במטוס סילון, עם צוות דיילות מפואר, יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן המריא אתמול (רביעי) לחופשה קצרה בבירה האירופית החביבה עליו, וינה. זה מנהג ידוע ומוכר של ליברמן לנשום אוויר פסגות בינלאומי אחרי בחירות, על אחת כמה וכמה אחרי הקמפיין הקשה אותו שרד בקושי עם חמישה מנדטים, וקל וחומר אחרי מבצע שאיבת המנדטים של הרגע האחרון של נתניהו והליכוד שכיוון, בין היתר, ישירות לבייס ברחוב הרוסי.
אחרי שניסו לחסל אותו, ליברמן לא ממהר לשום מקום ובטח שלא לתוך הקואליציה של מי שעמד בראש החץ. הוא השאיר אחריו רשימת דרישות מפוארת ועלה על מטוס. זה הזמן להנות משניצל וינאי משובח וסיגר טוב.
הדרמה של הבחירות עדיין נמשכת, וסימני השאלה והבדיקות סביב ספירת קולות החיילים משאירים את המשחק לגמרי פתוח - עם כל מיני תרחישים אפשריים ושונים באופן מהותי ומשמעותי. אם בנט ושקד יעברו בסופו של דבר את אחוז החסימה, לנתניהו תהיה אפשרות להרכיב קואליציית חלומות של 67 ח"כים עם הרבה שחקנים קטנים שהוא יכול לתמרן ביניהם. פרט לסיעות החרדיות - אף מפלגה לא תהווה לשון מאזניים שעליו תקום או תיפול הממשלה - גם אחרי הגשת כתב אישום. אם הימין החדש לא יעברו, הוא ייאלץ כנראה להסתפק בקואליציית 64 בלבד בה לכל אחת מהסיעות יש את הכוח למנוע ממנו את הרכבת הממשלה או לפרוש ולהפיל אותה בעת הצורך.
ליברמן הוא הנעלם הגדול של המשא ומתן הקואליציוני שעומד בפני הליכוד. למרות שהוא גדל בחצר של נתניהו ובמקור הוא בשר מבשרה של מפלגת השלטון, במרוצת השנים העצמאות שלו הפכה לאחד הקלפים הכי פחות בלתי ניתנים לחיזוי במערכת הפוליטית. הוא כבר הוכיח בעבר שהאופוזיציה לא מפחידה אותו: אחרי בחירות 2015 הוא החליט להישאר בחוץ ויומיים לפני הדד-ליין להצגת הממשלה, הוא הותיר את נתניהו מתפתל עם קואליציית 61 במשך קצת יותר משנה.
זאת ועוד, בנובמבר האחרון ליברמן לא היסס לעזוב את משרד הביטחון ולהתפטר במחאה על המדיניות בעזה, מה שבעצם הוביל בסופו של דבר להקדמת הבחירות. כעת, הוא מציב דרישות לא פשוטות עבור נתניהו והקואליציה שהוא מתכנן להקים תתקשה להכיל אותן; הוא עזב את הממשלה במחאה על העברת 15 מיליון דולר לחמאס ועכשיו הוא דורש קודם כל שינוי חד במדיניות כלפי עזה כתנאי במו"מ הקואליציוני. בעוד שנתניהו ומערכת הביטחון דוחפים להסדרה ארוכת טווח, ליברמן רוצה הכרעה והחלטה על יציאה למבצע צבאי נרחב ברצועה. המכשול השני, מורכב לא פחות, הוא החזית הנוקשה שהוא מציב מול המפלגות החרדיות, כולל דרישה לווטו בענייני דת ומדינה והתעקשות על אישור חוק הגיוס, והוא לא מתכוון לאפשר לדרעי וליצמן לממש את כוחם המוגבר בקלות.
ליברמן דורש את תיק הביטחון, אבל לא בהכרח באמת ממהר לרוץ חזרה לקומה ה-14 בקריה - ועשוי להעדיף דווקא משרד אחר שבו ישב כבר בעבר - משרד החוץ. היוקרה הפוליטית של משרד הביטחון התבררה כמפוקפקת, וכך גם היכולת שלו להשפיע על מדיניות הביטחון שאותה נתניהו מותיר בריכוזיות יתר בתיאום הדוק עם צה"ל, ובמטוסי סילון עם דיפלומטים זרים הוא יכול למצוא לעצמו יותר יכולת ביטוי מאשר בג'בלאות עם הגנרלים.
לתמהיל הדרישות יש להוסיף את העזים הוותיקות של ליברמן בכל מו"מ קואליציוני: חוק עונש מוות למחבלים, פנסיות לעולים ואחריות על העלייה והקליטה, אבל גם אלה וגם חלוקת התיקים הן זוטות, המחלוקת על חמאס, ובעיקר החזית מול החרדים, הן המהמורות הגדולות שעומדות לפני דיל סגור עם הליכוד. אפשר לסמוך על ליברמן שהוא ינצל כל רגע במשחק לפני שימהר להתמסר לידיו של נתניהו ושהוא לא ישכח בקלות את קמפיין הגעוואלד הרוסי על הראש שלו. זה מה שהוא עושה למחייתו.
אחרי שניצל, כחלון שוב מחוזר
בעוד שליברמן סיים רק במנדט פחות מהבחירות הקודמות, משה כחלון ניצל בעור שיניו מקרבות הגעוואלד של נתניהו וגנץ, ורק בקושי התייצב מעל אחוז החסימה, ועוד לא ברור אם יסיים בארבעה או בחמישה מנדטים. אחרי קדנציה ארוכה ויחסית מוצלחת באוצר הוא לא הצליח לזכות באמון הציבור וכמו כל המפלגות הקטנות נפל קורבן לקרב הסוער בין נתניהו וגנץ וחטף טראומה קשה. במצב הזה, כשהוא אפילו לא לשון מאזניים, אין לו הרבה קלפי מיקוח לקראת המשא ומתן הקואליציוני, והוא חשוף במיוחד לניסיונות השכנוע של נתניהו ובכירים אחרים בליכוד לחזור הביתה למפלגת האם.
ההישג הגדול בבחירות, 35 מנדטים למרות החקירות ולמרות הגנרלים, הביא לתחושת אופוריה בליכוד והוליד מחדש את אחד החלומות הגדולים של נתניהו - חלום המפלגה הרפובליקנית. צמד המילים האמריקני הזה - שמבטא במהותו מיזוג של מפלגות הלוויין בימין תחת כנפי הליכוד במטרה ליצור מפלגת שלטון אחד גדולה - עלה גם אחרי הבחירות הקודמות, וכמו אז, כחלון שוב מחוזר בניסיון לפתות אותו לחבור לסיעה משותפת בכנסת.
כבר בליל הבחירות גדעון סער שלף בשידור חי את היוזמה להחזרתו של כחלון הביתה ומיזוג כולנו לתוך הליכוד, ומאז בכירים אחרים בליכוד מהדהדים את המסר בעקביות בניסיון לקדם את העניין עוד לפני ההמלצה אצל הנשיא. הדלת שנפתחת לכחלון היא נכספת ונחשקת - ותאפשר לו להתמודד על הנהגת המפלגה ביום שאחרי נתניהו, והחיבוק מפתה במיוחד לאור הניסיון הצורב שלו כשהלך בדרך עצמאית, אך המשמעות המיידית שלו היא חיזוק כוחו של נתניהו ובעיקר נסיגה מההצהרה לפיה ראש הממשלה לא יוכל לכהן אחרי שיוגש נגדו כתב אישום. כחלון יקבל מפתח כניסה חזרה לליכוד אבל יחזור להיות עוד אחד משרי הליכוד שממתינים ליום שאחרי נתניהו ובינתיים בולעים כל ביקורת או עמדה עצמאית על התנהלותו, ובניגוד להצהרותיו יעניק במו ידיו לנתניהו חסינות מפני הפלת הממשלה גם אחרי השימוע.
