בדיוק כשתהיתי אם להשתמש בתיאוריית המים החמים בטור זה, חטפתי מיני כוויה בכף היד תודות לכוס תה שנשפכה קלות כתוצאה מתאונת רוורס עם חברת הכנסת יעל גרמן. היא אפילו לא יודעת, לא החלפנו פרטים ולא אפעיל ביטוח. היא הייתה עם הגב לאירוע, והחזיקה כרטיסייה בידה: הכותרת הייתה "אורנה ברביבאי". עיתונאי טוב היה חוקר מדוע גברת גרמן תחזיק בכרטיסייה של חברת מפלגה אחרת, בייחוד שברביבאי עמדה כחמישה מטרים לידה, אבל אולי זה התה הרותח שהשפיע גם על המוח, והעניין ננטש לאנחות.
עם פרסום הרשימה, ספירה לאחור של 30 שמות, האסימון ירד: כל אחד קורא לבמה לבא אחריו, כלומר לזה שנמצא לפניו. כך מספר 26 עוז חיים הציג את נאור שירי, מספר 13 בועז טופורובסקי הציג את יואב סגלוביץ', וכן, מספר 5 יעל גרמן הציגה את מספר 4 אורנה ברביבאי. וכן, שאלה שראויה להישאל היא האם יאיר לפיד שיבץ בכוונה את מאיר כהן כמספר 2, מכיוון שהוא מחזיק בקול הכי יפה? — אבל לא נתפזר ונחזור אחורה, למספר 17. כלומר, לרגע שבו מספר 17 תהילה פרידמן-נחלון הציגה את מספר 16, עליזה לביא.
האולם המרכזי של מרכז הכנסים בשפיים כמעט התפרק מהתשואות. 30 שמות הוקראו, וכנראה פרט לבוס לפיד הייתה זו לביא שגררה הכי הרבה דציבלים. במפלגה מתוכנתת, שבה הרשימה מוכרעת לפי רצון הראש, קשה מאוד למצוא עניין אמתי פרט למי ייכנס לכנסת ומי יישאר בחוץ.
"שיטת הפריימריז הנוכחית מאוד מושחתת", מקטרגת אלינה, ראש סיירת שטח של יש עתיד בירושלים. "לפני שנה עבר חוק שלפיו כל חבר כנסת שמתמודד מטעם מפלגתו זכאי ל-300 אלף שקל לקמפיין. תכפיל את זה במספר הרצים - אלו כספי ציבור, שלך ושלי, שהולכים לפריימריז. אנחנו לא נגד השיטה באופן כללי, אבל ראית מה היה בליכוד וזה מוכיח שהשיטה הנוכחית עסקנית ומושחתת. זה מסריח".
מסריח במיוחד, אם קוראים לכם עליזה לביא. בימים שלפני האירוע הופצו ידיעות פרישה, אבל אמש, כששמה הוכרז, ועוד יותר כשעלתה לבמה - הפעילים הבהירו שיש הבדל בין מדד היו"ר לבין מדד הפופולריות. בנקודה זו היא יכולה הייתה להתעלם ולשדר עסקים כרגיל. זה לא קרה - מילותיו הראשונות של כל מועמד היו שמו של מי שלפניו ברשימה. לביא עלתה, לקחה את הזמן, ניגבה דמעות משתי עיניה, אמרה "אוהבת אתכם". זמן רב יעבור עד שתקרא בשמו של יוראי להב, וגם אז, החלה לרקוד עם הקהל. זה היה נראה כמו שחרור ראשוני מאז יום רביעי, אז שמעה על המיקום הכרגע-לא-ריאלי מלפיד.
"חשבתי שישאלו אותי על השמלה הלבנה שלי", פתחה בבדיחה, וענתה: "אני היום מקום 8. פה אני מקום 16. וזה מאוד קשה. הייתי פעמיים בעשירייה, ויש שיקולים של המפלגה".
ראו שאת נאבקת בעצמך. עצבים?
"אני לא עצבנית, אני כואבת. כמו כל אחד. חושבת שהגיע לי יותר, אבל אלו כללי המשחק. יש מפלגה, זו השיטה".
אז למה בכלל הגעת? אחרים פרשו.
"באתי כי אני לא רוצה שיהיה נזק למפלגה, זה מקום שנתן לי עבודה. כשמסיימים דבר בחיים או נפרדים, גם בזוגיות, צריך לדעת להיפרד נכון. יש כאן אנשים מדהימים, מיאיר ועד אחרון הפעילים, הם השותפים שלי לדבר הבא, אם בכנסת ואם לא".
ביום רביעי הודיע לה לפיד ומאז היא עוברת מסלול של השלמה. "הייתי צריכה כמה ימים טובים כדי להתאושש, לחזור לעצמי, לעשות יוגה, לדבר עם המשפחה", אמרה. היא מספרת איך בתה חזרה מהצבא, מדריכה במחו"ה אלון, ומשום שאימא הייתה שבורה הן הלכו לים.
בחוף, החיילת הוציאה כרטיסיות, מן משחק מחשבה שהיא מפעילה באמצעותו את החיילים; אמש, בשפיים, הוציאה לביא את אותן הכרטיסיות והראתה לי. עליהן היו כתובות שאלות: "בעולם בו אפשר הכול, כיצד נראים החיים שלי?", "במה האהבה שלי תלויה?", "מה הדברים שלא הייתי רוצה למות בלי שעשיתי אותם?".
"כשהבת שלך עושה לך ככה בים…", אמרה, וכמעט בכתה שוב. "אחרי שישבתי עם יאיר על המשך דרכי, עם הבקשה שלו שאגיע לכאן ועל ההבטחות שבצדן, הראיתי לו את הכרטיסיות ואמרתי לו שזה מה שחיזק אותי. היום הוא ביקש ממני את הכרטיסיות האלה".
אין פרידה?
"איזו פרידה?", פסלה, "הולכים לעבוד קשה יותר". היא סירבה לענות מה הבטיח לה יאיר: "אחרי זה לא תרצו לראיין אותי". היא חייכה ולפני שהלכה, הגורו-לערב נתנה עוד משפט של זן: "אין פרוזדור בחיים. אל תיפלו באמצע".
אירוני, בהתחשב שנאמר בערב של מפלגה שלובשת את האמצע כאידיאולוגיה.
מהר מאוד הובן המוטיב המרכזי של האירוע. שני פעילים עם תופים בידיהם עמדו להיכנס לאולם. אחד זרק בהקנטה ספק בגאווה: "ראיתם איך בנאום של גנץ הייתה מקהלה שצווחה אחרי כל משפט? זה היה מביך. אצלנו לא ישמעו את הנאום בכלל". השני החזיר: "לא היה להם כמעט תופים. בסדר, לא היה לו זמן, בטח לא הספיק להתארגן, הכול הרי ספונטני". הראשון: "אין לו פעילים בכלל". השני: "ומי שכן, בתשלום".
כך, בתוך נאום אחד וערימה של מנדטים, הפך גנץ לבנימין הכי אויב של יש עתיד - כן, צעד אחד מעל נתניהו. בכל זאת, עם כל הכבוד לראש הממשלה, גנץ הוא שקפץ ללפידים לתוך הטריטוריה. לכל שמאל יש שמאל קיצוני, ולכל ימין יש ימין קיצוני, אבל איך מדרגים את הסקאלה במרכז, שם ככל שאתה קיצוני יותר, כך בעצם אתה מתון. הכי באמצע.
"יאיר מאדיר את המרכז", אמר פעיל ששמו רון. "המרכז זו הנקודה אליה משווים את הימין והשמאל, כמו בכביש. אתה תיסע באמצע, לא בשוליים".
אז אם אתם מרכז, מה גנץ?
"תשאל אותו", צחק, "ואז תשאל את בוגי, ואז את האחרים".
את לפיד לא היה צריך לשאול - האג'נדה שלו בערב זה הייתה ברורה מאוד. כל נאומו הריח מכך, וזו לא אסטרטגיה רעה. הוא האשים את גנץ בעמימות, בהתפלספות, מיתג את מפלגתו החדשה של הרמטכ"ל לשעבר כגרסה הישנה של יש עתיד.
"אנחנו יכולים להנהיג כבר היום", "אי אפשר ללכת לבחירות בלי לדעת מה העמדות שלך", ואז פירט את שלו, והוסיף: "שבע שנים שחיתי בשוחות, עשיתי טעויות". פה סוף סוף מגיע משל המים החמים - כשנגמרים המים החמים במקלחת, נסו להעביר לקרים ביותר, וזה יגרום לפושרים להרגיש כמו רותחים; כמו שבריכה בטמפרטורת החדר תרגיש קפואה אחרי טבילה בג'קוזי, כך פתאום יש עתיד חדלה להיות חדשה, הפסיקה להיות עמומה.
