השכמת הבוקר של הכתבים הפוליטיים ב-21 בפברואר 2019 הייתה מוקדמת. "בוקר טוב", בישרה הודעת הווטסאפ ב-05:50. "מתוך אחריות לאומית, החליטו בני גנץ, יאיר לפיד ובוגי יעלון על הקמת רשימה מאוחדת אשר תהווה את מפלגת השלטון החדשה של ישראל". שעות ספורות בלבד לפני מועד סגירת הרשימות של בחירות מועד א', ואחרי ליל שימורים ארוך של משא ומתן קדחתני, ארבעה פוליטיקאים - שניים ותיקים ושניים טירונים - הודיעו על הקמתה של מפלגת מרכז חדשה.
שנה ושלוש מערכות בחירות אחרי, כחול לבן עדיין לא הגשימה את ייעודה - וטרם הצליחה לכבוש את השלטון, והעיקרון המארגן העיקרי של המפלגה - "רק לא ביבי", עדיין לא הצליח להביא להחלפתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אך היא שינתה את המפה הפוליטית והגדירה מחדש את כללי המשחק, אם תרצו, "המפץ הגדול 2". במלאת שנה לאירוע, וואלה! NEWS משחזר את השעות הגורליות שלפני הבום.
שלישי, 19 בפברואר: שיחת הטלפון שקוטעת את הבליים גיים
48 שעות קודם לכן, שני השחקנים הראשיים - בני גנץ ויאיר לפיד, היו עדיין עמוק בעיצומו של הבליים גיים. האחד, פוליטיקאי ותיק יחסית עם מפלגה ומנגנון משומן, לא שש לוותר על המקום הראשון לטובת השני, הפנים החדשות והמפתיעות שתוך חודש צמח ועקף אותו והפך להיות מועמד לראשות הממשלה. אבל הלחץ הציבורי והתקשורתי לאיחוד הלך ונבנה, ובמשך שבועות מקורבים של השניים החליפו האשמות פומביות על פיצול קולות המרכז.
כחלק מהניסיון לגלגל את האחריות לגנץ, לפיד העלה את הרוטציה כתנאי לכל מו"מ. לדברי בכירים ביש עתיד, הרוטציה בכלל נולדה כ"עז": "אף אחד לא חשב שגנץ אי פעם יסכים לזה". גנץ ואנשיו באמת לא אהבו את הרעיון בכלל, ורוב הפרשנים העריכו שהאגו ימנע מהמגעים להתקדם. בשלב זה, שתי המפלגות נערכו להתמודדות עצמאית. ביום שני בערב, יש עתיד קיימה אירוע גדול להשקת הרשימה. "האופציה על השולחן", לפיד הכריז, "עוד לא קיבלנו תשובות".
24 שעות אחר כך, גם חוסן לישראל הציגה את רשימת המועמדים שלה לכנסת. גנץ, שכבר חבר לתל"מ של משה יעלון כשלושה שבועות קודם לכן, נשא את נאומו השני בפריים טיים. אחרי החיבור עם יעלון, הסקרים הזניקו אותו מ-12 למעל 25 מנדטים וקיבעו אותו כמועמד המוביל לראשות הממשלה. אבל בינתיים, המספרים התחילו להתקרר. בסקר חדשות 12 בתחילת אותו שבוע, לפיד חזר להתאושש והם עמדו רק על 17 מנדטים.
בסביבת גנץ החלה להתחדד ההבנה שללא חיבור עם לפיד, כל מערכת הבחירות תתמקד בקרב על אותו בייס. "פיצול היה גוזל אנרגיה פנימית של מאבק, בסוף היינו נאלצים להתחכך אחד בשני, מסתכנים באובדן מנדטים ומעבירים את הבחירות בקטטות בגוש", אמר אחד ממקורביו. המחיר היה כבד - הסכמה לדרישת הרוטציה של לפיד, שאף אחד לא אהב.
