אגב בחירות ששווה היה לוותר עליהן, אם את האישה של גן עדן אלוהים העניש "בעצב תלדי בנים" על ההחלטה לנגוס בתפוח, מאנשי כחול לבן - מהראשון בקוקפיט ועד לאחרון הפעילים - לקח האל את האפשרות לשמוח. רק לפני חמישה חודשים נגס בני גנץ בפתיון ונפל ברשת של אנשיו ושאג נאום ניצחון על סמך אנשים ששיקרו לסוקרים. "בבחירות יש מפסידים ויש מנצחים", אמר אז, "ואנחנו המנצחים!". ובכן, הפעם, ולמרות שהמדגמים היו אפילו יותר מאירי פנים ואחידים מאשר באפריל, גנץ עלה לנאום הרבה אחרי שהשעון הראה 02:00 ונאלץ להשחיל דיסקליימר לפני כל משפט בומבסטי — "נחכה לתוצאות האמת, אבל…".
כל הערב הסריח מהפקת לקחים, ואת מה שלא הריחו, שמעו דרך הרמקולים של הדי.ג'יי עופרה ברעם. עם פרסום תוצאות המדגם ב-22:00 שירי ארץ ישראל ושלמה ארצי היפה הומרו בטראנסים בווליום גבוה, אבל לאחר 15 שניות של תהילה הנמיכה ברעם את העסק וחזרה למקצבים מקומיים יותר. זה בגלל שביקשו מהטלוויזיה, אמרה, אבל זה היה במקרה הטוב מקרי. ברעם כבר ותיקה בעסק, "אני עם בני עוד מימי חוסן", אמרה (זוכרים שחוסן לישראל הוקמה בפברואר הנוכחי?).
היא זוכרת איך בנגלה הקודמת, בלוקיישן אחר, היא תקלטה את אותו האירוע, הרמקולים צווחו והרחבה הייתה באוויר ובלילה מאוחר היא הגיעה הביתה ורק אז הבינה שהיא הרקידה את הצד המפסיד (או יותר נכון, את זה שפחות ניצח). הפעם הייתה רגועה במשך שעות רבות, אמרה שחבל לבזבז את הלהיטים האמיתיים על ווליום כזה. רק כשפעיל בשם איציק ניגש והאשים אותה בהרגעת יתר שהונחתה מלמעלה, היא רצתה להוכיח חופש יצירתי ושיגרה אל הרמקולים את "מהפכה של שמחה". "מספיק 'מרים' בשבילך?", שאלה את איציק.
אל תפספס
"למדנו לקח", סיפר מספר 19 אסף זמיר, "אחרי שבפעם הקודמת שמחנו לפני הזמן". הוא הבטיח שבלילה זה לא ישמח, "עוד לא ידוע מתי". על זמיר באמת אפשר לרחם, איש הקמפיינים השלים את השלישי ברציפות, אחרי מרוץ לראשות עיריית תל אביב ומועד א' באפריל. "אני עייף, אני עייף", הודה. "ואם מחר מודיעים לך על קמפיין נוסף?", שאלתי. "לא, לא!", שחרר צחוק מעורב עם אימה, "אם כך, אני לא רץ".
מספר 18 יואל רזבוזוב, ג'ודוקא אולימפי לשעבר, הקביל את היום הזה ליום מהעבר. "השנה האחרונה הייתה מתישה", אמר. כמו באולימפיאדה, ההכנה העצומה מתנקזת ליום אחד ואתה צריך להביא את עצמך לשם בתנאים הכי אידיאליים. מבחינתנו, לחכות עוד, וכשאתה יודע שאתה לא יכול לשמוח ולתהות באמת איך תיראה הממשלה הבאה, זה לא פשוט". במועד א' הלך לישון שמח וקם צורח. "היום לא אלך לישון עד שאני יודע את האמת", הבטיח. לכו תדעו אם בעת קריאת שורות אלו, רזבוזוב סוף סוף חולם.
