בזמן שבמערכת הפוליטית נרגשו ונסערו בשבוע שעבר משלב סגירת הרשימות לכנסת והשבוע עסקו בדירה של הדר מוכתר, נדמה כי מעולם הציבור לא היה אדיש כל כך לקראת יום הבוחר. אם תשאלו את האדם הסביר ברחוב, אינני בטוח אם ידע את שמות הרשימות, מי נמצא אצל מי ולבטח לא מה מציעות המפלגות לבוחרים במצעיהן (בהנחה ויש להן בכלל מצע). האבסורד הזועק לשמיים הוא שבזמן שהפוליטיקאים מוציאים שוב ושוב מיליארדים על בחירות, רפש ארסי אחד על רעהו ושעות של שידורי קקפוניה באולפנים, המצב הכלכלי הורע, האינפלציה מזנקת, מחירי הדיור ממריאים והאדם הסביר רק רוצה לעבור את היום בשלום.
אולם, עושה רושם שכל זה קורה ביקום מקביל. הפוליטיקאים עסוקים אך ורק ברצונם להחלפת הכיסאות במערכות הבחירות הללו, ולא במה שיהיה באמת אחריהן. לצערי, הם לא מביטים בעיניו של האזרח הפשוט, שעלות המחייה שלו עלתה במאות שקלים בחודש רק לאחרונה, בו בזמן ששכרו נשאר תקוע. הרי למה להם? כשהכול נהיה פרסונלי, למי יש ראש בכלל לדבר על המהות והחיים עצמם. ואת מי הכי קל לשכוח? את אותם 1.8 מיליון אנשים שנמצאים מתחת לקו העוני (לפי דוח הביטוח הלאומי האחרון שיצא בדצמבר 2021). מדוע אף אחד לא מתרעם מהעובדה שלפי אותו דוח, אחד מכל שלושה (!) ילדים בישראל הולך לישון רעב?
האם בכל חמש מערכות הבחירות ב-3.5 השנים האחרונות מישהו דיבר באמת על מצב העוני בישראל? האם הנושא הזה כלל עמד על סדר היום למרות הנתונים שידועים לכול? מדוע הפוליטיקאים שלנו רק רוצים להיראות "חברתיים" כדי לקבל את הקשב של מעמד הביניים ובכך מסתכם תפקידם החברתי? מדוע גם בשיח הציבורי האוכלוסיות החלשות כמעט ואינן מוזכרות כלל, אלא רק במהדורות לקראת החגים?
לפני כמה שבועות, אנו ב"פתחון לב" שלחנו אל 120 נבחרי הציבור סלי מזון ריקים ללשכותיהם בכנסת וביקשנו בכל לשון של בקשה, שהפעם, הפעם באמת ישימו על השולחן את מצוקת העוני בישראל. הבהרנו להם את הדרישה שלנו להקים רשות לשבירת העוני בישראל, רשות ממשלתית שתגדיר יעדים ברורים ותקציב ושתפעל בסנכרון בין משרדי הממשלה הרלוונטיים. עד שאותה רשות תוקם, ביקשנו מהם שלא יעלימו את נושא העוני מסדר היום הציבורי וייתנו הבטחות ברות ביצוע לטיפול במצב.
עבור רבים מדי מהישראלים בשנת 2022, הבחירות האמיתיות שלהם הן בין חשמל ללחם, בין חיתולים למטרנה, בין חלב לירקות וכך הלאה. אלו הבחירות האמיתיות שלהם מדי יום ולא בין מועמד א' למועמד ב'. אלו בחירות שהמציאות הכלכלית הקשה שאנו נמצאים בה, מאלצת אותם לעשות. אם כבר אנו צריכים ללכת לקלפי, הגיע הזמן שהבחירות יהיו על מה שחשוב באמת. העוני לא מבדיל בין דת, מין, גזע או שיוך פוליטי - הוא פוגע בכל קצוות החברה הישראלית, ומוטלת על כולנו החובה להתגייס למלחמה בו ולעזרה לאלו שחיים אותו באופן יום יומי.
אלי כהן הוא מנכ"ל ארגון "פתחון לב", הפועל לשבירת מעגל העוני הבין-דורי בישראל