"מיד בסיום הכנס אתקשר לחברי יאיר לפיד ואציע לו להיפגש", הכריז גנץ בנאומו. באותה שעה, לפיד ישב עם יועציו, הלל קוברינסקי ושלום שלמה, במטה יש עתיד. "אנחנו צריכים להקשיב לנאום", אמרו לו לפני שגנץ עלה לבמה. כשנגמר הנאום, לפיד שם לב שהפלאפון שלו בכלל באוטו. "הוא התקשר כבר מהבמה", שלמה עדכן. כעבור שעה, היועצים חיברו את שני ראשי המפלגות לשיחה טלפונית. "שמעת?", גנץ שאל את לפיד, שהשיב: "בני, התנאים ידועים", והם קבעו להיפגש למחרת. זה היה אות הפתיחה הרשמי של המגעים להקמת כחול לבן.
רביעי, 20 בפברואר: בין סמוטריץ' ללוי-אבקסיס
ביום רביעי בבוקר כותרות העיתונים הגדולים שיקפו תמונת מראה: "גנץ ולפיד ייפגשו הבוקר", בידיעות אחרונות, ו"לחץ בימין לאיחוד" בישראל היום. באותן שעות, נתניהו היה שקוע בניסיונות לאיחוד בין הבית היהודי, רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ', לעוצמה יהודית, והוא העביר להם הצעה נדיבה לשני תיקים בממשלה, אחד מהם תיק החינוך. הדיווחים על כך הגיעו גם לבית בגני יהודה שליד סביון (ששייך להורים של אשתו של קוברינסקי, יועצו של לפיד), שם גנץ ולפיד קבעו בחשאיות את פגישת הפסגה.
זה היה יום שמש חורפי, ובזמן שהיועצים והמקורבים של השניים עמלו בתוך הבית על החלפת ניירות, הם ישבו בחוץ באחד על אחד. זו לא הייתה שיחה על פרטים חוזיים, כי התנאים הבסיסיים - רוטציה בהנהגה וחלוקה שוויונית בין המפלגות - היו ידועים, אלא בעיקר ניסיון להבין מה הייהרג ובל יעבור. לפיד דיבר על החרדים, גנץ דיבר על תפיסת הביטחון הישראלית, וגם שמו של סמוטריץ' עלה בשיחה, יותר מפעם אחת. שניהם היו מזועזעים מהאפשרות שהוא ימונה לשר חינוך ושנתניהו מכניס את הכהניסטים לכנסת.
בתוך הבית עמלה חבורה גדולה על ניסוחים ופלפולים משפטיים; אנשי גנץ - הוד בצר, מעין ישראלי, ישראל בכר ורונן צור, ומצד לפיד - קוברינסקי, שלמה, דני וסלי ועפר שלח. זו חבורה מספיק מחוברת בשביל שבשלב מסוים, בצהריים, "מישהו" ידליף על הפגישה החשאית לתקשורת ויקפיץ מחוץ לבית עשרות מצלמות רעבות. זמן קצר אחר כך, גנץ אמר ליועציו כי "צריך ללכת לדבר עם אורלי", משמע, אורלי לוי-אבקסיס, יו"ר גשר, שניהלה איתו שני סבבי מו"מ, שהניבו בתחילת אותו שבוע הסכמות ואפילו מסמך הבנות שהיה לקראת חתימה. לפי הסיכום, היא הייתה אמורה לקבל את המקום השלישי ועוד שלושה-ארבעה מקומות למועמדים מגשר, אבל אצל גנץ רצו לשמור את האופציות פתוחות ולנהל את שני הערוצים במקביל.
כשהמגעים המתקדמים עם יש עתיד היו בחוץ, הם ניסו לצמצם נזקים. גנץ נסע לפגוש את לוי-אבקסיס אחר הצהריים, וניסה לשכנע אותה להצטרף לחתונה משולשת, או לכל הפחות לחכות לראות מה יעלה בגורל המגעים עם לפיד. "בשביל לממש את מה שאת מאמינה בו, אני צריך להיות ראש ממשלה, ואת זה אפשר לעשות רק על ידי חבירה ללפיד", הוא אמר לה.
רק שהריצה המשולשת יצרה תסבוכת פוליטית-משפטית, לאור המעמד המיוחד שלה כסיעת יחיד אחרי שפרשה מישראל ביתנו, שהגביל את אפשרויות ההתמודדות שלה בבחירות; עם חוסן לישראל/תל"מ, שתי מפלגות חדשות, היא הייתה יכולה לרוץ, אך לא עם יש עתיד, מפלגה קיימת. גנץ מצא טכניקה משפטית שהייתה מאפשרת לכולם להתמודד יחד, אבל היא איימה לגבות מלוי-אבקסיס מחיר כבד - פרישה מרשימת הח"כים והתמודדות כמועמדת חיצונית לתפקיד שרה בכירה. לוי-אבקסיס לא הייתה מוכנה לשמוע מזה, אבל גנץ ניסה לשכנע אותה לחכות עד הבוקר עם הגשת הרשימה כדי לראות אם בכלל נסגר הסכם עם לפיד.
