שלוש מפלגות בלבד החזיקו בשלטון בישראל לאורך ההיסטוריה. אחת נמחקה. השנייה כבר כמעט עשור לא ישבה בממשלה ולא הרגישה את השלטון בכלל - התחילה את סוף השבוע בשליפת סכינים. השלישית, שמרכיבה את הממשלה כבר למעלה מעשור וצפויה, בשלב זה, להחזיק את המושכות גם אחרי הבחירות הבאות, העבירה את השבת באווירה לגמרי אחרת, ועם הרבה מאוד חיבוקים ונישוקים.
מאות קילומטרים מרחיקים בין הקרבות של ועידת העבודה ביום חמישי ואווירת הנכאים הקרירה של חבריה ופעיליה לבין מה שקורה באילת אבל הכותרות המתפרצות על הקרב היצרי בצמרת מפלגת העבודה הגיעו גם לאילת, והיו אחת משיחות היום הנפוצות סביב הבריכה בכנס הלאומיאדה השנתי בעיר. ותיקי הליכודניקים ריכלו בלא מעט שמחה לאיד על המתרחש אצל יריבתם האידיאולוגית ובמידה מסוימת של רחמים ציינו בגאווה "אצלנו אין דברים כאלה". במפלגה הראשונה מחפשים רק איך להחליף את המנהיג, ובשנייה - רק איך לשמור עליו.
בחירות 2019 - עוד בנושא
טייס קרב ולוחם סיירת מטכ"ל: הביטחוניסט החדש של בנט ושקד
ההצגה הכי טובה בעיר: מפלגת העבודה חוגגת כל הדרך לקבר
ניצחון לגבאי: ועידת העבודה אישרה את שריוני היו"ר לרשימה
הלאומיאידה, היא בעצם השם המכובס של כנס הליכודיאדה שנערך זו השנה הרביעית ונועד לעקוף את הגבלות מבקר המדינה. בראש ובראשונה זהו אירוע מסחרי, שמגלגל לא מעט כסף ואינטרסים כלכליים, אחר כך אירוע פוליטי, של מפגש בלתי אמצעי בין נבחרי הציבור ושוליו, אבל בסוף - זהו אירוע חם ומשפחתי, בסגנון שרק הליכוד יכול להרים. גם במשפחה הזו יש לא מעט ריבים ותחרויות, וגם חברי הליכוד ניצבים בפתחה של תקופת פריימריז סוערת וגועשת, אבל יש הסכמה על דבר אחד - מיהו אב הבית. כך שהשם המתאים ביותר לאירוע הוא אולי ה"ביביאדה", כי בימים אלה בליכוד - המבחן המכריע הוא הנאמנות למנהיג ומי מיטיב להגן עליו.
המסרים בנאומי הבכירים במהלך הכנס שיקפו נאמנה את הקו של נתניהו נגד ההחלטה המסתמנת של היועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתב אישום, תקפו את שתיקתו של בני גנץ ושיבחו את ביבי כמנהיג היחיד שיכול לדבר עם פוטין. בפרלמנטים השונים שהתקבצו על גרעינים ופירות יבשים בלובי ומסביב לבריכה דנו באריכות במנדלבליט, התקשורת, וכל מי ששותף למסע הרדיפה. אורחי הכבוד היו עיתונאים חביבי הבית בבלפור כמו שמעון ריקלין, יעקב ברדוגו ובני ציפר, ובאירוע האמנותי של הערב המרכזי הקרינו את הסרט "קינג ביבי" (גילוי נאות: הכותבת ייעצה ליוצרי הסרט).
בארבע השנים האחרונות שלושת יוזמי הליכודיאדה, משה בן זקן, מושיקו פסל, וניר בן טובים, הצליחו להפוך את האירוע למותג של ממש, אחד האירועים המרכזיים בחיי המפלגה ואולי אפילו בפוליטיקה הישראלית בכלל. התמהיל בין שלל הפלאיירים, השלטים והגימיקים לבין אופיים הצבעוני של הליכודניקים שיודעים לעשות שמח מייצר מופע מרהיב שמצטלם היטב ואחלה חומר לכתבות צבע על מצב הרוח במפלגת השלטון ביומני סוף השבוע.
גם השנה הם נתנו אחלה שואו: מירי רגב, מלווה בהמנון הנצחי "לכי תספרי לכולם", השיקה את ה"מירי לייב", ניידת שידור שאיתה היא מתכוונת לנסוע בכל הארץ ולנהל ממנה את הפריימריז והולידה עוד ציטוט אלמותי ("עשיתי מהפכות שאני חושבת ששני שרים אחריי לא יצליחו לתקן את מה שעשיתי").
גילה גמליאל, הצ'ילבה הנצחית, התרוממה עם לוליין מעל שמי הלובי של מלון הקלאב הוטל, יהודה גליק עשה מסיבת רווקים והציג לליכודניקים את ארוסתו, ואורן חזן הציע צילומי סלפי איתו ועם הנשיא טראמפ ביחד. אמיר אוחנה ונאווה בוקר פיזזו וזימרו במרוקאית עם הפרויקט של רביבו, ושרן השכל הביאה להקת מעודדות במדי צה"ל עם סיסמת הקמפיין שלה "לוחמת".
האטרקציה שאכזבה
מעבר לצבע המתבקש והמסרים נגד הרדיפה של כולם את ביבי, שעליהם בעצם אפשר לעשות העתק הדבק משנה שעברה, מה שייחד את הלאומיאדה השנה הוא הטיימינג, והמארגנים לא יכלו לבקש תזמון טוב יותר.
חודש לפני הפריימריז, השרים והח"כים בליכוד נערכים להגן או לשדרג את מעמדם, ועשרות פעילים חדשים משוועים להיכנס לכנסת דרך המחוזות. בשביל כולם - בעת הזו - מפגש מרוכז עם 3,000 פעילים נלהבים - הוא מצרך יקר מפז, שחוסך ימים של עבודה וטלפונים. כך, אפילו שרים ובכירים שבעבר נמנעו להגיע לחגיגה עשו קפיצה לאילת בסוף השבוע, והלאומיאדה קיבלה בוּסט משמעותי עם הופעה ראשונה של גלעד ארדן, ישראל כץ, צחי הנגבי, יובל שטייניץ וגדעון סער. גם המצטרפים החדשים - ניר ברקת ויואב גלנט, הגיעו להתחכך, ואצל הח"כים בספסלים האחוריים הייתה התייצבות כמעט מלאה: לפי מה שמסתמן כעת - תשעה מהם צפויים למצוא את עצמם מחוץ לכנסת הבאה, כך שבאילת הם ניהלו מלחמה על כל קול וקול.
אך אבוי לאכזבה. דווקא השנה, כשבעוד חודש המתפקדים הולכים לקלפיות כדי לדרג את הליכודניקים החביבים עליהם, אנשי הלאומיאידה החליטו לוותר על האטרקציה המרכזית של האירוע בשנים עברו - מדגם הפריימריז שדירג את הפופולריות של השרים והחכים. רגע לפני הפריימריז, הם החליטו שזה לא הזמן להסתכסך עם אף אחד, ובמקום זה - בחרו בשיטת דירוג אמורפית של סימון "נבחרת שרים" ו"נבחרת ח"כים", שממנה רק שניים או שלושה יצאו מאוכזבים (למתעניינים: חיים כץ, זאב אלקין ואיוב קרא צריכים לדאוג לפי מדגם הלאומיאדה - כי הם נשארו מחוץ לנבחרת השרים. גליק בחוץ ומזוז בחוץ גם כן, אבל אורן חזן בפנים) .
לנוכח שיטת הדירוג החלבית, הליכודניקים לא יקבלו תשובה רשמית לשאלה מי מנצחת בקרב הצ'ילבות הגדול בין מירי רגב לגילה גמליאל, שהתנהל מאחורי הקלעים ביתר שאת, כי אנשי גמליאל האשימו את רגב בביטול הפריימריז של הלאומיאדה בגלל שבשנה שעברה גמליאל יצאה ראשונה. וגם לא לשאלה מי הביטחוניסט הפופולרי יותר - יואב גלנט או אבי דיכטר, ונאלצו להסתפק בהדלפות.
