פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      לוזר ללילה אחד: הנאום שנתניהו יעדיף לשכוח

      "לא רוצים אחדות", צעקו הפעילים באקספו ת"א, אך נתניהו נאלץ להתפתל בין המילים הצורמות ולרמוז שזה בעצם בדיוק הכיוון שהוא הולך אליו. כמו בקמפיין גם הפעם הערבים, גנץ והתקשורת חטפו, אך נאומו של רה"מ שהיה מהגרועים שלו בשני העשורים האחרונים, נראה כמו נאום כניעה

      לוזר ללילה אחד: הנאום שנתניהו יעדיף לשכוח
      סטילס: ראובן קסטרו, עריכה: ליר שפיגלר

      יש נאומים שיכולים לשנות את העולם. נאום מבריק באמת, שמבוצע בידי רב-אמן, יכול לשדר עוצמה אדירה, ולעורר תגובות קיצוניות. לעתים רחוקות מדובר רק במילים חכמות, אלא משהו בהגשה, אפילו במקצב של השורות. אצל מרטין לותר קינג אלה היו הדימויים שהוא ברא בנאום "יש לי חלום" שהפכו אותו לבלתי נשכח; אצל גדעון האוזנר, התובע במשפט אייכמן, היה זה הדיוק הכירורגי בנאום בו הצהיר: "עמדי ניצבים כאן, בשעה זו, שישה מיליון קטגורים"; אצל צ'רצ'יל היו אלה תמיד הטונים התקיפים, אצל רוזוולט אלה היו הסיסמאות המדויקות (את התקיפה בפרל הרבור הוא כינה: "תאריך שתמיד יישא עמו קלון") ואצל בגין זו הייתה השלהבת שניצתה בגופו בכל פעם שהגיע לסוג של קליימקס רטורי, כך למשל כשענה לדודו טופז שכינה את מצביעי הליכוד צ'חצ'חים, וירה כמו מתוך תותח: "כולנו אחים, כולנו יהודים, כולנו שווים, כולנו".

      נאומים לא יכולים להילחם במלחמות ולא יכולים להפיל משטרים אפלים, אבל הם יכולים לזרוע תקווה בלבבות. הם יכולים לגרום לפעולה אצל האנשים שמקשיבים להם, הם יכולים לעשות היסטוריה. הנאום אתמול של בנימין נתניהו ממש לא היה נאום כזה.

      למעשה, לא מן הנמנע שזה הנאום הכי גרוע שהוא נשא ב-20 השנים האחרונות. השעה הייתה אחרי 03:00 בלילה, יותר מחמש שעות אחרי שתוצאות המדגמים התפרסמו, וראש הממשלה נתניהו עלה לנאום מול עשרות ממעריציו השרופים ביותר. הם שרו לו בקצב "ביבי, נשמה", הוסיפו קורטוב "ביבי מלך ישראל" וקינחו ב"היידה שרה" הקלאסי - ובכל זאת לא נראה שהוא מרגיש בבית. הוא היה צרוד, הוא הזיע, הוא השתנק והשתעל בין המילים - שלראשונה מזה הרבה זמן, נראו כאילו נכתבו על ידי חובבן. זה בלט במיוחד בסעיפי הברכות והתודות שפשוט נגזרו בקופי-פייסט מ"נאום הניצחון" מאפריל האחרון, כולל ההשמטה האכזרית של בתו נועה מהסעיף המשפחתי בו הוא מודה לשני בניו ומכנה אותם "המשענת של חיי".

      חברי הליכוד במטה המפלגה בגני התערוכה, תל אביב 18 בספטמבר 2019 (ראובן קסטרו)
      נאום בלי תקווה. אקספו תל אביב, אתמול (צילום: ראובן קסטרו)

      ההתעלמות מהמציאות לפיה אין לו 61 ממליצים להקמת ממשלה הייתה מעוררת רחמים. זו לא השקרנות הפתולוגית המוכרת של החשוד בפלילים מבלפור, זה הרגיש יותר כמו ניסיון שכנוע עצמי. ההסתה נגד המפלגה השלישית בגודלה בכנסת ישראל, שנבחרה על ידי המיעוט הלא-יהודי במדינה, הייתה חסרת סטייל במיוחד. איפה ביבי שיודע להסית נגד ערבים בלי לקשקש דברים על תמיכה בארגוני טרור? נו באמת. בין לבין הייתה איזו התרפסות חסרת פשר לטראמפ כאילו זה האחרון ינחת באקספו בתל אביב וישלוף אותו משם אל עבר עתיד ללא מנדלבליט בוושינגטון. בין אם הוא יזכה להרכיב את הממשלה הבאה או לא, נתניהו הצטייר ללילה אחד כלוזר.

      הקהל שלו שר בקצב: "לא רוצים אחדות, לא רוצים אחדות", והוא נאלץ להתפתל בין המילים הצורמות ולרמוז שזה בעצם בדיוק הכיוון שהוא הולך אליו. הוא כינה את זה "ממשלה ציונית", מכיוון שהוא כבר מבין שממשלת ימין של ממש הוא לא יוכל להקים. זה היה נאום נוראי ומביך, לא רק בגלל שנתניהו נראה מבוהל ומובס - אלא בעיקר בגלל הקונטקסט. אם בני גנץ היה נושא את אותו נאום באותה שעה אתמול, זה היה מרגיש כמו נאום ממלכתי של מועמד לראשות ממשלה - אצל בולדוזר חסר מעצורים וחסר רחמים כמו ביבי, נאום ממלכתי מרגיש כמו כניעה.

      פעיל ליכוד בעל עוצמה ווקאלית בלתי אנושית כמעט קטע את הנאום של ראש הממשלה מדי כמה דקות בקריאות של אהבה והערצה. נתניהו, חמוש בשני מיקרופונים שמחוברים לרמקולים עוצמתיים, לא הצליח להתמודד איתו. לבסוף הוא הבין שאין ברירה והחל בדיאלוג מביך עם החוצפן התורן והקולני, שזכה להתייחסות אישית מהמנהיג הנערץ עליו. חבל רק שזה התרחש באחד מרגעי השפל בקריירה הארוכה שלו.

      רה"מ, בנימין נתניהו במהלך נאומו בגני התערוכה, תל אביב 18 בספטמבר 2019 (ראובן קסטרו)
      רגע שפל, ולא בגלל התוצאה. נתניהו (צילום: ראובן קסטרו)

      וזה רגע שפל, לא רק בגלל התוצאה. הרי עוד לפני הגעת תוצאות האמת אפשר להגיד שיותר מסביר שנתניהו יצליח להקים את הממשלה הבאה באמצעות טריקים פוליטיים, פיזור הבטחות ללא כיסוי וגיוס "בוגדים". זהו רגע שפל בגלל הדרך שהתוצאה הלא מוצלחת הזאת הגיעה. זה היה קמפיין שכלל הסתה חסרת תקדים נגד הציבור הערבי שהגיעה לרמות חדשות של צחנה בהודעות אוטומטיות בצ'אט של נתניהו בפייסבוק. זו הייתה מערכת הבחירות בה נתניהו שבר שיאים של ניצול ציני בפנייה מנוגדת אינטרסים לעולים ממדינות ברית המועצות, חקלאים, טבעונים וכל מה שביניהם. וכמעט שכחנו את חוק המצלמות שנועד להחדיר בלב העם את החשד לפגיעה בטוהר הבחירות.

      בחודשים האחרונים נתניהו לא ניהל את המדינה, אלא רק את קמפיין הבחירות שלו. כל מפגש מדיני עסק בזה, כל יוזמת חקיקה, כל ציוץ ברשתות החברתיות. התכונה הייתה של מצב חירום. אם לא תצביעו לי זה הסוף, ואני לא אחראי על מה שיקרה אחרי. היעד המקודש היה 61 מנדטים לגוש הימין, ונכון לכרגע, הוא לא עמד ביעד. זו דרך דיפלומטית להגיד שהוא נכשל.

      צחנת שופכין, ריח סיגריות

      זה היה ערב מסריח במיוחד בביתן 2 של אקספו תל אביב עוד הרבה לפני שנתניהו יצא מביתו בבלפור לכיוון תל אביב. מסריח תרתי משמע. מסיבות ששמורות עם המארגנים, במקום לאפשר לבאי האירוע להשתמש בעשרות תאי השירותים שפזורים ברחבי המתחם, מהם נהנו בין השאר באי האירוויזיון במאי האחרון, הוחלט כי הליכודניקים ישתמשו בתאי שירותים כימיים שהוצבו בתוך אולם הכנסים עצמו. וכך, חברי כנסת ואפילו שרים בכירים נאלצו להשתמש באחת ההמצאות הדוחות אי פעם, שהחלו להסריח את המקום עוד לפני שהתפרסמו תוצאות המדגמים אפילו. בכדי להוסיף חטא על עוול, היה ברז לשטיפת ידיים - אך לא סבון. למרבה המזל, צחנת השופכין הוסתרה במהרה על ידי ריח הסיגריות העז ששרר במקום. אז כן, אסור לעשן במקומות ציבוריים אבל היי, אם לראש הממשלה מותר לרוץ לבחירות כשמעל ראשו עומדים שלושה כתבי אישום על שחיתות בכפוף לשימוע - אז כנראה שזה בסדר לעשן במקום ציבורי - ושיזדיין הציבור.

      אחד מהמעשנים הוא בני פרץ, בוגר "הפנתרים השחורים", שהפך לאימת השרים וחברי הכנסת בשנים האחרונות בזכות יכולתו לדבר אליהם בגובה העיניים ולעמת אותם עם המציאות. פרץ מעשן באמצע אולם המבואה של המבנה, תוך כדי שהוא מספר לי שהוא הפסיק לעשן לפני שנה, לאחר שעבר התקף לב וניתוח מעקפים. "אבל אתה מעשן, ואולי באמת לא כדאי, חבל על הבריאות", אני מנסה להגיד לו והוא קוטע אותי, ומסביר לי בפירוש, תוך כדי שהוא לוקח שאיפה עמוקה מהסיגריה, שהוא לא מעשן. "תקשיב לי, אני אף פעם לא טועה, בתוצאות האמת יהיו לליכוד יותר מ-40 מנדטים. אל תקשיב למדגמים, זה הכל התקשורת המוטה".

      בני פרץ עם גל הירש, ליל הבחירות של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ליכוד, 17 בספטמבר 2019 (ראובן קסטרו)
      הפך לאימת השרים. פרץ לצד הירש, אמש (צילום: ראובן קסטרו)

      ואכן, התקשורת הישראלית המובסת והמושפלת ממילא הפכה להיות שק החבטות של הליכודניקים, דבר קצת אירוני לאור ההתגייסות המלאה של כמעט כל כלי התקשורת בישראל למען הקמפיין של נתניהו בימים האחרונים, שכללו ריאיונות נוחים בכל ערוצי הטלוויזיה והרדיו. חוץ מאולפן "הופ קטנטנים", נתניהו ביקר בכל ערוץ אפשרי כנראה, כולל ריאיונות לא חוקיים שניתנו ממש ביום הבחירות לתחנות רדיו נישתיות. זה לא הפריע לו כמובן לנצל את הנאום שלו כדי להתלונן על הסיקור המוטה.

      יחיאל חזן אבא של אורן במטה מפלגת הליכוד בתל אביב 18 בספטמבר 2019 (ראובן קסטרו)
      גנב לרגע את ההצגה. יחיאל חזן (צילום: ראובן קסטרו)

      האווירה במטה הליכוד הייתה עגמומית. הפעילים לא הורשו להיכנס אל האולם הענק שיכול להכיל אלפי אנשים, ובמקום זה התגודדו להם כמה מאות עיתונאים - שבעיקר התעדכנו בטלפונים בחדשות האחרונות. בשעת פרסום המדגמים היה שקט מוחלט באולם. אף אחד לא חשב להקרין את התוצאות על אחד ממסכי הענק שעיטרו את במת האולם. בטח שאף אחד לא חשב לאפשר לפעילים שהגיעו למטה להיכנס אל תוך האולם עצמו. ואולי בעצם דווקא להפך, המארגנים חשבו על ערב הבחירות הקודמות, בהם שני המתמודדים הכריזו על ניצחון בעקבות תוצאות המדגמים, ונזכרו שאף אחד בעצם לא ניצח באמת. וכך, כל אחד התעדכן בעצמו בטלפון בתוצאות המדגם. כצפוי, התוצאות לא היו חד משמעיות, אבל כן בישרו אכזבה גדולה לליכוד. בטח אם זוכרים שבסיבוב הקודם, הליכוד ומפלגת "כולנו" של כחלון הניבו יחד 39 מנדטים. התוצאות הפעם, לפחות לפי המדגמים, היו נמוכות משמעותית.

      לאט לאט החלו לזרום לאולם חברי הכנסת של הליכוד. רובם נראו כאילו הגיעו להלוויה, אחרים נראו כאילו נגולה אבן מעל לבם. השרה מירי רגב הייתה היחידה שפיזרה חיוכים בתצוגת משחק מרשימה, ואף הוסיפה לחלק סלפי'ז כאילו זה סתם עוד יום בעבודה. צחי הנגבי, בעניבה אדומה שלא הולמת את מעמדו כמכביסט של הליכוד, התיישב על כיסא מחוץ לאולם. הדוברת של השר הנגבי הגיעה והראתה לו בשידור חי את המדגם המתוקן של ערוץ 13, שהקפיץ את כמות המנדטים של הרשימה המשותפת, בין השאר על חשבון הליכוד. הפרצוף שלו אמר הכול.

      צחי הנגבי מגלה את תוצאות המדגמים, ליל הבחירות של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ליכוד, 17 בספטמבר 2019 (עמית סלונים)
      הפרצוף הראה הכול. הדוברת של השר הנגבי (צילום: עמית סלונים)

      מי שגנב לרגע את תשומת הלב היה יחיאל חזן, האיש והמוח, שנכנס לתוך האולם לקול קריאות בוז של פעילי הליכוד שזיהו אותו. "לך מפה, בוגד", צעקו לו חלק, כאשר אחרים תיבלו בברכות קצת פחות נעימות. אלא שאביו של אורן חזן לא פספס את ההזדמנות לקצת פרובוקציות, מצא את המיקרופון הראשון שניתן לו, וירה: "הליכוד זו לא דיקטטורה, הגיע הזמן להיפרד מנתניהו". חבר הכנסת לשעבר חטף קללות נוראיות בתגובה, בעימות שיכול היה בקלות לזלוג לאלימות, אבל סיכוי סביר שהוא גם חשף תחושות של ח"כים פעילים של הליכוד. כאלה שרוצים להגיד "ברוך שפטרנו מעונשו של החשוד בפלילים", אבל יודעים שזו תהיה התאבדות מצדם.

      מטה הליכוד, גני התערוכה, ביתן 2, תל אביב 17 בספטמבר 2019 (ראובן קסטרו)
      תפילות במקום אסטרטגי. אקספו תל אביב, אתמול (צילום: ראובן קסטרו)

      זו הייתה בערך השעה בה החלו לזרום לתוך האולם עשרות חסידים, שנראה כאילו התפנו מעיסוקיהם כדי למלא את האולם לקראת הגעתו של ראש הממשלה, כדי שלא יצטרך לנאום בפני אולם ריק. הקבוצה החלה לשאת תפילות במיקום אסטרטגי מעניין - בדיוק מול הכניסה לשירותים הכימיים. לא ברור אם החברים התפללו לניצחונו של נתניהו בבחירות או לכך שאף אחד מהנוכחים לא יחטוף איזו מחלה ויראלית בעקבות השימוש בשירותים המצחינים. את התשובה לשתי התפילות, בכל אופן, נקבל בימים הקרובים.

      בקטנה

      ביום חמישי האחרון נערך באותו המקום כנס השקת המטה הטבעוני של הליכוד. טל גלבוע, מי שריכזה את הנושא בקמפיין הליכוד, דיברה באריכות ובלהיטות על תרומתה לנושא הטבעוני בתוך הליכוד, ועל החשיבות שנותן ראש הממשלה עצמו לנושא. ובכל זאת, כמה תופתעו לשמוע שבבופה הגדול שהוצע אתמול לנוכחים במטה הליכוד לא היו אופציות של כיבוד טבעוני?