בג'סר א-זרקא לא ממש מרגישים אווירת בחירות. ביישוב העני והצפוף בן 15 אלף התושבים, התחוב בין קיסריה, היישוב העשיר בישראל, למעגן מיכאל, הקיבוץ העשיר בארץ, עסוקים כמו תמיד בהישרדות. אם ברחבי ישראל טרודים באיך לגמור את החודש, אז פה יותר עוסקים באיך לגמור את היום. שיהיה מה לאכול לארוחת ערב, שיהיה כסף לחמם את הבית, לבגדים לילדים. רוב התושבים קרובי משפחה, בני החמולה הגדולה ג'רבאן-עמאש. לפני זריחה יוצאים לעבודה, רבים לעבודות קבלן בניקיון בבתי חולים בצפון ובמרכז, וכן לעבודות דחק במפעלי האזור. עם שקיעה הם חוזרים, אל הכפר הערבי היחידי על החוף בישראל. כששבים הפועלים, הדייגים של ג'סר מתארגנים לצאת לים. בבוקר יחזרו עם שלל הלילה. הם לא דתיים, לא פוליטיים, פשוט חיים.
סמי עלי, בן 38, הוא חבר הנהלת איגוד הדייגים בישראל ומשמש גם כדובר שלה. הוא עומד גם בראש הוועד העממי בג'סר א-זרקא, ובעברו כיהן כחבר המועצה המקומית והתמודד על ראשות המועצה. בשנים האחרונות הוא מלווה את סיעת בל"ד בכנסת. הוא מוזג קפה חזק וחם מאוד כשהוא פוגש אותנו באחד המבנים ששופצו לאחרונה בכפר הדייגים, חלק מפרויקט של רשות הטבע והגנים, המתעתדת לסייע בשיפוץ כל אזור הנמל הקטן.
הוא הראשון לציין שאין כמעט פעילות פוליטית בכפר לקראת הבחירות האלה. "ההתרגשות סביב הרשימה המשותפת העלתה ב-2015 את אחוז ההצבעה, אבל עכשיו הפירוק החזיר אותנו כמה צעדים אחורה לבלבול, להתלבטות. אולי לא אצל מי שהם חברי מפלגות מתפקדים, אבל אצל הרוב", אמר. "יש אדישות, ניכור וריחוק שהתחזקו עוד עקב הפירוק. יש תסכול שתמיד היה, שלא עוזרים לנו. יש חשש מההקצנה בימין. לכל זה תוסיף שאנשים חשו כל הזמן שהם מודרים ברמה הארצית ממפלגות השלטון והממשלות ולכן מרגישים אי שייכות".
"ברור שהנתח הגדול ביותר ילך למפלגות הערביות", חוזה סמי עלי, "אבל לא נתפלא לראות נתחים שילכו גם לאחרים. כפעיל פוליטי אני אומר לך שהאתגר הקשה מאד שלנו הפעם הוא האדישות. הרווחנו בבחירות הקודמות עם אחוז ההצבעה הגבוה והפעם אנחנו בבעיה. היסטורית, אחוז המצביעים נמוך ממילא כי הבחירות האלה נתפסות כזניחות בהשפעה שלהן על החיים כאן. אני כיו"ר הוועד העממי, יותר מעשור פעלתי להגיע לשיח פוליטי. הפעם אין. שלטים ספורים פה ושם, הקימו מטות מפלגות שנותרו שוממים, אין חוגי בית, אין פגישות עם מועמדים בבתי קפה. לא מחלקים פליירים. התלהבות - אין. לא בעד, לא נגד. ברשתות החברתיות שקט".
"השמאל הישראלי, המרכז והערבים צמאים לשים קץ למשטר הימין הקיצוני בראשות נתניהו", אומר ראש המועצה הקודם, עז אלדין עמאש. "הדרך הטובה ביותר לעשות זאת הייתה להקים ברית פוליטית בין הקבוצות הללו. בדיוק כפי שעשה רבין. נתניהו מבין זאת היטב, ולכן חלק מרכזי בקמפיין שלו היא ההאשמה שגנץ מתכוון להרכיב ממשלה המבוססת על חברי הכנסת הערבים. גנץ צריך לנפץ את ההשקפה הלא דמוקרטית הזו ולהתבסס על רוב אזרחי, שיכלול את הח"כים הערבים".
