שיגור כיפת ברזל בעת מבצע עלות השחר 09 באוגוסט 2022. דובר צה"ל, אתר רשמי
שיגור כיפת ברזל בעת מבצע עלות השחר 09 באוגוסט 2022/אתר רשמי, דובר צה"ל
בחירות 2022

כך הפך "עלות השחר" למערכה הראשונה מאז "עופרת יצוקה" שישראל יוצאת ממנה בתחושת ניצחון

בן כספית

עודכן לאחרונה: 13.8.2022 / 21:07

על מסע הפרידה של מפקד אוגדת עזה, ההימור השגוי של הג'יהאד, הערכות המצב, הפאזל המודיעיני המטורף שהרכיבו בשב"כ ובצה"ל, הדיוק המבצעי, הפינאלה של כוכבי וקור הרוח של לפיד | וגם: ההחלטה שאיזנקוט חייב לקבל, והפריימריז הבעייתיים של נתניהו

מפקד אוגדת עזה, תא"ל נמרוד אלוני, אמור לסיים השבוע את תפקידו. אני לא בטוח שיש לצה"ל, או לצבא אחר כלשהו, תפקיד מאתגר ונפיץ מהאחריות על רצועת אדמה נצורה, מבעבעת, נשלטת בידי ארגון טרור חמוש, בה צפיפות האוכלוסייה לקמ"ר מתחרה רק בצפיפות הרקטות לנפש. מקום שלתושביו אין כמעט חשמל, אין בכלל תקווה ואין מה להפסיד.

כשאלוני נכנס לתפקידו לפני שנתיים, הוא ערך מסע רגלי לאורך כל גבול הרצועה, מצפון לדרום. הלך בסביבות 30 ק"מ כל יום, ישן באוהל מדי לילה, סיים את 110 הקילומטרים בארבעה ימים. סוג של סיור להכרת הגזרה, דרך הרגליים. ביום שני השבוע, הוא החל את מסע הפרידה, הפעם מדרום לצפון. הלך 30 ק"מ ביום הראשון ולפני שעצם עיניים ללינת הלילה הראשון (באוהל), קיבל את ההודעה על מעצרו של ראש הג'יהאד האסלאמי בשכם. הוא עוד לא ידע שבימים הקרובים כמעט לא יעצום עיניים. את מסע הפרידה שלו, כבר לא ישלים.

בווידאו: טור של בן כספית במעריב, 12.08.22/מעריב

עץ התלייה

הג'יהאד מחפש צרות כבר לא מעט זמן. כנראה שגופתו של בהאא אבו על עטא ("הבבון") שסוכל ב-2019 התקררה סוף סוף. זיאד נח'אלה, המנהיג הגולה של הג'יהאד, אתגר את חמאס שוב ושוב והקניט את סינוואר על שמכר את נפשו להטבות הכלכליות וויתר על "ההתנגדות". למודיעין הצה"לי והשב"כי היה ברור שהג'יהאד מרים ראש ומחפש לשנות את משוואת הכוחות ברצועה. הייתה התראה ישירה שקשורה בג'יהאד עוד לפני המעצר בשכם ביום שני, אבל זו לא הבשילה. המעצר בשכם שחרר את המעצורים האחרונים שעוד בלמו את שני המח"טים של הג'יהאד ואת ראש הארגון נח'אלה, בטהרן. שכרון הכוח אליו נקלעו, גרם להם להתבלבל. הם קראו תיגר לא רק על ישראל, אלא גם על חמאס.

תא״ל נמרוד אלוני מפקד אוגדת עזה 14 במרץ 2021. ראובן קסטרו
אין תפקיד מאתגר ונפיץ יותר. תא"ל אלוני/ראובן קסטרו

כבר בליל שני נכנסה ההתראה הטרייה על מארבי נ"ט שהציב הג'יהאד לאורך גדר הגבול, במטרה ברורה: לחפש כלי רכב אזרחיים ולפגוע בהם. הכוונה לפגוע באזרחים הייתה אירוע חדש. עד אותו היום, הג'יהאד חיפש מטרות צבאיות, מה שאפשר לצה"ל לשמור על שגרת חיים אזרחית מלאה גם בימי התראות. צירים פתוחים, טרקטורים בשדות, צה"ל בכוננות גבוהה. הפעם, כיוון הרוח השתנה. על פי ההתראה, הכוונת של חוליות הנ"ט של הג'יהאד מתמקדת במטרות אזרחיות. אוטובוס ילדים, רכב אזרחי עמוס ככל האפשר, קרון רכבת. לתא"ל אלוני היה ברור שהוא סוגר את כל הצירים החשופים ולא לוקח צ'אנס. הוא העדיף לספוג ביקורת תקשורתית, על פני אוטובוס ילדים שיספוג טיל קורנט. אלוני מוכן להמר, אבל לא על חיי אזרחים, עליהם הוא אמור להגן.