בזכות גנץ, יש עתיד זו המפלגה הוותיקה, עם הפעילים, המנגנון המתקתק, זו עם החזון, עם הדרך, עם נושאי הליבה הנחרצים. העמימות של גנץ אולי שתתה ללפיד את המנדטים, אבל הפכה אותו לפרקטי, חד, למבוגר האחראי של תזת המרכז באשר היא.
לפיד אפילו לא פסל איחוד. להיפך, בנאומו, ולפי תגובות הפעילים אלו תדרוכים שחודרים עמוק, הציג שהסיבה שאין חבירה היא לא אגו או מאבקי מיקום אלא רק אג'נדות. כלומר, היעדר אג'נדות בצד השני.
"לא שמענו ממנו את דעתו, אנחנו לא מריצה של מנדטים. כשהקמנו את המפלגה רצנו על דברים שכולנו הסכמנו עליהם", אמר לוואלה! NEWS טופורובסקי המתקמבק. "זה היופי אצלנו, וזה מה שלא ראינו במפלגה של גנץ. לא ראינו שום דבר, רק הסכמה על מה לא להגיד. שוויון בנטל - איפה אתה? לימודי לבה - איפה אתה? חוק המרכולים - איפה אתה? אני יושב בהנהלה ומקבל עדכונים על המו"מ: בהתחלה זה היה מתסכל, אחר כך מעליב עבורנו, ועכשיו זה מעליב בשביל הבוחרים".
לדבריו, "אנחנו עשינו את הטעות הזו פעם, כשנתנו תשובות לא מלאות, וגילינו שזה לא נכון. חייבים להגיד את האמת ועדיף לנו לאבד שניים-שלושה מצביעים אבל להרוויח 12 שיודעים איפה אנחנו עומדים. בהרבה מאוד מובנים גנץ מזכיר לי אותנו, לפני שהתחלנו. לתת זה קול, כשעוד 48 ימים בחירות, זה לדעתי בזבוז של קול, ואפילו מסוכן — וזה קצת פוגע באינטליגנציה של הבוחרים".
האבסורד, שעליו אין לחברים תשובה, הוא ש"יש עתיד" הישנה, העמומה, הטירונית, הייה הפופולרית ביותר. כמו גנץ עכשיו. אולי העם לא רוצה תשובות ברורות על נושאים ברורים, אולי אווירה, סוג של מילת גנאי, זה מה שחשוב בקמפיין. החבר'ה מסרבים להאמין לתזה.
"מאוד מפתיע שכולם נוהרים אחריו בלי שהם יודעים את הדרך שלו", הוסיף הפעיל רון. "כל החיבורים שלו מראים את חוסר הדרך שלו", אמרה אלינה, מפקדת סיירת השטח. "אנחנו מחכים כבר שבוע לתשובות ממנו. האם יישב עם ביבי? אנחנו לא מקבלים תשובות. גנץ לא משתף אתנו פעולה. אנחנו כן רוצים וכן ויתרנו. ודוגרי? גנץ מתנהל כאילו הוא יכול להחליף את השלטון לבד. לצערנו, כוחו לא מספיק, ואנחנו רואים את זה בסקרים, וחבל".
שי, פעיל נוסף, לא שולל תזוזה של לפיד למקום השני. "אם גנץ יאמץ את הערכים במלואם, אני מאמין שיאיר ייקח צעד אחורה", אמר. "החלפת השלטון זה מה שחשוב".
"אני חושב שיסכים", הסכים רון. "ביש עתיד לא סובלים מעודף אגו". אלינה חתמה: "הכדור כרגע לגמרי במגרש של גנץ".
ביציאה ממרכז הכנסים אל החניה רוח חזקה באה מהים וגרמה למזגן המקפיא באולם להרגיש כמו תנור ספירלה. הערב הסתיים כמו שהתחיל - הכול יחסי, והחיים הם סקאלה: בעוד יומיים אולי סוף סוף נדע איפה נמקם עליה את גנץ, ואיפה את לפיד. וכן, גם את עליזה.