סארי ג'רבאן, בן 43 ואב לשישה, הוא איש האחזקה של רשות הטבע והגנים. "את הקול שלי אני נותן לחדשים. לטיבי בחיים לא נתתי. הפעם בטח לא. תראה איך הם התפרקו אחד על השני". עבד אלמועטי בן ה-72 שיושב לידו, הוא דוגמה טובה להתלבטויות: "אנחנו במלחמה בינינו לבין עצמנו. למדתי יסודי באחד העם חדרה, ותיכון חקלאי במקווה ישראל. בחרתי בליברלים, עד שפגשתי את רבין והתחלתי להצביע לעבודה. אני תמיד אומר שבמערכות ישראל היה אכפת לי ממשה שאני מכיר ולא ממוחמד באיזו מדינה זרה. לבן שלי קראתי מוטי, על שם בן של חברים שנפל במלחמה. אם לא היו השמצות נגד הערבים, אז 80% היו מצביעים למפלגות ציוניות. נתניהו שכן, ובאסלאם אומרים שצריך לשמור על השכן, אבל הוא משמיץ. נתניהו השמיץ גם את הגנרלים. הלכתי על המשותפת בפעם הקודמת. היום אני מתלבט".
מחמוד ג'ורבאן, רווק בן 28, קצב בסניף רמי לוי בחיפה, עומד שעון על אופניו ליד מאפיה ברחוב הראשי. "נכון שאנחנו שכנים של ביבי, אבל הוא לא עוזר לנו ואף אחד אחר לא עוזר לנו, אז למה שנצביע?", הוא אומר. גם נעמן אבו שהאב, בן 42, לא יצביע. הוא יושב בפינה בבית הקפה בעל השם הנוסטלגי "איאם זמאן (ימים של פעם), ששייך לגיסתו, כאמלה ג'רבאן. לדבריו, "בכפר כל הפוליטיקה הזו לא מעניינת". גם מיכל ג'רבאן, אחותו בת ה-42, אומרת: "קשה לנו. גידלתי חמישה ילדים לבד, אנחנו צריכים הרבה עזרה, אף אחד לא עזר ואף אחד לא עוזר. גם כששמונה חודשים עצרו לי מזונות. תביאי טפסים, תביאי עוד טפסים. אז אני לא מצביעה לאף אחד. הם הפוליטיקאים יושבים על הכיסא בירושלים. לפני הבחירות הם באים, אחר כך הם הולכים. אז לא צריך. יש אלוהים למעלה והוא יעזור לנו". מוחמד ג'רבאן שנכנס לבית הקפה, היה פעם עובד חקלאי. הוא עוד לא בן 50 ועכשיו הוא לא עובד. "יש לי בעיה בגב", הוא אומר. "תרשום שאין למי להצביע".
"יש לנו את כל הזכויות - אם ירצו או לא ירצו"
אחוזי ההצבעה הם האתגר הגדול לא רק כאן, אלא במגזר הערבי כולו, המהווה 20% מהאוכלוסייה בישראל. לו כולם היו מצביעים, הם היו אחראים ל-24 מושבים בכנסת.
4,526 איש שהם 58% מ-7,792 בעלי זכות הבחירה בג'סר א-זרקא הצביעו לכנסת ה-20 ב-2015. לשם השוואה, במגזר הערבי כולו הצביעו 64%. הרשימה המשותפת הייתה סיפור הצלחה גם בכפר הזה - 3,524 איש, 78% מהמצביעים נתנו את קולם למפלגה שאיחדה את כל השחקנים. ב-2013 בל"ד הייתה הזוכה הגדולה, כשלמחרת הבחירות התברר כי לבדה גרפה 1,139 (38%) מתוך 2,993 פתקי ההצבעה. לחד"ש נספרו רק 132 (יצוין כי המספרים הרשמיים לא היו זמינים בעת הכנת הכתבה - י"א). עם זאת, רק 41% מבעלי זכות הבחירה הצביעו. מאז, זרמו הרבה מים בנחל התנינים, הנשפך לים בפינתו הצפון-מערבית של הכפר.
לוטפי ג'רבאן בן ה-49, אבא ל-11 ילדים "עובד למען הכפר ולמען המדינה כגובה מס". אין לו היסוסים. "אני מצביע לאחמד טיבי ואיימן עודה. תע"ל וחד"ש", הוא אומר ומסביר את הסיבות: "קודם כל ולפני הכול - חוק הלאום, שפגע באזרחים הערבים שמרגישים בגזענות הגואה. אנחנו שומעים את נציגי כל המפלגות האחרות עולים לשידור ברדיו ומדברים על הערבים כאילו אנחנו סוג ג'. יש אצלנו כאלה שמתגייסים לצבא ואין לי בעיה עם זה, ברור שגם למשטרה, וחוץ מזה יש אצלנו מתנדבים בכל מוסדות החינוך. אנחנו ערביי ישראל יש לנו את כל הזכויות, אם ירצו או לא ירצו, ונוכיח להם את זה ביום הבחירות. אז אני מזכיר שהבדואים, הדרוזים, הנוצרים, כולנו ערבים בני שפה אחת וכולנו אחים, והחלום שלי שכל החברה הערבית - שיצביעו רק למפלגות הערביות. שנוכיח להם שאנחנו חלק גדול מהמדינה".
ניכר שיש ברחוב כעסים כמוסים, מכל הסוגים והמינים. שיחת היום מלפני כחודש עוד לא שככה - יש מי שנעלבו מהופעה בחיפה של סטנדאפיסט מעראבה, שזכתה לגיבוי של ח"כ עאידה תומא סלימאן מחד"ש, ולא קיבלה גינוי מאחמד טיבי מתע"ל שדווקא נחשב לפופולרי בכפר. עכשיו כועסים על טיבי, על תומא סלימאן, על תע"ל ועל חד"ש - ובשיחה בבית הקפה מתגלגלים כל הנוכחים מצחוק כשאומרים לנו: "לא ביבי, לא טיבי ולא 'זיבי'. לא מאמינים כבר לאף אחד".
ואולם, רביע ג'ורבאן בן ה-42, הבעל של כאמלה, שוקל להצביע לליכוד בראשות נתניהו. "אין הרבה ליכוד בכפר, אבל אנחנו רואים מה קרה בפוריידיס", הוא מסביר. "הם עברו שינוי עצום. הם תומכים בליכוד אז הליכוד תומך בהם".
"צריך שינוי, אני אצביע גנץ", מכריז עמר ג'רבאן, קבלן שיפוצים בן 40 ואב לשישה, הנשען בשעת בוקר על חומת הבית שלו במרכז הכפר וסוקר את העוברים ושבים. ליד בניין המועצה, אומר המבקר יוסף עמאש בן ה-42, "יהיו פה הפתעות. דרעי יביא מאות קולות. יצביעו אפילו לנתניהו".
מלאק, תושבת הכפר בת ה-19, עובדת ניקיון בבית החולים מאיר שבכפר סבא, אומרת שהיא שואפת להיות אחות מוסמכת. בינתיים היא חוסכת, והיא תצביע למי שיגיד לה הארוס שלה, באדר בן ה-25, איש מכירות למזגנים. הארוס באדר אומר שהוא יצביע למי שיגיד אביו. האב, אחמד ג'רבאן המוכר בכינוי ג'וחא, הוא יזם תיירות בלתי נלאה, ואנחנו פוגשים אותו בבית הארחה שהקים במרכז הכפר. יש לו משנה סדורה: "חשוב שהתושבים ייצאו להצביע כדי להשפיע. זו מחויבות. אסור להשאיר את המגרש ככה סתם, לשחקנים שיובילו אותנו לתהום ולא מכירים בנו כחלק מהאוכלוסייה כאן בארץ, על כל המשתמע מכך. אנחנו, כערבים בארץ, כבר השלמנו עם העובדה המוגמרת שיש מדינת ישראל ואנחנו כפופים לכל החוקים שלה, אבל מרגישים שהמדינה עוד לא מרגישה מחויבת כלפינו. השכן שלנו, 'הקיסר מקיסריה' אם לקרוא לילד בשמו, עם כל הכבוד לנאומים שלו על הישגי מדינת ישראל, הוא מתעלם מזה שמדובר במדינה שעדיין מדירה חלק לא מבוטל מאזרחיה. זה כואב מאד לכולנו. כן, גם בשגרת החיים של היומיום". הוא עדיין לא יודע למי יצביע. "כרגע עוד לא החלטתי וזה גם לא משנה. העיקר להצביע. שכל אחד יצביע לפי הלב שלו, זה מה שהכי חשוב. אבל אנשים מתוסכלים. אין בכלל אווירת בחירות. צריך לעבוד על זה שבכלל יצביעו".