אחר כך הוא נסע למתחם המיקסר בגני התערוכה להתייעץ עם אנשיו, וב-20:50, הם קיבלו את תשובתה, בשידור חי במהדורות: גנץ "מנוהל על ידי אחרים", "נכשל במבחן האמינות", "מתנהל כאילו לא היו הסכמות והתחייבויות", בישרו הכותרות המתפרצות על הודעתה הזועמת על התמודדות גשר כרשימה עצמאית. רבע שעה אחר כך, גנץ התקשר ללפיד, יעלון וגבי אשכנזי וזימן אותם להגיע למיקסר. "אורלי לוי הקימה בפועל את כחול לבן, היא זו שחתכה את ההתלבטות", אמר אחד ממקורבי גנץ.
רביעי, 22:00: וייקרא שמו - הקוקפיט
בשעה 22:00, תחת איפול מוחלט, כל היועצים קיבלו פקודת פינוי מהמיקסר ונותרו רק אנשי האמון הקרובים ביותר, ותחת איפול תקשורתי כבד, גנץ, לפיד, יעלון ואשכנזי, נפגשו לראשונה במרובע, בפורום שיכונה מכאן והלאה "הקוקפיט", כינוי שעליו חתום גנץ. בחודשים שקדמו לכן, כולם ניהלו מעין אורגיה מתמשכת של ניסיונות חיבורים, גיוס וחיבורים, וכל אחד קיים עם השני עשרות שיחות ופגישות. המחוזר מכולם היה אשכנזי, שהתמהמה בהחלטה על כניסה לפוליטיקה אבל היה פעיל מאוד מאחורי הקלעים: הוא התעקש בפני כולם שהוא רוצה להיות "הגרוש ללירה", משמע, להיות חלק מחיבור שבוודאות יביא למהפך שלטוני, והוא ניגן בין גנץ ולפיד שכל אחד מהם חשש שהוא יחבור לצד השני. באותו ערב, שניהם התקשרו כדי לבשר שנמצאה הלירה והוא מוזמן להיות הגרוש. הוא קיבל איסוף אישי מהבית בכפר סבא על ידי יועצו של גנץ, רונן צור, והפציע בהופעת בכורה.
במשך שעתיים, על נודלס ומלבי, הם עברו על ההסכם. אשכנזי לא אהב את הרוטציה, גם לא בגרסה הדיפרנציאלית שנתנה לגנץ קצת יותר זמן מלפיד בצמרת (שלא לדבר על הגרסה המקורית של הרוטציה שקודמה ביש עתיד, לפיה לפיד יחליף את גנץ בראשות הרשימה בבחירות הבאות). יעלון זעם על חלוקת המקומות שהקצתה 50% ליש עתיד ו-50% לחוסן לישראל/תל"מ ולא נתנה מפתח מכובד מספיק לתל"מ ברשימה. היו גם ויכוחים על מנגנון קבלת ההחלטות בקוקפיט, המיקומים בצמרת ועוד ועוד, אבל בחצות הליל התקבלה ההחלטה, אשכנזי ויעלון בלעו את הרוטציה (זמנית) והחליטו שלא להחליט על הנושאים המציקים. גם על חלוקת התיקים העתידית הוסכם רק בעל פה, למרות שלכולם היה ברור שלפיד רוצה את החוץ ויעלון את הביטחון (במועד ב', גנץ כבר העביר את תיק הביטחון המיועד לאשכנזי, כחלק מניסיון של הרגע האחרון לגייס עוד תמיכה בקמפיין).
הדיונים נמשכו אל תוך הלילה, כשלחדר המו"מ הצטרפו עוד יועצים ומקורבים, היו פעמים שאנשים יצאו בכעס מהחדר, אבל אף אחד לא שבר כלים. בתוך הניירת המשפטית, צביקה האוזר המשיך להתפלפל על מפתח החלוקה שפגע בייצוגים של תל"מ, מפאת הזמן הדחוק, בהרכבת הרשימה הסופית של הריצ'רצ'ים בין המפלגות הצליחו לשכוח את ייצוג הנשים, ורק בדיעבד שמו לב שהן נעדרות מצמרת הרשימה, ורק שתיים שובצו בעשירייה הראשונה.