הערכת המצב של האוגדה והפיקוד הייתה מורכבת. ב-2019, ערב מבצע "חגורה שחורה" (בו סוכל בהאא אבו אל-עטא, מח"ט החטיבה הדרומית של הג'יהאד), הקרקע הייתה בשלה. אל-עטא, שכונה בפי כל "הבבון", עלה על העצבים של כולם. הוא חרץ לשון מול חמאס באופן קבוע, הטריד את ישראל ברקטות בכל שני וחמישי ואילץ את צה"ל לגבות מחיר מחמאס, שפשוט ספר את הדקות עד שישראל תטפל בו. חוץ ממשפחתו הגרעינית (אשתו נהרגה כשחוסל), אף אחד בעזה לא הזיל דמעה על לכתו.

אלא שהפעם, זה נראה קצת אחרת: הג'יהאד לא היה פעיל כלל בשנה החולפת. להיפך: חמאס וג'יהאד הקימו חמ"ל משותף וחוו סוג של ירח דבש. חמאס המשיך להשקיע בשיקום עזה, העלאת רמת החיים ושמירה על שקט בגזרת ישראל בעוד הג'יהאד מקניט את בכירי החמאס, אבל לא הרבה יותר מזה. הג'יהאד שמר על כללי המשחק. זו הסיבה שישראל נתנה למתווכים השונים, ובעיקר למצרים, כמה ימים כדי להוריד את הג'יהאד מעץ התלייה (של עצמו) עליו טיפס. אבל החברים תייסיר אל ג'עברי וחאלד מנצור לא הבינו את הרמז. גם לא זיאד נח'אלה, בטהראן הרחוקה והבטוחה (יחסית). הם עפו על עצמם, בלי לדעת שתיכף יעופו באמת.

טיפול פינצטה

ראש הממשלה לפיד ושר הביטחון גנץ קבעו כי הדדליין למאמצי השבת הסדר בדרכי שלום יהיה יום רביעי. אם עד אז הג'יהאד לא מקפל את חוליות הנ"ט, צה"ל יקפל את הג'יהאד. בשלב זה נבנה מבצע ההטעיה. הוא כלל גם את כל הפרטים הקטנים.

הצבא ספג אש ביקורתית צולבת מכל עבר והדרג המדיני נחבט על ידי כל זב ומצורע ובעיקר על ידי גדודי הביביסטים המשולהבים אלי קרב, אבל לפיד וגנץ נותרו רגועים. כמותם גם אביב כוכבי, אליעזר טולדנו (אלוף הפיקוד), תא"ל אלוני וכמובן רונן בר, ראש שירות הביטחון הכללי. העיניים שלהם היו צמודות אך ורק לכדור הזהב: ההנהגה המבצעית-ביטחונית של הג'יהאד האסלאמי. מיום רביעי בחצות ואילך, השאלה לא הייתה האם, אלא מתי.

ביום שישי בשעה 16:16 ניתן האות. שב"כ הביא את ידיעת הזהב על דירת המסתור בה שהה תייסיר אל ג'עברי. כלי טיס של חיל האוויר השחילו לתוכה מקבץ של פצצות חכמות, האחת מפלסת את דרכה של השנייה באופן מחושב וקטלני. על הפעולה פיקדו ראש שב"כ רונן בר וסגנו מ', מהחמ"ל המרכזי של שב"כ, בו ישבו גם אנשי 8200 ואגף המבצעים של צה"ל.

כל אחד תרם את חלקו לבניית הפאזל המטורף הזה. בחדר האש האוגדתי בעזה, הורו לטנקים לעלות לעמדות ולפתוח באש על עמדות התצפית של הג'יהאד הפזורות לאורך הקו ובמקביל הורידו כלי טיס של חיל האוויר את עבדללה קדום, אחד מבכירי מערך הנ"ט של הג'יהאד, שיצא מהבית רכוב על אופנוע עם אחד מסייעניו. שניהם נהרגו. ארבעת הטנקים שעלו לעמדה פגעו בעמדות הג'יהאד והרגו את התצפיתנים. שני צוותים של מגלן הורידו, באותה דקה ממש, שתי עמדות נוספות. זו הייתה מכת פתיחה מהדהדת כמותה לא חוו הפלסטינים ברצועה מאז "עופות דורסים", מכת הפתיחה של עופרת יצוקה ב-2009.

תייסיר ג'עברי וחאלד מנסור בכירים בג'יהאד האיסלמי שחוסלו במהלך מבצע עלות השחר 06 באוגוסט 2022. ללא, אתר רשמי
לא הבין את הרמז. תייסיר ג'עברי/אתר רשמי, ללא

אפשר לקבוע בוודאות שאין היום צבא שמסוגל לבצע מהלך כזה, בו כל הזרועות השונות מסונכרנות בבת אחת על מספר לא קטן של מטרות, במציאות משתנה, ללא אחיזה בשטח, וכל זה קורה ברצועה הצפופה ביותר בעולם. שב"כ, מודיעין שב"כ, אמ"ן, 8200, חיל האוויר, אגף המבצעים, אוגדת עזה, פיקוד דרום, חיל הים, שריון, ועוד אין ספור גורמים שונים ומסייעים, סביב מטרה אחת.

כשבחמ"ל של השב"כ מתמקדים במבצע החשוב ביותר של סיכולו של תייסיר אל ג'עברי בדירת מסתור, חדר האש האוגדתי מחזיק באוויר כטב"מים במצב היכון לנצל הזדמנויות נוספות (כך חוסל עבדאללה קדום) וטנקים וצוותי מגלן משלימים את התמונה על קו הגבול, והכל קורה תוך 180 שניות: כל הפצצות מדייקות, כל הפגיעות "בול" והנזק ההיקפי לבלתי מעורבים (למרבה הצער בתו בת ה-5 של עבדאללה קדום בין ההרוגים) מינימלי.

תא"ל נמרוד אלוני עבר ימים קשים. אחרי "שומר החומות" שונו בצה"ל הפקודות ומפקד האוגדה קיבל את הסמכות המלאה לסגור צירים ושטחים בעוטף. אלוני ניצל את הסמכות הזו, חטף אש צולבת אבל לא מצמץ. "זה חלק מהשירות", אמר לאנשיו. במהלך ימי הלחימה הוא עבד קשה בעיקר בלרסן את אנשיו בחדר האש האוגדתי ובשטח.

אחת המטרות הייתה להשאיר את חמאס מחוץ ללחימה ואסור היה לפספס. פצצה אחת שתסטה ותהרוג מספר רב של אזרחים, או תפגע באנשי חמאס, עלולה לשבש הכל. כך גם סיכול של איש ג'יהאד שיהיה מלווה ביותר מדי נפגעים אזרחיים, אשה, ילדים וכו'. צה"ל עבד עם פינצטה. יותר מטרות לא טווחו, מאשר כן, מסיבות של נזק לבלתי מעורבים. בפעם הראשונה אי פעם נפגעו במבצע צה"לי יותר אזרחים פלסטינים מאש הג'יהאד (3 רקטות שנחתו בתוך שטחים מיושבים ברצועה) מאשר מאש צה"ל.

אם הג'יהאד היה מצליח לגרור את חמאס ללחימה, זה היה יכול להיחשב לניצחון גדול מבחינתו. הוא היה "עולה קומה" כמי שמכתיב את המציאות ברצועה. בשורה התחתונה, זה לא קרה, וטוב שכך. חמאס לא הזילו דמעה על המכות שהג'יהאד חטף. בחזונו של סנוואר, הרצועה נקיה מכוחות צבאיים שאינם חמאס. סנוואר רוצה שליטה מלאה. מה שקרה ב"עלות השחר" מקדם אותו למטרה הזו, שאינה בהכרח מנוגדת לאינטרס הישראלי, שמעדיף כתובת ברורה ומסודרת נטולת "סוררים" וג'יהאדיסטים מטורפים.

בהתלבטות ובהכנות למבצע, הדרג הצבאי אמר לשר הביטחון שאם יצליח, המבצע עשוי לעגן את ההתרעה שהושגה בשומר החומות, לייצב אותה, להחזיר את הג'יהאד למאורתו ולהדגים לחמאס את עוצמתה של ישראל. זה בדיוק מה שקרה.

בסערה השמיימה

ראש שב"כ רונן בר נכנס לתפקידו לפני כעשרה חודשים. לא היו לו רגעים רבים של חסד. שב"כ נתפס מופתע בפרעות בערים המעורבות (זה קרה עוד בתקופת קודמו, נדב ארגמן), בר עצמו חטף את גל הפיגועים האחרון, שהפיל 19 ישראלים, חמישה חודשים לאחר שנכנס ללשכה. בנוסף לכל זה, החלו פוליטיקאים, בהובלתו של איתמר בן-גביר, לסמן את שב"כ כמטרת דמות פוטנציאלית.

באירועי "עלות השחר" הפגין שב"כ עליונות מודיעינית מדהימה ויכולות יוצאות מן הכלל, אבל אי אפשר לנתק את כל זה ממבצע "שובר גלים" אליו יצאה מערכת הביטחון כולה עם פרוץ גל הטרור. ההסתערות על ערי הגדה, בדגש על ג'נין ושכם, פירוק תשתיות הטרור ובעיקר הג'יהאד ושליפת פעילי טרור מדי לילה ממיטותיהם במקומות המסוכנים ביותר במזרח התיכון, אינה מובנת מאליה. יש בימ"מ לוחמים שבקרוב יקבלו דרישה לשלם ארנונה בג'נין. הדברים אמורים גם לגבי רכזי השב"כ.

המאמץ לא היה רק בסמטאות הקסבות ומחנות הפליטים. הוא כלל גם פעילות מדינית מאומצת, בהובלתו של בר, מול שכנותיה ובעלות בריתה של ישראל. המטרה: למנוע התלקחות רב-זירתית. איראן, ליבת הכור המניע של המהלך כולו, ניסתה להדליק עלינו את הרצועה, את ירושלים, את הגדה ואחר כך את כל השאר. המהלכים שנקטה ישראל, הן במגעים המדיניים הרגישים ביותר (בר ביקר ברבות מבירות האיזור לצורך זה) והן בשטח, פשוט קיררו את פצצת המצרר שהונחה על שולחננו כאפיקומן נפיץ בפסח האחרון, ומנעו אינתיפאדה אזורית על סטרואידים.

רונן בר, ראש השב"כ. מארק ישראל סלם, פול
עליונות מודיעינית מדהימה. רונן בר/פול, מארק ישראל סלם

לא רק קהיר, רמאללה, רבת עמון ובירות נוספות היו מעורבות במהלך הזה. בר, למשל, נפגש גם עם שייח'ים בדואים בנגב, כשנדמה היה שהמדינה האסלאמית מרימה ראש בקרב ערביי ישראל. ובראש השמחה, כמובן, הר הבית. נדרשה שם מיקרו-טקטיקה רגישה ביותר, שכללה גם תיאומים ביטחוניים בדרגים הגבוהים ביותר, כדי למנוע מהשד לשבור את הבקבוק ולהשתחרר החוצה. ישראל השתמשה בסלים גדושים של מקלות וגזרים וגיוס כל גורמי ההרגעה הזמינים בשטח, על מנת להרגיע. זה הצליח.

מכת הפתיחה של "עלות השחר" הייתה סוג של קתרזיס לכל מה שתואר כאן. התיאום בין הזרועות המודיעיניות השונות היה מושלם וברגע האמת כולם הצטופפו מול המסכים במטה שב"כ והביטו במתרחש. היה צריך לדעת בדיוק באיזה דירת מסתור נמצא אל ג'עברי. היה צריך לדעת מי גר בכל הדירות בקומה, ובקומות שמעליה ומתחתיה. היה צריך לתכנן את הדרך בה אפשר לגרום למקסימום נזק בחדר בו נמצא המבוקש ומינימום נזק סביבו. פצצה שתפקידה להפיל את הקיר הראשון, כדי שהפצצה השנייה תוכל להרוג את אל ג'עברי.

בואו נדלג רגע לשומר החומות: במבצע (שיש הרואים בו כושל) לחיסול חלק ממערכת המטרו של חמאס מתחת לעזה סיטי, סיכלה ישראל את המנהרות ההגנתיות כאופציה למקום מקלט בשעת חירום. זו הייתה אמורה להיות מלכודת המוות של מאות מבכירי חמאס, אבל זה לא קרה. מה שכן קרה, היה תודעתי: ראשי הטרור ברצועה הבינו שצה"ל מיפה את כל רשת המנהרות ההגנתיות שלהם ומסוגל להפיל אותן על ראשם בכל רגע נתון. זה אילץ את ראשי הג'יהאד לשנות אסטרטגיה ולעבור לדירות מסתור. ההיגיון היה פשוט: מתחת לאדמה היהודים יודעים להגיע אלינו. נמצא דירות במגדלים צפופים, בין אזרחים, נחליף אותן בתדירות גבוהה, והם לא יוכלו לתפוס אותנו.

שנה למבצע ׳שומר החומות | תמונות מהמבצע. דובר צה"ל
הצלחה תודעתית. לוחמים במבצע "שומר החומות"/דובר צה"ל

ובכן, האסטרטגיה הזו עלתה בסערה השמיימה יחד עם אל ג'עברי ומקבילו, מנסור חאלד. בג'יהאד (וגם בחמאס) יוצאים מ"עלות השחר" עם תחושה ברורה שאין לאן לברוח. שב"כ ימצא אותם מתחת לאדמה, מעל האדמה, בכל מקום, וחיל האוויר יידע להתאים את הפצצה המדויקת שתעביר אותם במהירות האפשרית לעולם הבא.

כדי להגיע לרמות כאלה של מודיעין, צריך להפעיל את כל סוגי האמצעים, יומינט וסיגינט ועוד כמה, להפעיל מקורות מודיעין אינטימיים פנימיים ולעשות את כל זה בלי שיש לך דריסת רגל פיזית בשטח עצמו. זו אומנות. מה הפלא שמכת הפתיחה הפכה את הג'יהאד ל"גרוגי" למשך שעות ארוכות. חאלד מנסור, המח"ט שנותר (זמנית) בחיים, אסף את השברים והחל לייצר שיגורי רקטות לעבר ישראל רק כעבור ארבע וחצי שעות. הוא עוד לא ידע שהוא הבא בתור.

העובדה שגם אותו הצליחה ישראל לסכל, כשהוא כבר בתודעת חירום ומנוסה, באותה דרך כירורגית, היא פשוט בלתי נתפסת. העובדה הזו לא נעלמה מעיניו של יחיא סנוואר וגם לא מעיניים נוספות בביירות ובטהרן. אם זו אינה הרתעה, אין הרתעה בעולם. אסור לטעות: ככל הרתעה, גם דינה של זו להישחק. ללא הסדר מדיני, אנחנו נמשיך לנוע מעלות השחר ועד צאת הנשמה במחזוריות קבועה וקצב משתנה, עד סוף הימים.

העובדה שכעבור יום או יומיים מסיום המבצע יצאה ישראל לסיכול ממוקד לא פחות וקשה הרבה יותר בשכם, מוסיפה להרתעה המדוברת. הפעם מדובר בתא שטח בו יש לישראל דריסת רגל, אבל אין הרבה רגליים שמסוגלות להיכנס ולצאת ממנו בשלום. במעמקי הקסבה של שכם חוסל אברהים אל נבולסי, מבוקש ג'יהאד נוסף, שריד אחרון לחוליית טרור שכל שאר חבריה חוסלו. גם כאן, הגיע מידע מודיעיני נדיר אבל כאן אי אפשר להפעיל את חיל האוויר. נדרשים לוחמים עם "מגפיים על הקרקע". הימ"מ וצה"ל, בקרב יריות קשוח, ביצעו גם את המשימה הזו וחזרו הביתה בלי אבידות (למעט הכלב זילי).

הרמטכל אביב כוכבי. אוליבייה פיטוסי, פלאש 90
הגיע בזמן מושלם. כוכבי/פלאש 90, אוליבייה פיטוסי

הפעולה הזו באה לרמטכ"ל אביב כוכבי בזמן מושלם. הוא כבר מסכם את כהונתו, שהייתה אמורה להיות משהו אחר לגמרי. כוכבי נכנס לתפקיד עם תוכניות בשמיים, תרתי משמע. הוא שאף להעביר את צה"ל למימד העתידני. להתאים את הצבא לעידן הקיברנטי, הסייבריסטי, בו שולטת טכנולוגיה, רובוטיקה, תחכום ואמצעים מיוחדים. הוא תכנן לערבב את היחידות זו בזו ולייצר אגרופי פעולה חדשניים. הקורונה, יחד עם המהומה הפוליטית, שיבשה את התוכניות הללו לבלי הכר. גם "שומר החומות" לא עמעם את הטעם המריר איתו אמור היה כוכבי לסיים את הקדנציה.

המבצע האחרון שינה את כל זה מן היסוד. נכון, הג'יהאד האסלאמי הוא היריב החלש ביותר של ישראל, אבל הוא יריב מנוסה, קנאי, מסוכן, שגרם כבר נזק רב בעבר. "עלות השחר" הוא המבצע הראשון מאז עופרת יצוקה (2009) ממנו יוצאים צה"ל והציבור הישראלי בתחושת ניצחון ברורה.

ההחלטות של לפיד

ליאיר לפיד המבצע הזה בא בעיתוי מושלם אפילו יותר מאשר לכוכבי. הוא נזקק למבחן בגרות, לטבילת אש, לקפיצת מדרגה, וקיבל אותה בזמן הנכון ביותר. אדם שמלווה לא מעט ראשי ממשלות במבחנים ביטחוניים אמר לי השבוע שלפיד מילא במבצע האחרון את תפקיד ראש הממשלה בצורה מושלמת, על פי הספר. הוא קיבל שלוש החלטות גדולות, ונתן לצבא לעבוד. הוא נתן גיבוי, הפגין שקט נפשי, לא העיק על הצמרת הצבאית ולא בזבז זמן.

"אצל נתניהו", מספר המקור, "מפקדי הצבא היו מבלים את רוב הזמן בישיבות הביטחוניות, בקבינטים, בהתייעצויות האינסופיות. הם היו מגיעים לירושלים לשעה, יוצאים ממנה אחרי תשע שעות, ובדרך בחזרה לחזית היו מקבלים שינוי תוכניות של הרגע האחרון כי ביבי התחרט". שאלתי על בנט. "עם בנט זה סיפור אחר", אמר הגורם, "נפתלי יורד לרזולוציות הכי קטנות. מבחינתו, הוא חוזר להיות ראש הצוות של מגלן. הוא לא ניהל מבצע צבאי מהסוג הזה, אבל מי שמכיר אותו יודע שבמבצע הזה, נפתלי בטח היה מבקש להוריד את אחת העמדות של הג'יהאד בעצמו. להצטרף ללוחמים בשטח. הוא אוהב לדעת הכול".

ולפיד? משהו אחר לגמרי. קצר, תכליתי, ממוקד. "צה"ל הגיע למבצע הזה, שלא כדרכו, שש אלי קרב", אמר לי השבוע גורם שהיה בתוך החדר, "בניגוד לפעמים רבות בעבר, הפעם אלה היו ה"סוסים הדוהרים", ולא ה"שוורים העצלים". כבר בתחילת האירוע, באחת ישיבות, זרק הרמטכ"ל כוכבי רמז דק: "העבודה שלנו", אמר, "היא לנהל את המלחמה בשטח, לא לדבר עליה בעורף". לפיד הבין ומיד הרגיע.

הוא ניהל ישיבות קצרות, תכליתיות, בלי להתיש את הצבא באינספור דיונים, התלבטויות, אופציות, אלטרנטיבות וחפירות שונות ומשונות. הוא הסתייע רבות בגנץ, שמכיר את ערכת ההפעלה של המערכת טוב יותר מכל אחד אחר. בכלל, גנץ נראה במבצע הזה כדג שחזר למים. באלמנט הכי טבעי שלו. ואילו בנט, שירד למדרון אחורי לאחר התפטרותו, חזר. לפיד אמר למי שאמר שאין תחליף ליכולת החשיבה מחוץ לקופסה של בנט.

ראש הממשלה יאיר לפיד בטקס החילופים של ראש הוועדה לאנרגיה אטומית, במשרד ראש הממשלה בירושלים, 1 באוגוסט 2022. חיים צח, לשכת העיתונות הממשלתית
קצר, תכליתי, ממוקד. לפיד/לשכת העיתונות הממשלתית, חיים צח

כך או אחרת, ניהול המבצע הזה היה אחד הקצביים והתכליתיים ביותר שזכורים לוותיקי צה"ל. "לפיד לא אישר כל מה שהצבא רצה, היו דברים שהוא לא אישר, הם לא יצאו מאף ישיבה אצלו כשכל תאוותם בידם, אבל הוא לא עשה להם את המוות ונתן להם לעבוד. הוא החליט את ההחלטות הגדולות והניח להם לקבל את ההחלטות הקטנות".

הוא גם הצליח להימנע מפוליטיקה. כל עוד הרקטות שוגרו והפצצות הונחתו, הוא היה מקצועי נטו. כך, למשל, כשהרקטה הראשונה של הג'יהאד התפוצצה בתוך ג'בליה והרגה ילדים. זה קרה בעיצומה של ישיבת קבינט. האווירה הייתה כבדה. לנוכחים היה ברור שזה יכול להפוך את הקערה. הרמטכ"ל כוכבי יצא, נכנס, יצא וחזר, ואז בישר שיש לישראל תיעוד שמוכיח שמדובר ברקטה תקולה של הג'יהאד.

לפיד שאל מיד: אפשר להוציא את זה? ראש אמ"ן אישר. בחדר לא הובעה התנגדות. איפה ראש מערך ההסברה הלאומי?, שאל לפיד, תנו לו שיטפל. הוא כבר מטפל, עדכנו אותו. לפיד הביט בנוכחים בחדר, זיהה את השר חילי טרופר ואמר: חילי, אתה יכול לצאת לתת הודעה לתקשורת? צריך להרוג את הספין הזה כשהוא קטן. כך היה. טרופר, אולי הפוליטיקאי האמין בישראל כרגע, לא חבר במפלגה של לפיד, אבל באירוע כזה אין מפלגות. אמירתו הברורה, יחד עם הסרטונים שמראים את הרקטה מסתחררת לתוך ג'בליה, עשו את העבודה.

שלוש ההחלטות הגדולות ביותר של לפיד במבצע היו האלמנטריות והמתבקשות ביותר: להחליט שהוא לא יוצא לנופש (עם פרוץ המתיחות), להחליט שהוא כן יוצא להתקפה, להחליט לקפל במהירות אחרי שהיעדים הושגו. ככה צריך.

ועוד משהו קטן: לאורך כל המבצע, וגם לפניו, הוא התייעץ עם גדי איזנקוט. בטלפון, אבל גם במפגשים. הוא מחזיק ממנו.

המערכה הבאה

מה המשותף לרמטכ"ל כוכבי, ראש השב"כ בר, ראש המל"ל דר' אייל חולתא, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה אלוף אבי גיל ומפקד אוגדת עזה תא"ל נמרוד אלוני? כל החמישה בוגרי קרן וקסנר. אותה קרן מוכפשת ומושמצת משל הייתה הכלאה בין גדודי עז א-דין אל קסאם והמג'לס האיראני. הקרן, שמסיבות מטורללות כלשהן, הפכה מטרה פופולרית לג'יהאד ביביסטי הזוי, בהנהגת הנסיך הגולה יאיר נתניהו (שאולץ להתנצל), היא המכשירה ומטייבת את הצמרת הביטחונית של ישראל שנות דור.

כמה טוב שבאווירה הנוכחית אפשר לחזור לסוג של שפיות ולהודות על ההזדמנויות הללו, במקום לצאת נגדן למסע שמד. מה שמוביל אותנו להחלטה שאמור לקבל הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט. היא צריכה להתקבל עד יום שלישי הקרוב ומי שמכיר את איזנקוט יודע שהיא תתקבל בזמן. כרגע, עוד אי אפשר לדעת את הכיוון: נכנס לחיים הפוליטיים, או נשאר בחוץ?

ההתלבטות שלו אמיתית. הוא רוצה להשפיע, הוא רוצה אפשרות לעבוד קשה, הוא מייחל לממשלה יציבה, להזדמנות לעשות מהלכים חשובים, לשקם את הממלכתיות האבודה ולנסות לחבר מחדש את השברים שהיו פעם החברה הישראלית.

הסיכוי שכל ההזדמנויות הללו יינתנו לו וכל זה יקרה, שואף לאפס. אין בקלפים הטרופים שלנו מצב לממשלה יציבה של גוש המרכז-שמאל. תסריט החלומות של הגוש הזה הוא המשך בלימת נתניהו ושלילת 61 המנדטים המיוחלים ממנו. כל עוד לפיד ראש ממשלת מעבר, זה ההישג המינימלי הנדרש. אבל זה כנראה לא מספיק לאיזנקוט. הוא חושב בגדול.

גדי איזנקוט 12 ביולי 2022. ראובן קסטרו
ההתלבטות אמיתית. איזנקוט/ראובן קסטרו

ובכן, גדי היקר, אתה מפספס כאן משהו. פוליטיקה היא לא תוכנית כבקשתך. אין לך את הפריבילגיה לשרטט רשימת תנאים ומגבלות שייצרו את הנסיבות המיוחדות הנדרשות כדי לייצר תנאי מעבדה מושלמים. זה טוב בתיאוריה. זה טוב בתוכנית רב שנתית של צה"ל. כי בחיים האמיתיים, ישנם רגעים בחייה של אומה שאי אפשר לעמוד מנגד. אנחנו נמצאים בנקודה גורלית בזמן, בקו פרשת מים דרמטי מאין כמוהו, בשיאו של הקרב האחרון והמכריע על גורלה של הדמוקרטיה הישראלית. ואתה לא יכול, פשוט לא יכול להרשות לעצמך להישאר על הקווים כשמלחמה כזו מתחוללת כאן.

אם אכן יצליח נתניהו להביא את 61 המנדטים שלו, אתה תצטרך להסביר לעצמך, לנצח, איך עמדת מנגד. לא תהיה הזדמנות נוספת. זה עכשיו, או לעולם לא. אתה צריך להוריד את הכפפות הלבנות, לעלות על בגדי ב' ונעלי עבודה, ולקפוץ לתוך הביצה. זה מה שעשה, בסיבוב הקודם, חברך גבי אשכנזי. הוא לא הביא איתו אנשים, הוא לא חתם על הסכמים והוא לא קיבל הבטחות. הוא פשוט ראה את האלונקה המדממת ותחב תחתיה את הכתף הכי חזקה שלו. המהלך של אשכנזי וגנץ ללכת לממשלת הרוטציה עם נתניהו היה השלב הראשון בבלימתו. השלב השני הייתה הקמתה של ממשלת השינוי. השלב השלישי, והמכריע, ממתין לנו ב-1 בנובמבר.

בחלומי הוורוד, רא"ל גדי איזנקוט ואל"ם מתן כהנא מאחדים שורות ומצטרפים עכשיו למאמץ הציוני להגן על המולדת הזו מפני מי שמנסים לגרור אותה לתהומות לאומנים, לא דמוקרטיים וחשוכים. בלי אולי, בלי אבל, בלי תירוצים ובלי אילוצים. נקודת הזמן הזו מכריעה לא פחות ממלחמות ישראל ההיסטוריות. הפעם, המאבק אינו נגד אויב חיצוני, אלא בתוכנו. המאבק הוא על דמותה של ישראל. הוא ניטש בין אחים וביום שאחריו המשפחה צריכה להתאחד מחדש. אלה הרגעים בהם מצביא מטיל למערכה את כל מה שיש לו, כולל העתודה המטכ"לית. אתה, גדי, הוא העתודה הזו.

הליכוד החדש

השבוע היו פריימריז בליכוד ובעבודה. בשני המקרים, התרחשו חילופי דורות. בעבודה נפרדים מנחמן שי וכנראה גם מעמר בר-לב. בליכוד נפרדים מהתנועה הליברלית ומעמוד השידרה והופכים למפלגה של איש אחד. בשני המקרים, לא היו הפתעות גדולות.

מבחינת נתניהו, הפריימריז לא הכילו פיגועים יוצאי דופן אבל גם לא בשורות גדולות. הרשימה שנבחרה "יושבת" מצוין על האלקטורט הנוכחי של הליכוד. אין בה אופציות פריצה לקהלים חדשים אבל אין בה גם אסונות מתגלגלים. יש בה אמירה מהדהדת של עשרות אלפי מתפקדים שהפקטור היחיד שקובע, מעל כל אידיאולוגיה, עקרון או שיקול אחר כלשהו, הוא הנאמנות למנהיג. סה טו. מבחינת נתניהו, השאלה החשובה היחידה היא האם כל אלה שייבחרו במסגרת הליכוד לכנסת הבאה יהיו נאמנים מלא-מלא, לכל גחמה שלו או של מי מבני משפחתו הגרעינית. את התשובה נדע בהמשך.

החדשות הרעות מבחינתו מגולמות בעובדה שהרשימה כמעט ולא מכילה נשים, בעוד המדינה מכילה 51% מהמין הזה. נגיד בעדינות שצמרת הרשימה ממשיכה להיות לבנה, שבעה ופריבילגית, בניגוד לתיאוריות הבדיוניות שמופצות כאן לאחרונה. החדשות הטובות הן שאורלי לוי-אבקסיס, אחת הדמויות המזויפות ביותר שהופיעו בפוליטיקה הישראלית בעידן הנוכחי, סיימה כנראה את דרכה ביבבה. כמוה, כנראה גם גדי יברקן. שני עריקים נטולי בושה, עכשיו גם נטולי אלקטורט.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully