את מצב המערכת הפוליטית כרגע ניתן לדמות לאמצע משחק טניס מותח בגמר של טורניר גראנד סלאם יוקרתי. בצד אחד של המגרש נמצא הכוכב הבלתי מעורער על המגרש מזה עשורים, ובצד השני שחקן תגלית צעיר ועולה, שהצליח לטפס עד הגמר - ולקחת את שתי המערכות הראשונות. דמיינו את רוג'ר פדרר, או רפאל נדאל, בפיגור של 2-0, ואז תחשבו על ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא הפסיד במערכה הראשונה, כשלא הצליח להרכיב ממשלה אחרי בחירות אפריל, והפסיד גם בשנייה - כשבמועד ב' כשל מלהשיג את יעד המנדטים של 61 לגוש הימין-חרדים. אבל המשחק עוד לא נגמר, והוא מסתער על המערכה השלישית, בניסיון לעשות קאמבק ולקחת כמה משחקונים.
חבטת הפתיחה של נתניהו אחרי הבחירות החזירה את ידו להיות על העליונה, הוא קיבל את המנדט מהנשיא והתייצב בעמדה שבה הוא יכול לנסות להשתלט על המשחק מחדש. או שלא. כמו בספורט הלבן, הרבה מאוד תלוי בפסיכולוגיה ובדינמיקה שבין השחקנים, יש המון דרמה על המגרש, והקהל כולו במתח.
נתניהו הוא שחקן ותיק ומיומן, ואילו בני גנץ הוא שחקן חדש על המגרש, שאמנם הצליח להביא תוך פחות משנה הישגים מרשימים, אבל רחוק שנות אור ברמות התחכום והווירטואוזיות של יריבו. כך, למרות שאף אחד מהם לא ניצח בבחירות בשבוע שעבר ולאף אחד מהם אין רוב להרכבת ממשלה, נתניהו מוביל כרגע בקרב על התודעה. ההתנהלות המהירה שלו בשעות שאחרי הבחירות, שכללה את גיבוש הבלוק הימני שיתמוך בו ומיד אחר כך שיגור הצעה פומבית לגנץ להיפגש, הצליחה לטשטש את ההפסד בבחירות.
בפועל, לא רק שהליכוד קיבל פחות קולות מבפעם הקודמת, אלא שגוש הימין כולו התרחק חמישה מנדטים מהמקום בו היה אחרי הבחירות באפריל וירד מ-60 ל-55. אבל בעוד גוש הממליצים של גנץ מקרטע ומלא שסעים, נתניהו מיהר להנדס את כל המחנה למקשה אחת כך שאכן יש לו סיכוי טוב יותר להרכיב ממשלה. כדי להגיע ל-61, הוא צריך רק מפלגה אחת מהמחנה הנגדי - כחול לבן, העבודה-גשר וישראל ביתנו. כחול לבן אמנם סיימה כמפלגה הגדולה אבל בהתחשב בבלוק החוסם של נתניהו, "מעשה המרכבה" שלה הרבה יותר מורכב. ולכן הוא גם זה שבסופו של דבר קיבל ראשון את המנדט.
לפי החוק, יש לו עכשיו מקסימום 42 יום לנסות למצוא לפחות שישה עריקים מגוש המרכז-שמאל ולנסות להקים ממשלה כפי שהוטל עליו. לרוב, הוא ידוע כמי שמחכה עם הכול עד לרגע האחרון, אבל הפעם הוא עשוי לנהוג שלא כטבעו והוא שוקל לא למצות את כל הזמן שניתן לו, אלא להחזיר את המנדט לנשיא כבר בשבוע הבא. בכירים במערכת הפוליטית מעריכים שנתניהו החליט בכל מקרה ללכת לבחירות נוספות, מתוך הבנה שזו הדרך היחידה שלו לשמור על הכיסא בראשות ממשלת המעבר בחודשים הקרובים, לקראת הגשת כתב האישום בתיקי 1000, 2000 ו-4000. גורמים ששוחחו איתו התרשמו שהוא חושב שתוצאות הבחירות האחרונות היו תקלה נקודתית, כתוצאה משאננות של הימין שהיה בטוח שהוא מנצח, ושבסיבוב נוסף - גם עם כתב אישום מרחף - הוא יצליח לשפר את התמונה.