הדרמה בספסלים האחוריים
בכל זאת, גם בלי מדגם הפריימריז, הלאומיאדה סיפקה הצצה למיקרוקוסמוס של כל הזירות החמות בפריימריז הקרובים. הרשימה הארוכה של השרים הבכירים שהגיעו לאילת השנה מלמדת על הקרב הקשה על צמרת הרשימה, ואם לשפוט מהתגובות החמות שבהן התקבל גדעון סער, גם הוא עדיין חזק במשחק, למרות ניסיונות החיסול והאשמות הפוטש של נתניהו.
לפי רוב ההערכות, רגב, ארדן, ישראל כץ ואדלשטיין צפויים להתברג בחמישייה הראשונה, והשרים האחרים מקווים להתברג במיקום גבוה ככל האפשר כדי לשפר את עמדת המיקוח שלהם בהקמת הממשלה הבאה - ונלחמים גם בפנים חדשות כמו גלנט וניר ברקת ובראשי הקואליציה הכוכבים של הכנסת ה-20 דוד ביטן ודודי אמסלם והביטחוניסט האחר של הליכוד אבי דיכטר על הדירוג במקומות 5-19.
אבל הדרמה האמיתית היא אצל הח"כים בספסלים האחוריים - שלפחות תשעה מהם צפויים להידחק למקומות לא ריאליים. עד 5 בפברואר הם יחרשו את השטח - ובבריכה בקלאב הוטל הם צריכים להספיק לדבר עם כמה שיותר אנשים - וניכרת תזזית גדולה.
עוד דרמה מתחוללת בגזרת המיעוטים. אחרי שבמשך שנים איוב קרא הצליח לכופף את התקנון ולהפוך את עצמו למתמודד הבלבדי על המשבצת, בשבוע שעבר נתניהו החליט לא לתמוך בבקשה שלו וועדת החוקה של הליכוד גזרה עליו להתמודד ברשימה הארצית. זה פתח מרוץ רב משתתפים של ליכודניקים בדואיים, דרוזיים ונוצרים שיש להם לראשונה אחרי שנים הזדמנות להיכנס לכנסת והם רודפים אחרי כל קול וקול, בתקווה שהניצחון בלאומיאדה יהיה קרש קפיצה לפריימריז האמיתיים. קרא, מצדו, שעכשיו צריך להתמודד ברשימה הארצית, כמו גדולים, הגיע מלווה בתחמושת משפחתית מוגברת והסתובב מוקף תופים וקריאות תמיכה.
מוקד עניין פוליטי נוסף הוא קרב המשפחות שמתחולל במחוז נגב והגיע גם הוא לאילת, כשמצד אחד ליאור קצב מסתובב מוקף בפעילים ומהצד השני גלעד שרון, שלמרות שסומן על ידי נתניהו ובשלב זה לא יכול להתמודד כי הוא לא צבר את תקופת "באשכרה" הנדרשת - זכה במדגם הליכודיאדה האילתי. בין השולחנות, הליכודניקים החדשים, שמריצים שישה מועמדים בפריימריז לראשונה, מתרוצצים בין הפעילים ומנהלים איתם שיחות בניסיון לשכנע שהם לא גיס חמישי. הם היחידים שמעזים לסדוק את חזקת החפות של נתניהו, ולשאול אם ראוי שראש הממשלה יקבל סיגרים כמתנות.
במיקרוקוסמוס של הלאומיאדה יש הרבה מאוד צבע והמון פוליטיקה קטנה, ורמות לחץ גבוהות של הח"כים והשרים להירשם כפופולריים ומקובלים, וחלום אחד שמרחף על 40 מנדטים. בשיחות הצד הליכודניקים בטוחים בחפותו של נתניהו ובצדקת מאבקו נגד השמאל, התקשורת והפרקליטות שמנסים לגנוב את הבחירות ואת המדינה, ואת האיום הגדול של הבחירות - ההחלטה של מנדלבליט - הם בטוחים שהם יצלחו בהצלחה.
69.4% ממשתתפי מדגם הלאומיאדה לא חושבים שנתניהו צריך להתפטר אם יוגש נגדו כתב אישום, ו-89.5% מהם חושבים שהוא ורק הוא יכול וצריך להוביל את הבחירות. בשקט בשקט יש מי שלוחש בדאגה שהחלטת היועץ עשויה גם להיות דרמטית יותר, ולסדוק את החלום, אבל הלחישות מושתקות בשם ההתייצבות מאחורי המנהיג, כי הם נחושים להראות שהם לא מפחדים.