ראש המועצה, שיח' מוראד עמאש בן ה-47, מקדם אותנו במשרדו. "מה אתה מצפה מיישוב שפעם אחר פעם התאכזב מהממשלה?", תוהה מוראד, אב לארבעה, שצופה שיעורי הצבעה נמוכים במערכת הבחירות הזו. לדבריו, אולי 25% או 30% מהתושבים יצביעו. 11 שנה שימש אימאם המסגד הגדול בכפר עד שבשנת 2003 נכנס לפוליטיקה. הוא הפסיד ב-2008 לעז אלדין עמאש, ולאחר מכן ניצח ב-2013 וב-2018. זו הקדנציה השלישית שלו, זמנו קצר. "כל אדם חופשי פה", הוא אומר, "המפלגות הערביות הן הפתרון הכי פשוט לכולם. מדברים בשפתם של התושבים".
רבים חומדים את אלף הקולות שהוא אישית יכול להניע לקלפיות. גם אחמד טיבי מתע"ל-חד"ש במגעים איתו, וגם אריה דרעי מש"ס. הבוקר הוא נחפז לעוד פגישה בוועדה הגיאוגרפית שליד הוועדה המחוזית של משרד הפנים בחיפה, שם הוא מקדם תכניות לחלוקת הכנסות עם יישובי הסביבה ממיזם חדש. "המצב כאן מורכב. רוצים איכות חיים, צריכים שיפור בתשתיות, מבקשים פתרונות למובטלים, לזוגות הנשואים, לאלה שבלי קורת גג", הוא מסביר. "מה אתה רוצה מיישוב שתושביו הלכו והצביעו בהמוניהם והתאכזבו? בשנים שמפלגת העבודה הייתה בשלטון היא קיבלה עד 80% מהקולות, אבל עכשיו הליכוד יקבל לא יותר מכמה עשרות. זה כי השכן שלנו נתניהו מתעלם מהכאב של תושבי ג'סר א-זרקא. השכן הזה בחר להגיע פעם אחת לביקור, בפתיחת תחנת המשטרה. חשבנו שזה יפתח דף חדש ביחסים, ושוב התאכזבנו. חשבנו שאחרי הביקור שלו ושל השרים ישתנו פה הדברים והוא יתייחס אלינו כמו אל שכנים. זה לא קרה".
"מדברים פה על השחיתות, ולא תופתע שמעסיק את התושבים גם חוק הלאום", ממשיך עמאש. "מר נתניהו אומר שמדינת ישראל של העם היהודי ומוציאים חוק שמגדיר אותנו כסוג ב', אז ברור שכאן חוששים שאם המצב של ג'סר א-זרקא לפני חוק הלאום היה רע מאד, מה יהיה איתנו עכשיו, אחרי החוק? היו כאן ישראל כץ, גילה גמליאל ואבי גבאי כשר הגנת הסביבה, היו יואב גלנט, מירי רגב, אריה דרעי - הצגנו להם תכנית להצלת היישוב ממצוקותיו שהכנו כאן, אבל אף שר לא ראה לנכון להביא את זה לשולחן הממשלה. אז ברור שאנחנו חוששים, וברור שאנחנו מאוכזבים. עכשיו זמן בחירות אז דרעי וטיבי במגעים, אני בודק". הוא מסכם: "אני מחרים את הבחירות. לא אצא מהבית, לא אשתתף, לא אעודד תושבים להגיע לקלפיות".
