1. הרגע שבו יו"ר הבית היהודי הרב רפי פרץ הראה לראשונה סימני שבירה היה בשיאה של הפגישה אמש (רביעי) בלשכת ראש הממשלה. פרץ ואנשיו נותרו לבדם בחדר, בנט יצא להתייעצויות בחוץ ונתניהו טען מולם בתוקף: "בדקנו, אתם לא עוברים את אחוז החסימה".
השקט ששרר בחדר, אפשר לנתניהו להמשיך: "יום אחרי הגשת הרשימות, נזמין סקר", הוא אמר. "מי שלא יעבור את אחוז החסימה, נלך על הראש שלו". אם לא די בלחץ של נתניהו, הרבנים שנכחו בחדר גיבו אותו, כולם העבירו את הלחץ לפרץ. באופן אירוני, דקות קודם עלה בחשבון הטוויטר של פרץ ציוץ עם שלוש מילים: "מילה זו מילה". הציוץ נמחק ומהר מאד גם התברר למה.
הדילמה של פרץ הייתה אכזרית במיוחד: להפר הסכם חתום או למחוק את הבית היהודי מהמפה הפוליטית. פרץ בחר באפשרות הראשונה ובאותו הרגע העלה על מסלול סיום את הקריירה הפוליטית שלו. בלי פריימריז פתוחים, בלי ניסיונות הדחה, הוא הדיח את עצמו. המתקפה של בן גביר עליו ("תקע לי סכין בגב") והפרישה של מוטי יוגב ("פרץ לא ראוי להיות מנהיג") זו רק ההתחלה של הסוף. המילים היחידות שבהן יכול היה עוד יכול להתנחם הן מילותיו של נתניהו ("גילה מנהיגות ועשה את המעשה הנכון").
עוד בוואלה!
אקורד הסיום להתקפלות המפוארת היה החלטתה של חברת הכנסת לשעבר עידית סילמן לערוק מהבית היהודי לימין החדש, מהלך שגרם למגדל הקלפים של פרץ לקרוס והשאיר אותו ללא אס מנצח ביד. כמה רגעים לאחר מכן, אנשיו נתנו אור ירוק לבנט וההסכם לאיחוד חלקי בימין יצא לדרך.
2. לפני יותר משנה עזב נפתלי בנט את הבית היהודי. זו הייתה טריקת דלת שנשמעה למרחקים. הוא הותיר אותה פצועה ומדממת. תכניתו להקים מפלגת חילונים-דתיים ליברלית כשלה, בנט ושקד לא עברו את אחוז החסימה וקשה היה לחשוב שהשניים יצליחו להתאושש אחרי כישלון כה משמעותי. לבחירות הקודמות בנט הגיע מעמדה לא פשוטה - לא שר ולא ח"כ, לא בראשות הרשימה ועם תדמית ציבורית חבולה. העיקר, לעלות חזרה על הגלגל.
השבועות האחרונים היוו את חזרתו של בנט למרכז הבמה. לאחר שכבש את המקום הראשון בימין החדש, התמנה לתפקיד חלומותיו ומהקומה ה-14 בקריה הפך שוב לפוליטיקאי הכי מחוזר בציונות הדתית. בנט הצהיר כי לא ירוץ עם עוצמה יהודית של איתמר בן גביר ואף הסתכן בפיטוריו על ידי נתניהו אם יתמיד בסירובו. אמש, הוכיח שעצבי ברזל וסכין בין השניים הם תנאי הכרחי להצלחה בג'ונגל של הפוליטיקה הישראלית.
שלושה שבועות אחרי שפרץ חתם על ההסכם עם בן גביר מאחורי הגב של שותפו ושנוא נפשו בצלאל סמוטריץ', משך בנט את השטיח מתחת לרגליהם של שותפיו וסיכם תחילה עם סמוטריץ' על ריצה משותפת. מי שניהל עבורו את המגעים הוא איש אמונו ששימש גם כראש המטה שלו בשנים האחרונות, טל גן צבי. בפגישה בלשכת ראש הממשלה הוא שנתן את הטון והפעיל לחצים כבדים על הבית היהודי. נעזר בלחצי נתניהו ובתמיכת הרבנים, הצליח בנט להסיר את מכשול בן גביר מהדרך ולגרוף את כל הקופה - חמישה מתוך תשעת המקומות ברשימה המאוחדת.
בנט ושקד הקימו אתמול מחדש את הרשימה שעזבו ב-2018, הבית היהודי, עם הבדלים גדולים: בלי מחויבות לרבנים או לנתניהו, עם יותר נשים ובלי מוטי יוגב שפרש. אפילו את רפי פרץ או סמוטריץ' הם יכולים להשאיר מאחור, ועדיין הרוב בידם. בנט הוא אולי המנצח של האירוע הפוליטי בימין אבל בסוף עם הניצחון הזה, חזר לנקודת ההתחלה.
3. הציבור הציוני-דתי, אחד המגזרים המשמעותיים והמשפיעים בחברה הישראלית, צריך לשאול עצמו כיצד הגיע למצב הנוכחי ובעיקר - לאן דרכו. השנה האחרונה עמדה בסימן משברי זהות עמוקים בתוכו, שאינם נובעים רק ממחלוקות פרסונליות בין מנהיגים פוליטיים, אלא בפערים הולכים ומתרחבים בין הזרמים השונים בתוכה. מה שלציבור החילוני נראה שולי, מהווה לבה רותחת של סימני שאלה בתוכה.
קשה לזכור, אך רק לפני שנה הייתה מפלגה פוליטית אחת שייצגה אותו. כיום ישנן שלוש מפלגות, ואלו מסרבות לאחות את המחלוקות ביניהן, במידה רבה על חשבון בוחריהן המתוסכלים שאינם מבינים למה. אמש, עת רצו בבהלה בנט ושקד להתחנן אל השופט ניל הנדל שיעניק להם הארכת זמן נוספת להגשת הרשימה, תהו חברי ועדת הבחירות המרכזית בקול מדוע תמיד מפלגות הימין הדתי מתנהלות בטרללת ובבלאגן. אותו בלאגן נקודתי הוא רק מיקרו-קוסמוס של הכאוס המתמשך.
אם בקרוב תצא ישראל מהפלונטר הפוליטי הסבוך ושקט ישרור מסביב, מנהיגי המגזר יחויבו להביט פנימה, לקיים חשבון נפש עמוק, במטרה לייצב את הספינה, זו שלאחרונה כמעט וטבעה.