כמעט חצות ועדיין ריק בהאנגר 11, אף פעיל עוד לא נכנס, הורו להם להישאר בחוץ עד לפחות אחת בלילה ואפילו הבר שבתוך המתחם היה נקי מאלכוהול. שתו קפה, ביקשו מהם בצורת כרזה. מספר 9 יועז הנדל לגם קפה, והרבה, ולהגנתו בשלוש בלילה נראה בדיוק כמו בשמונה בערב. הצ'ארמר נכנס כל כך טוב לתפקיד הלא חוגג את מה שקיבל, שגם כשעלמה נמוכה ביקשה סלפי והתלהבה מגובהו, הוא ירד אליה כדי שהפריים יהיה מחמיא יותר. "אנחנו רוצים להיות שקולים", סיפר, "בואו נראה מה יהיו התוצאות הסופיות".
את מה שלא עשה המדגם עשה קצת יותר העדכון של פוקס, ולקראת נחיתת הקוקפיט בנמל תל אביב די.ג'יי ברעם החלה להרים את המוסיקה, הפעילים הורשו להיכנס, הרביעייה עלתה לנאום ובסדר עולה עוד כפתור ועוד כפתור נפתח בחולצה. עד כדי כך, שיאיר לפיד חיקה את החיקוי שלו בארץ נהדרת וכשגנץ עלה לנאום הקהל כבר שר "הו, הא, מי זה בא?!".
פוש נוסף בטלפון של איש כחול לבן הרעיד את הטלפון. עוד עדכון לסקר. הוא הביט במסך וחייך למרות שבין נתניהו לגנץ נרשם שוויון מוחלט. הנרטיב שימח אותו. "זה לא אנחנו שהתחזקנו", הסביר, "זה ביבי שנחלש".
ג'רי סיינפלד השווה בין פרידות להפלת מכונת פחיות - "אתה לא יכול לעשות את זה בדחיפה אחת, אתה צריך לדחוף אותה מצד לצד, כמה פעמים, ורק אז היא נופלת". יותר מ-20 שנה חלפו מאז והיום הוא יכול להשתמש במטפורה הזו לגבי ניצחון על בנימין נתניהו. האיש שהפסיד ללבני וניצח בכל זאת, שעשה תיקו באפריל וניצח בכל זאת, הפעם, לפחות לפי הערכות כחול לבן, לא ינצח. "רואים שביבי לא יוכל להרכיב ממשלה", אמר רזבוזוב. "יהיה בלתי אפשרי לנתניהו להקים ממשלה", אמר זמיר. "הוא רצה 61 בשביל חסינות ונראה שהוא לא משיג את זה", אמר הנדל. "ואם הוא לא משיג את זה, העסק פתוח, ונגמר האירוע שלו".
כי בואו נהיה אמיתיים - בכלל לא בטוח שהאל העניש את הגנצים בחגיגה מאופקת, באי ודאות מתסכלת. מה שבטוח: נתניהו כן עשה את זה. הם מכירים ביכולותיו האינסופיות למצוא את הפרצה, את הסעיף, את הדרך לנצח. הם יודעים שיותר משכל חברי מפלגתם רוצים לנצח ביחד, כך הוא לא יכול להפסיד. איש מפלגה סיפר אף על תרחיש בו נתניהו וליברמן רוקחים דיל של רוטציה ביניהם, כששאלתי את רזבוזוב על הפחד מטריק ערמומי הוא הודה "להגיד לך את האמת? יש חשש". הנדל לא נרתע: "גם לנו יש אופציות, גם לנו יש תכניות".
כשאי אפשר לנצח מישהו, שמחים מכך שהוא לא ניצח
אבל ככה זה, יש פחד אמיתי, והוא ברור ומובן. ראש הממשלה כבר מזמן הפך למיתוס, לתנועה משל עצמו, לכזה שניצחון עליו נתפש כמו משהו לא הגיוני, מדע בדיוני, חלום סתוי של רזבוזוב, מכונת פחיות. הוא כבר הפסיד, ובכל זאת ניצח, ועשה תיקו, ובכל זאת ניצח, וכמו ניאו מהמטריקס נראה שהוא יכול לחמוק מ-100 כדורים ומ-1,000, אפילו 2,000, אפילו 4,000 תיקים. ומה לעשות, כשאי אפשר לנצח מישהו אז שמחים מכך שהוא לא ניצח; כשמולך עומד רעיון בלתי ניתן להכנעה, גם תיקו מרגיש כמו אליפות. "בבחירות יש מפסידים ויש מנצחים", נאם גנץ במועד א', והניצחון הפך להפסד. אז הנה, במועד ב' הוא הולך לישון עם תיקו, ולכו תדעו לאיזה בוקר הוא התעורר.