ההסכם הראשוני כלל רק את הפעילות בתור סיעה משותפת ואת חלוקת המקומות, את המצע המשותף גיבשו בימים שלאחר מכן, ועד היום, הם לא סיכמו על ענייני מנהלה וניהול ושלוש המפלגות מתנהלות באופן עצמאי. אבל בסופו של דבר, אחרי ארבע שעות וחצי, הקוקפיט נעמד סביב קאונטר גבוה וחתם על ההסכם, וגנץ ולפיד התחבקו, במה שיהפוך למחווה פיזית קבועה של השניים, שיבלו ביחד הרבה שעות בכנסים ואירועים בקמפיין.
יום חמישי, 21 בפברואר: הופעת הבכורה
הוויכוח על השם נדחה לבוקר למחרת. ארבע אופציות הוצגו לגבי שם הרשימה החדשה: "כחול לבן", "אחריות לאומית" "עתיד לישראל" ו"התקווה". אנשי חוסן לישראל ותל"מ הטילו וטו על "עתיד לישראל" כדי להתרחק כמה שיותר מ"יש עתיד", והם, בתגובה, פעלו לכיוון "כחול לבן". הלוגו שאיתו הקמפיין של חוסן לישראל יצא לדרך היה בצבע ירוק חאקי צבאי זועק, ואנשי יש עתיד לעגו בשיחות פנימיות ואמרו שאם יבחרו בכחול לבן בטוח יהיו חייבים להחליף את הגוון.
אחרי שהוסכם על השם ושובצה הרשימה, הקוקפיט התכנס שוב ב-17:00 לקראת ההצהרה המשותפת הראשונה, ולקראת הערב כל הסיעה הגיעה לישיבת סיעה משותפת. רגע לפני שהרביעייה עלתה ביחד לראשונה בחי לעיני המצלמות, הם עמדו מחוץ לחדר והתכבדו ברוגלעך ובורקס. "עוד רגע אתם בטלוויזיה באירוע הגדול בחייכם ואתם אוכלים בורקס?", לפיד אמר לשלושת הגנרלים. אשכנזי הגולנצ'יק השיב: "לפני פעולה - אוכלים!".
"זהו ערב מכונן בתולדות ישראל", הכריז גנץ בשידור חי, התחייב שהם בדרך "לנצח בבחירות בגדול", והצהיר שבעוד כמה שבועות הוא יהיה ראש הממשלה ה-13 של מדינת ישראל. "את תמונת האחדות שאתם רואים על הבמה ובקדמתה לא ראינו בארץ עשרות שנים". ובכן, בדיוק שנה חלפה, כחול לבן הצליחה להשיג במקרה הטוב רק תיקו, גנץ עדיין לא מונה לראשות הממשלה, והאחדות על הבמה - ובכן, היא ידעה אינסוף משברי אמון ומתיחויות בצמרת, אך דווקא באחרונה כל חברי הקוקפיט מעידים על עידן של פריחה. הוויתור של לפיד על הרוטציה הסיר מהשולחן את העצם העיקרית שהייתה תקועה לגנרלים בגרון מאז אותו לילה בפברואר.
בחתונה המרובעת הזו, שכוללת לא מעט אגו בפני עצמה, יש גם שכבות על גבי שכבות של אחיינים ובני דודים, יועצים ומקורבים, ולא חסרים סכסוכים משפחתיים ועימותים אידיאולוגיים גורליים על נושאים מהותיים כמו כלכלה, חברה והשלום, שעוד צפויים לפרוץ יום אחד, אם וכאשר הם יגשימו את ייעודם ויגיעו לשלטון. כחול לבן השיגה הישגים יוצאי דופן בשנה האחרונה ושברה שיאים של מנדטים, אך היא לא הצליחה עדיין להביא להחלפתו של נתניהו, המטרה שלשמה נתכנסה. רק אז יהיה אפשר לקבוע אם המיזם שהתחיל באותו לילה הסתיים בהצלחה.