למרות החוסר-ודאות של הבחירות הקרובות, יש לפחות תוצאה אחת שאני כבר יודעת לנבא, ושאם תקדישו לזה רגע של מחשבה, גם אתם תוכלו לנבא. כל החישובים נעשו, כל התסריטים נלקחו בחשבון והיום כבר ברור, שכמו בפעמים רבות כל-כך בעבר (למעשה, בכל הפעמים שבהן היו בחירות בישראל), גם מחרתיים, הרוב ימצא את מקומו בכנסת כמיעוט.
גם ביום שאחרי הבחירות, נתעורר לכנסת שבה אין כל סיכוי שנהיה 60. כשנדע את התוצאות הסופיות, כשהמדגמים יסתיימו וכשהפתקים ייאספו מהקלפיות וייספרו עד תום, נגלה שהרוב שוב צריך להצטדק - על כך שלא פעל כדי להיבחר או על כך שלא שיכנע מספיק אנשים מקרבו להצביע. שוב נשמע את הדעות שאומרות "זה בכלל לא משנה", או לחלופין, "גם המיעוט משפיע". ולחלופי חילופין, האמרה המנצחת: "יעברו עוד דורות עד שהמצב ישתנה, אבל חוץ מזה, יחסית לפעמים הקודמות, אנחנו במצב טוב יחסית".
אפשר כבר לשמוע את הפרשנים מנתחים, מתפלפלים, מנסים למצוא הסברים; את המראיינות והמראיינים מביעים את דעתם, שואלים את המומחים אם ניתן היה לפעול אחרת, ואם היו דברים נוספים שיכולנו לעשות טרם הבחירות או במהלכן - אולי רגולציה וחקיקה, אולי שינוי דעת קהל, אולי משהו אחר. ואולם, התוצאה ידועה לכל כבר מראשית שנת 2015. היא הייתה כתובה על הקיר במובהק. שום סטיקרים או שלטי חוצות, מודעות בעיתונים או הפגנות לא היו עוזרים לשנות אותה, וכל זה בגלל סיבה אחת ויחידה: היא נקבעה כבר במים שבהם הרשימות הוגשו ואושרו.
בסוף ינואר 2015, ידענו כבר מה יהיו התוצאות, ומשם והלאה לא נותר אלא להמתין. זאת, היות שמאז קום המדינה ועד היום, גם בבית הנבחרים שתכף יתמלא שוב בהמולת המליאה והוועדות, הרוב בישראל, כלומר הנשים, הוא בחזקת מיעוט. בכנסת ה-19 כיהנו פחות מרבע נשים, בשלוש רשימות חרדיות אין נשים כלל, ובכנסת ה-20 המצב צפוי להיות דומה. בנוסף, וזה מופיע בכל סטטיסטיקה ובכל דוח נשים אינן מיעוט רק בכנסת. ברשויות המקומיות ישנן רק 14% נשים, ביותר מ-80 רשויות מקומיות אין ולו אישה אחת סביב שולחן הדיונים, ובתפקידי ראשי רשויות מקומיות - בסך הכל על 257 - מכהנות אך ורק 6 נשים - 2% בלבד.
אם לא די בכך, המצב בצמרת החברות הממשלתיות גרוע אף יותר. כך, כשתוצאות הבחירות יפורסמו, הנתונים הסטטיסטיים יוותרו יבשים, ושוב יותירו את ישראל בתחתית מדרג המדינות המפותחות. לפני קביעת הרשימות, התקשורת דיברה ללא הרף על נשים מכהנות ועל נשים מועמדות. זו הייתה התחלה מצוינת ומעוררת תקווה, אבל בסופו של דבר, למרות שפיגורות כאלה ואחרות נבחרו למקומות גבוהים ברשימות שבהן התקיימו פריימריז, אין ספק שיום רביעי הקרוב אינו עומד לבשר בשורה מרגשת.
וזו הסיבה, שהיום שלפני הבחירות הוא המועד שבו הנשים - ולא רק הן, צריכות לקום ולומר "מספיק". התוצאה הצפויה מראש היא כישלון של כולנו. אלו נתונים שמתאימים למדינות אחרות, לא מפותחות, ובוודאי שלא לישראל. צריך להתכונן למתכונת אחרת שבה החלק הארי באוכלוסייה - למעלה מחצי - יקבל את מקומו הראוי בכנסת; וכפי שיודע כל מי שעסק אי פעם בפוליטיקה, היום שאחרי הבחירות הוא היום שבו מתחילים להתכונן לבאות אחריהן.
עו"ד ליאל אבן-זהר היא מנכ"לית עמותת כ"ן הפועלת לקידום מנהיגות נשים וחברת מועצת העיר ראשון לציון.
רוצים לפרסם מאמר בוואלה! דעות? לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.