מבחינה פוליטית, עם ארבעה מנדטים אין לכחלון יכולת מיקוח טובה במיוחד, עם חמישה היא משתפרת. אולם מבחינה ערכית ומהותית הוא הגורם המאזן היחיד שנתניהו יוכל לסמוך עליו בתוך קואליציה חרדית, ימנית, וקיצונית, ולכן הוא לגמרי עדיין במשחק. בין סמוטריץ', בן גביר, ש"ס מחוזקת וליצמן ששמר על כוחו, כחלון מייצג ימין ממלכתי ומתון, והוא בעצם הפך לעלה התאנה הימני הליברלי בקואליציות הימין של נתניהו. בקדנציה הקודמת, מפלגתו כולנו בלמה יוזמות ליכוד שנועדו לפגוע במערכת המשפט, במבקר המדינה, במשטרה ובתקשורת, ושילם על כך מחיר. בהרכבה החדש, סמוטריץ' ובן גביר מסתמנים כמהלכים אימים עוד יותר מאשר אצל שקד ובנט.
כחלון יכול לרוץ חזרה לליכוד אך גם לשחק עם הקלפים: בהנחה שנתניהו צריך אותו כדי לאזן את הנוכחות הדתית והחרדית המוגברת בקואליציה החדשה, יש לו בכל זאת עוד מרווח תמרון. אם בנט ושקד בחוץ - וגוש הימין אכן יעמוד רק על 64 מנדטים - בכל זאת אין ממשלה, ואפילו רוב של ממליצים, והוא חוזר לעמדת כוח של לשון מאזניים. אם לא - הוא יכול להיצמד לליברמן שיעשה לו את העבודה השחורה.
הכול עדיין פתוח לשלל רב של תרחישים, אבל בכל מקרה - נתניהו יצא כשידו על העליונה בבחירות ביחסי הכוחות עם שותפיו הטבעיים. אחרי קמפיין אגרסיבי ששאב את המנדטים למחל ברגע האחרון, הוא חוזר לקואליציה באותו הרכב כמו הקודמת - כשהוא והחרדים מחוזקים וכל שאר השחקנים מוחלשים, ובמקרה של בנט ושקד אולי אפילו גרוע מכך. כעת הוא מקווה ומצפה שכולם ירוצו אליו מגומדים בשמחה ובששון, אבל אם לכחלון יהיה את אורך הנשימה של ליברמן - המהלך הכי חכם מבחינתו כרגע עשוי להיות חבירה לישראל ביתנו לבלוק טכני ימני-חילוני-פרגמטי של 10-9 ח"כים.
זה יאפשר לשניהם לנהל את המשא ומתן הקואליציוני מעמדת כוח משמעותית ומהותית, ולהוות משקל נגד להתחזקות הסיעות החרדיות. ביחד הם יוכלו לדרוש שלושה, אולי אפילו ארבעה תיקים, ולהבטיח לעצמם מינויים בכירים באוצר, בחוץ או ביטחון. האג'נדה החילונית של ליברמן מתיישבת עם הצורך של כחלון בשמירה על תקציב המדינה מפני היכנעות לכספים לבני ישיבות, והכוח המשותף יאפשר לכל אחד מהם להכניס תנאים להסכמים הקואליציוניים שיבטיחו שיש להם יד על ההגה ושסמוטריץ' וחבריו לא מחריבים את צהל ומערכת המשפט.
בשני התרחישים - 67 או 64 - בלי כחלון וליברמן ביחד - לנתניהו לא תהיה ממשלה, ובלוק משותף שלהם יאפשר לשניהם לשנות את הדינמיקה של הקמפיין ולהשיב לידיהם את העוצמה והעצמאות, ובמקרה הזה - טובים השניים מן האחד.