אם כך, אין טעם לבזבז זמן על משא ומתן שלא יוביל לשום מקום, אלא עדיף להחזיר את המנדט כמה שיותר מהר ושהשעון לקראת בחירות יתחיל לתקתק כמה שיותר מהר. לפי התאוריה הזו, המשא ומתן שהוא מנהל עכשיו עם כחול לבן נועד רק לצרכי בליים-גיים, כדי שיהיה את מי להאשים בבחירות חוזרות מתישות יקרות ומיותרות. כלפי חוץ, נתניהו נדיב, ממלכתי ואחראי בקריאותיו לגנץ, שאותו הוא מכנה עכשיו "ידידנו בני" (תזכורת: רק לפני שבועיים הוא היה יריב מסוכן ומשת"פ של איראן). "לפעמים הדבר הנכון הוא הדבר הפשוט! קום, עשה מעשה, גלה מנהיגות, בוא לאחדות!", הוא פנה אליו בהתנשאות בהרמת הכוסית עם פעילי הליכוד אתמול. אבל בה בעת, הוא מציב לו חומות בצורות עם הבלוק הימני-חרדי, ומסרב לנהל משא ומתן שלא בשם שותפיו.
כשחברי הקוקפיט נעמדו על הרגליים האחוריות
הבלוק הזה הביא לו את המנדט, אבל ככל שהוא נצמד אליו כך הוא מסתכן בלאבד אותו. הדרישה של כחול לבן הייתה ועודנה חד משמעית: בלי סמוטריץ' ובלי חבריו החרדים, והתשובה של נתניהו היא רק לאמץ אותם עוד יותר בחיבוק. ההיצמדות לבלוק משרתת את כחול לבן במשחק ההאשמות, ומאפשרת להם להפנות את האצבע חזרה אליו, וגם להתחמק בינתיים מהשאלה הטעונה השנייה - של מי יעמוד בראש.
לפי המתווה שהנשיא ריבלין הציג השבוע, נתניהו יוכל לכהן כראש ממשלה ולצאת לנבצרות ללא הגבלת זמן אם וכאשר יוגש נגדו כתב אישום, מבלי לוותר על התואר. גנץ ואנשי צוות המשא ומתן שלו היו מוכנים לשקול את זה, אבל לפיד ושאר חברי הקוקפיט נעמדו על הרגליים האחוריות והבהירו שישיבה תחת נתניהו לא על הפרק. היום אמורה להתקיים פגישה נוספת של צוותי המשא ומתן של הליכוד וכחול לבן, שבה לכאורה ידונו על נושאי תוכן ומהות, אבל מבלי להתגבר על שתי הסוגיות האלה קשה להאמין שתהיה התקדמות.
השחקן במגרש הנגדי לנתניהו פחות מיומן ופחות מהודק, במובן הזה שגנץ מחויב לקבל החלטות עם עוד שלושה שחקנים - לפיד, אשכנזי, ויעלון. אבל בניגוד אליו, הם לא בלחץ של זמן. להם אין שימוע בשבוע הבא, ושעון שיתחיל לתקתק לקראת הגשת כתב אישום. המטרה העיקרית שלהם כעת היא לשרוד את משחק ההאשמות על המגעים לאחדות, לקוות שפרץ או ליברמן לא יקבלו הצעות מפתות מדי כדי להצטרף לממשלה בראשות נתניהו, ולחכות שהוא ייכשל. ואז, הכדור יחזור למגרש שלהם, ותיפתח המערכה הרביעית, שבה הם יכולים לנסות להרכיב בעצמם קואליציה.
הנשיא ריבלין הזכיר השבוע את האפשרות ששמורה לו בחוק לא להעביר את המנדט בפעם השנייה אלא להודיע לכנסת שלא עלה בידו להרכיב ממשלה, מה שיכול לקצר את לוחות הזמנים לבחירות, אבל לא נראה שבכחול לבן מתכוונים לוותר על זכותם לנסות כל כך מהר. נתניהו זלזל אמש ב"הזיות" על פירוק השותפות עם ימינה והחרדים ו"דמיונות" על פירוק הליכוד. אם הבלוק יעמוד איתן מאחוריו כמו עכשיו, ובכירי הליכוד ימשיכו למלא פיהם מים ולא יניפו את נס המרד, הם אכן ייכשלו. אבל חרב הבחירות, שתהפוך ממשית יותר ככל שהזמן יתקדם ותחריף את הבליים-גיים של כל הצדדים, יכולה לייצר גם נוסחאות חדשות ולהוריד חלק מהם מהעצים. זאת אחת הסיבות שכחול לבן העדיפו לקבל את המנדט שניים, וגם אחת הסיבות שנתניהו מעדיף לדלג מהר לבחירות ולא להגיע לשם.
האפשרות של בחירות שלישיות מבעיתה את הפוליטיקאים (ובעיקר את הכתבים!) אבל צריך להזכיר שהיא עדיין לא עובדה מוגמרת, ואנחנו עדיין רחוקים מאוד מסוים המשחק. באמצע המערכה השלישית. נתניהו אולי לקח כמה משחקונים אבל הוא עדיין רחוק מלקחת את המשחק כולו ולהוסיף עוד תואר לרשימת התארים. ובשונה מטניס, פוליטיקה היא משחק מרובה שחקנים, ומהלך מפתיע של כל אחד מהם - יכול להיות שובר שוויון.