מסרי מחנה לא-ביבי והאידאולוגיה הימנית של אלקין יקשו על המשחק של נתניהו

המילים שיצאו מהפה של זאב אלקין אמש (רביעי) נשמעו כאילו הגיחו הישר מהמגפונים בהפגנה האחרונה בבלפור. הוא הזהיר מ"תהליך מסוכן" של העדפת השיקול האישי הלאומי, אמר שהליכוד הפך למפלגה של "פולחן אישיות, חנופה, פחד להביע ביקורת וחצר ביזנטית", והאשים את ראש הממשלה בנימין נתניהו בגרירת מדינת ישראל לכאוס פוליטי רק בגלל המשפט שלו "ותקוות שווא" לקבל חסינות.

"אנחנו הולכים לבחירות ההזויות האלה בגלל רצונך להשפיע על בחירת פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה ובשביל התקווה שלך לחוק הצרפתי", אמר. מאז שהחלו צרותיו הפליליות של נתניהו, לא נשמעו מילים כאלה חריפות מפיו של איש ליכוד מכהן, אפילו לא מפיו של גדעון סער, אליו אלקין חובר עכשיו. הוא הביע גם הערכה רבה לפועלו של נתניהו וכו' וכו', אבל בגדול - זה היה נשמע כמו דף מסרים של הדגלים השחורים ו"קריים מיניסטר" שנארז ביחד לכדי נאום.

יש הרבה ציניות בהתפכחות הערכית של אלקין, שגילה פתאום שראש הממשלה נאשם בפלילים ושזה משפיע על קבלת ההחלטות, אחרי שהתרוצץ בשבילו בשטח ובאולפנים במשך שלוש מערכות בחירות ואמר שאין עם זה שום בעיה. עכברי הארכיונים כבר החלו לשלוף את כל הריאיונות בהן דחה בתוקף את הטענות שנתניהו מחפש דרך להימלט ממשפט.

אבל הנאום החריף והבוטה, שנישא בערב הראשון שלאחר פיזור הכנסת, מסמן שמערכת הבחירות הקרובה תהיה הרבה יותר מעניינת מכל קודמותיה. המתקפה של אלקין נגד נתניהו ממקמת את המפלגה החדשה במחנה הלא-ביבי מלא-מלא, ובה בעת, צובעת אותה בצבע ימני בוהק, עם קריצה לקהלים מתנחלים, סרוגים ורוסיים. המפה שהתרגלנו לנתח, כל משחקי הקואליציות, עומדים להשתנות. ועם סער, אלקין, וצבי האוזר - שלושה ימניים אידאולוגיים קיצוניים - נתניהו יתקשה לשחק את המשחק הרגיל שמשייך את כל מתנגדיו לשמאל.

בליכוד הגיבו לנאום הקשה במתקפה המסורתית על החבירה למחנה השמאל וחיפוש אחר כיבודים וג'ובים, ואת המיזם החדש של סער מנסים למתג שם כ"מחנה פליטים ועריקים". האמת היא ש"התקווה החדשה" נגד נתניהו באמת מורכבת בינתיים רק מפנים ישנות. וכולם, כמו אלקין, ישבו תחתיו או תמכו בו בשנתיים האחרונות. רובם גם עברו בחייהם הפוליטיים כבר דרך כמה מפלגות: אלקין, התחיל את דרכו הפוליטית בקדימה ועכשיו חובר לסער אחרי 12 שנים בליכוד, יפעת שאשא-ביטון צמחה בכולנו והמשיכה בליכוד, האוזר ויועז הנדל התחילו בכחול לבן והתפלגו לדרך ארץ, ושרן השכל ומיכל שיר, עם קריירה קצרה יחסית רק בליכוד.

אלקין הוא הבכיר ביותר שמצטרף למיזם עד כה, והשאלה העיקרית היא האם הוא יפרוץ עוד את הסכר הליכודי ויבואו עוד אחרים אחריו. שר הבריאות יולי אדלשטיין, שסומן כמועמד פוטנציאלי לזליגה, מיהר אתמול להבהיר שהוא לא עוזב את הבית. בימים הקרובים יעקבו בבלפור אחר כל ההתבטאויות בנוגע לסער ויתורו אחר הצהרות נאמנות.

להצטרפות של אלקין לשורותיו של סער אין בהכרח משמעות אלקטורלית, אבל יש לה ערך אסטרטגי גדול. אלקין נחשב לאחד המוחות המבריקים והמתוחכמים ביותר היום בכנסת, עם ניסיון פוליטי ופרלמנטרי של שנים וקשרים טובים עם כל סיעות הבית. בעבר, הוא היה אחד השליחים המסורים והיעילים ביותר של נתניהו, ואף שימש מתורגמן של כבוד בכל הפגישות שלו בקרמלין בעוד רוב שרי הליכוד לא הוזמנו להצטרף לטיסות ראש הממשלה. אבל בשנים האחרונות הוא איבד את האמון בבלפור והורחק ממעגל ההשפעה.

כעת הוא יהיה סגנו של סער, שועל פוליטי משופשף גם כן, ושותפו במאמץ להקים סוג של "ליכוד 2" ולהקים קואליציה שתדיח אותו מהשלטון. לשניהם יש גם קשרים חמים עם החרדים, מה שיכול לגרום לנתניהו בהמשך כאב ראש גדול.

בשלב ראשון, המפסיד הגדול מהנאום של אלקין היה יו"ר ימינה נפתלי בנט, שאיבד את כל אור הזרקורים להכרזת הפריים-טיים שלו על התמודדות לראשות הממשלה. המפלגה החדשה של סער תפסה את בנט לא מוכן, וגם כך נוגסת אט אט בכוחו ומאיימת לטרוף לו את החלומות ואת המומנטום. ההצטרפות של אלקין יכולה לחזק את המגמה הזו, ולספק מענה לקהל ימני וחובש כיפה שסולד מהחיבור של בנט עם הזרם החרד"לי של בצלאל סמוטריץ'.

סער לא עמד לצדו של אלקין אתמול כי הוא נמצא בבידוד לאחר שנחשף לחולה קורונה, אבל גם מביתו הוא הצליח השבוע להזיז שני מהלכים דרמטיים ששמטו לסתות במערכת הפוליטית. הוא הינדס מרחוק עם יאיר לפיד את הפלת החוק שהיה דוחה את אישור התקציב וסגר לנתניהו וגנץ כל אפשרות טכנית להגיע להסכם שהיה מונע את פיזור הכנסת, ואחר כך שיגר את אלקין לנאום חייו מול המצלמות. מהלכי הפתיחה של הקמפיין של סער היו מדויקים וחדים, וביחד עם אלקין, הם יכולים להשתדרג עוד.