עכשיו, כשפרשת "בנק האיברים של ביבי" מתחילה לרדת מהכותרות, אפשר להפנות את הזרקור לעיתונאי המוכשר שחשף את הסיפור. פגשתי את ב. - שמו המלא שמור במערכת - לשיחה על עיתונאות, דמוקרטיה ואומץ לב אזרחי.
ראשית, מדוע התעקשת על שיחה בעילום שם? האם אינך גאה בעבודה העיתונאית שלך?
ב: עם כל הגאווה, יש לי גם משפחה לפרנס. לביבי יש צבא של עורכי דין ואין להם בעיה לתבוע גם את הבלוגר הכי נידח. עצוב, אבל זו המציאות ואני צריך לחיות בה.
איך הגעת לחשיפה המזעזעת - אין מילה אחרת - שמשפחת נתניהו אוספת לכאורה איברים להשתלה מאזרחים ישראלים?
כמו הרבה סיפורים גדולים, גם זה החל במקרה. בדיוק סיימתי להכין כתבה על השתלות כבד, שלחתי אותה למערכת ואז אני מקבל ווטסאפ מהעורך - הנה, זה עוד שמור אצלי: "חסר ויז'ואל, יש לבית החולים איזה כבד טרי שאתה יכול לצלם לי?" מיד עניתי לו "חביבי, המקרר שלו מלא איברים להשתלה, רק תבחר", אבל איך שאני לוחץ send, אני רואה שהמאיית האוטומטי שינה לי את המילה הראשונה. יצא ששלחתי "ביבי, המקרר שלו מלא איברים להשתלה".
קורה לכולנו, המילונים האוטומטיים האלה איומים.
בדיוק, לא ייחסתי לזה חשיבות, אבל כשאני מגיע לישיבה, אחרי כל הפקקים, העורך מודיע לי שאני צריך לעשות פולו-אפ על הסיפור של המקרר של ביבי, שיש לי כבר תחקירנית ומפיק, ושאנסה לקחת תגובה מדובר הממשלה עד חצות.
משעשע. הסברת לו מה מקור הטעות?
בטח, מיד הראיתי לו מה קרה, אבל הוא לקח אותי למשרד ונתן לי הרצאה על מה זה להיות עיתונאי, ואיך אנחנו לא שופטים אלא רק מבררים את העובדות, ולמה אסור לזלזל במידע גם המקור לא הכי מדויק.
לא הכי מדויק? זו טעות דפוס!
גם אני חשבתי כך בהתחלה, אבל הוא שכנע אותי שהסיפור הזה גדול מדי. המשפט שסגר לי את הפינה היה: "אם ביבי היה רוצה לקחת מהבת שלך את הכליה, היה משנה לך אם זה בגלל טעות בסמס?". זה עשה לי צמרמורת בכל הגוף והבנתי שמדובר פה בדיני נפשות.
באמת מפחיד, אבל עדיין אין פה סיפור.
אולי. כמו שאמרתי לך, התפקיד של עיתונות הוא לחקור, לא לשפוט. ביקשנו תגובה מדובר ראש הממשלה והוא מסר לנו שזה שטויות.
נשמע כמו סוף פסוק.
ממש לא. א"ב של עיתונות חופשית זה להביא את כל הצדדים של הסיפור. אם אני מביא רק את הצד של ראש הממשלה, אני לא יותר טוב מ"פרבדה" או "ישראל היום". הבאנו את הודעת הדובר, אבל לקחנו תגובות משאר המפלגות. כולם אמרו לנו שאם הסיפור אמיתי, זו שערורייה. כיסינו גם את הצד המקצועי: כתבת המשפטים שלנו עשתה אייטם מבריק על הוואקום המשפטי שיש לגבי החזקת איברי אדם במטבח של איש ציבור, במדור רפואה הבאנו מאמר על המצוקה בשוק השתלות בישראל. במדור הבישול...
אני זוכר, בוא לא ניכנס לזה. אבל עדיין - וסליחה על משחק המילים - לא נשמע שיש בסיפור הזה בשר.
שוב, התפקיד שלנו הוא לא לקבוע מה העובדות, אלא לתת לאנשים להחליט. ברגע שרץ כזה סיפור, אסור לי, כאיש תקשורת, להתעלם ממנו. בשר או לא בשר, התחילו לרוץ ברשת טוויטים על הפרשה.
קשה לשכוח. היה אחד ממש קורע, שבו רואים את שרה נתניהו, דרך חלון הבית, מחזיקה מחבת וצועקת מהמטבח "האוכל מוכן" ובחוץ שוכב הומלס עם חתך מדמם בבטן וכל המעיים בחוץ.
למשל. והיו המון שיתופים בפייסבוק. אנשים שסיפרו על קרובי משפחה שלהם שנקברו בלי שאף אחד בעצם בדק אם כל האיברים שלהם עדיין בתוך הגופה. ועדויות של אנשים שהתארחו בבית ראש הממשלה בתקופת ביבי, ומסתבר שאף אחד מהם - ממש אף אחד - לא ראה את תכולת המקרר. סיפורים מאד מטרידים. שמע, הציבור לא טיפש, אנשים הרגישו שיש פה משהו.
עדיין, עם כל הכבוד לטוויטים וסטטוסים, פרשה כזו צריכה להיחקר ברצינות.
אין ספק. זו בדיוק הסיבה שפנינו ליועץ המשפטי לממשלה, למבקר המדינה ולמשטרה וביקשנו לדעת האם הם מטפלים בסיפור. פרסמנו את התגובות של כולם, מילה במילה.
אבל הכותרת הייתה "הפרקליטות מסרבת לחקור את פרשת בנק האיברים של ביבי", שזה לא בדיוק משקף.
אל תתבלבל - כותרת זו אמנות בפני עצמה. אם אתה רוצה שאנשים יקראו, צריך לסקרן אותם. כותרת משעממת כמו "מבקר המדינה: לא נתייחס לשטויות" אולי יותר מדויקת, אבל אף אחד לא יקרא את הכתבה, אז מה עשינו? עדיף לשאול "האם מבקר המדינה מטייח את מקרר הזוועות של ביבי", ואז בתוך הכתבה לענות שלא. דווקא ככה אפשר להביא אנשים לקרוא את העובדות וזה חופש המידע האמיתי.
הראיון כבר הסתיים, ב. עסוק בטלפון שלו ופתאום מכה על מצחו בתדהמה. "אני לא מאמין" - הוא אומר, כמעט צועק - "זה שוב קרה. רציתי להודיע במערכת שאני מאחר לישיבה ותראה מה המכשיר המפגר הזה שולח".
אני מציץ במסך. מתוך בועת שיחה קורנות חמש מילים: "שרה נתניהו מוכרת קראק ליתומים".
ב. חושק שיניים, מהדק את מעיל הגשם שלו ונפרד ממני בלחיצת יד אמיצה. הולך להיות לו לילה ארוך.
ההתרחשויות שתוארו בטור דמיוניות. כל קשר למציאות מקרי בהחלט.
לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד