדיין לא נחשפה לגביו שום פרשה שהותירה רבים פעורי פה. נראה שבדרישת הציבור מבנט לספק הסברים על תפקודו כקצין ביחידת מגלן, מסתתרת הדרישה שהפוליטיקאים המובילים שלנו יהיו בעל עבר צבאי עשיר וקרבי.

      יאיר לפיד ונפתלי בנט בדיון בהשתתפות רה"מ בעקבות חתימות 40 ח"כים בנושא יוזמת השלום הערבית. מאי 2013 (עומר מירון)
      אחד כתב "במחנה", השני מ"פ במגלן. זה חשוב בכלל? בנט ולפיד (צילום: עומר מירון)

      הצורך להשליך את היכולות של בנט בקבלת החלטות בשטח אויב על יכולותיו כפוליטיקאי, מחייבת אותנו לבחון את הפוליטיקה הישראלית במונחים צבאיים. מדוע? לזכותו של בנט הפוליטיקאי די אמירות ומעשים שהציבור יכול לשפוט, בעיקר בתחום הביטחון. הרי מובן שהסטנדרטים בצה"ל ובממשלת ישראל הם שונים, אבל זה לא מונע מהציבור הישראלי להמשיך ולהתייחס אל הממשלה כאל גוף צבאי: ראש ממשלה לוחם, נשים שיאיישו עמדות "נשיות" – תיקי הבריאות והחינוך למשל – ואת הג'ובניקים להשאיר כ"כוח עזר", או באופוזיציה.

      התופעה פושה אך אינה מוחלטת: יאיר לפיד, שהיה כתב "במחנה", התברג לתפקיד הבכיר של שר האוצר. אביגדור ליברמן היה אפסנאי ועדיין יושב בתפקיד שר החוץ. נשים מגיעות לתפקידי מפתח על תקן מקומות משוריינים, או במאמץ רב (ואז גם חוטפות על זה ביקורת). עם זאת, מדובר במיעוט, וצה"ל עדיין שולט בפוליטיקה. כי יד רוחצת יד – גם הפוליטיקה שולטת בצה"ל. השאלה היא איך השמאל רוצה לחולל את אותו מהפך, אם הוא ממשיך להנציח את התלות הזאת, בין השאר, על ידי פרשת כפר כנא? איך הציבור רוצה לחלק את תקציב המדינה, להילחם ביוקר המחיה, לפעול לשוויון זכויות לנשים ולהדיר את הגזענות עם רוב מוחץ של מקומות משוריינים לביטחון?

      המ"פ בנט, הדרג מעליו, הממשלה או הקארמה, מישהו מהם עשה טעות לפני כמעט 20 שנה ו-102 חפים מפשע נהרגו. זה מקרה חשוב מאוד, שצריך היה להיחקר ולא להיעלם מהתודעה כבר אז בשנת 96'. אבל ההתייחסות לאותה תקרית כמעצבת את דמותו של בנט כפוליטיקאי היא טעות, טעות כמו לעצב את דמותו של ליברמן כאפסנאי, את דמותה של יחימוביץ' כקצינת שלישות או את דמותו של נתניהו כקצין בסיירת מטכ"ל.

      לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד