בקו הסיום של מערכת הבחירות השלישית מפתה ליפול לתחושה של ייאוש ושיממון. הפוליטיקאים כבר קשקשו את עצמם לדעת, הסיסמאות שחוקות ומוכרות, הלכלוכים הולכים ומתנמכים, והסקרים, אוי הסקרים, שלא חוזים שום דבר שדומה להכרעה, מבססים את ההערכה הרציונלית שבבוקר 3 במרץ נתעורר בדיוק באותו מצב; למרות המומנטום החיובי, לנתניהו אין 61 מנדטים, לגנץ וליברמן אין "רוב ציוני" מבין הח"כים היהודים והבלוק חזק מאי פעם. אבל לפני שנקבע בנחרצות שמה שהיה הוא שיהיה, בשלושת הימים הקרובים מותר עדיין לקוות בתמימות שכולנו טועים ובכל זאת תהיה כאן הפתעה.
בניגוד לרמת העניין הציבורי בפוליטיקה, שיורדת ממועד למועד, מערכת הבחירות הזו דווקא הייתה הרבה יותר מעניינת משתי קודמותיה. התחלנו עם פריימריז סוערים על ראשות הליכוד, לראשונה מאז סוף 2014, שבהן נתניהו הביס את גדעון סער בניצחון מוחץ. המשכנו עם בקשת החסינות לכנסת; במשך שבועות נתניהו נלחם כדי למסמס ולעכב את הדיון בבקשה, עד שמשך אותה ברגע האחרון. בדיוק באותו יום התקבלה גם התשורה התקופתית מוושינגטון, "עסקת המאה" של הנשיא טראמפ, שסיפקה אחר כך סאגה שלמה של הבטחות פוחזות וכוזבות של נתניהו על סיפוח מיידי, והניחה את הקרקע לשורה של הודעות מהימים האחרונים על קידום תכניות בנייה בהתנחלויות שהוא בעצמו עיכב במשך שנים.
לקריאה נוספת בנושא
במקביל, פרשת "הממד החמישי" הפכה לחקירה פלילית והקלטות אשכנזי-מנדלבליט העלו את פרשת הרפז מן האוב. ובתווך, היה איחוד היסטורי בשמאל, עריקה של גדי יברקן מכחול לבן לליכוד, ודיל בין רפי פרץ ואיתמר בן גביר שהופר בגסות לטובת איחוד מחודש של ימינה. וכל זאת מבלי לדבר על הקורונה, שאף אחד לא יודע לחזות איך וכיצד היא תשפיע ביום הבחירות.
ויש גם פיגועים של הרגע האחרון. שלושה ימים הם זמן ארוך לקמפיינים נבזיים ופרסומים מזיקים. כך לדוגמה, ההקלטה של יועצו הבכיר של גנץ שנחשפה אמש (חמישי) בחדשות 12, שבה הוא מזהיר שמעסיקו לא מספיק אמיץ בשביל לתקוף באיראן. למזלו של גנץ, בחסות הקורונה, הקשב התקשורתי מוגבל, אבל הציטוטים של ישראל בכר יתדלקו את מסע הצלב של הליכוד ברשתות החברתיות ויזהמו את האווירה במטה הבחירות, בזמן הכי קריטי, ולא מן הנמנע שזה לא הסוף ועוד שפנים מלוכלכים יישלפו מהכובע עד יום שני.
יותר מאי פעם, מערכת הבחירות מתחילה רק עכשיו. אחרי שלושה קמפיינים, אין הרבה מתלבטים, ומי שינצח, אם בכלל, יהיה זה שיצליח להוציא את הבוחרים מהבית. גם ללא הכרעה ברורה, הניצחון יהיה בפרטים הקטנים שיקבעו את התודעה לבאות: אם נתניהו יצליח להחזיר אפילו חלק מהקולות האבודים ויקבל תוצאה יותר טובה מבחירות ספטמבר, אפילו ששבועיים אחרי הבחירות הוא מתחיל להתייצב בבית המשפט, זה יהיה הישג משמעותי, ולחילופין, אם גנץ יפתח עליו פער - לפחות תודעתית הוא יוכרז כמנצח. אם הרשימה המשותפת תתחזק, אפילו במנדט, אלה יהיו חדשות רעות עבור נתניהו והימין, ולחילופין, אם גוש הימין יגיע ל-58, כל מה שיהיה עליו לעשות זה לאתר שלושה עריקים מהמחנה הנגדי. זה לא בהכרח בשמיים.
רבבות טלפנים ומיליוני הודעות ווטסאפ ישוגרו בימים הקרובים לפי טבלאות מפוקסלות של אזורים צבועים במטרה למצות את פוטנציאל ההצבעה ולקבע את תמונת הניצחון. בליכוד ינסו לשכנע את המעוזים שהניצחון קרוב מאי פעם, בכחול לבן יזהירו את התל אביבים שנתניהו הופך את ישראל לטורקיה, ליברמן ודרעי וליצמן יתקוטטו עד זוב דם, המפלגות הקטנות מימין ומשמאל ינסו להתגונן משתיית המנדטים, כולם ינסו לאכול את עוצמה יהודית והמשותפת תנסה להלהיב את הציבור הערבי ש-15 מנדטים זה יעד ריאלי. וכל זאת, בתוך משבר בריאות הציבור הגדול ביותר שישראל התמודדה איתו בשנים האחרונות, יחד עם נגיף מדבק נוסף - פייק ניוז. כך שאם לשפוט משלושת החודשים האחרונים, עוד הולך להיות מעניין, ולכו תדעו, אולי גם התוצאות.
ואם לא?
אם הנאיביות תתבדה והסקרים לא חוטאים לאמת, ביום שלישי בבוקר נתעורר למציאות עגומה ונמצא את עצמנו בדיוק באותה נקודה שבה היינו בסוף דצמבר, שבה לנתניהו אין רוב לממשלת ימין-חרדים, ולגנץ אין רוב לממשלת מרכז-שמאל, ליברמן לא ילך עם נתניהו והחרדים, אבל גם לא עם גנץ והערבים, ובלוק הימין-חרדים חזק ומאוחד מאחורי נתניהו יותר מאי פעם. בקיצור, עיין ערך: פלונטר.
פעם, בעידן התמימות, היה אפשר לבטל את הפסילות והחרמות של הפוליטיקאים בתור הבטחות קמפיין שנועדו להיות מופרות, אבל ניסיון השנה האחרונה מלמד שגם כשאחרי הבחירות מגיע, הפוליטיקאים ממשיכים לעמוד במילתם ורק מתחפרים עוד יותר בעמדותיהם. כך, עוד לפני שנודעו תוצאות הבחירות השלישיות, הולכת ומתקבעת לה כבר מעכשיו ההנחה שלא יהיה מנוס מבחירות רביעיות.
אין חכם כבעל הניסיון: הקלות שבה הכנסת פיזרה את עצמה בהתנדבות כבר פעמיים קבעה תקדים מסוכן ומתגלגל. אחרי מועד א', נתניהו ניסה במשך שישה שבועות להרכיב ממשלה ואז פיזר את הכנסת בהפתעה גמורה; אחרי מועד ב', בספטמבר, המו"מ הקואליציוני נמשך כשלושה חודשים, אבל האופציה של סיבוב שלישי הועלתה בלשכת נתניהו כבר בליל הבחירות. מסיבוב לסיבוב, נראה שהמנגנון הולך ומשתכלל; במועד ג', אפילו לא מחכים לתוצאות האמת בשביל להתחיל לדסקס על מועד ד'.
אבל רגע שלפני שעושים נורמליזציה של סיטואציה בלתי נורמלית, ב-2 במרץ ייבחרו כ-120 נבחרי ציבור, שעל כתפיהם מוטלת האחריות להפסיק את השיתוק ולהחזיר את היציבות למדינה. בחירות רביעיות הן ממש לא גזירת גורל, אלא פתרון שמשרת בעיקר אדם אחד, ומשקף את אוזלת היד הפוליטית של 119 אחרים. נתניהו הקדים את הבחירות הראשונות כדי להקדים את ההחלטה על הגשת כתב אישום, הוביל לבחירות השניות כי לא היו לו 61 מנדטים שיתמכו בחסינות מוחלטת, ובבחירות השלישיות התבצר בבלוק הימין ומנע כל אפשרות להקמת ממשלה בלעדיו. בכל הזמן הזה הוא נשאר בכיסא ראש הממשלה, נהנה משקט פוליטי מופתי ומינה שרים כאוות נפשו כדי לשמור עליו, והמשיך להתעמת עם זרועותיו הארוכות עם רשויות החוק שאמורות לשפוט אותו.
ב-17 במרץ הוא צפוי להתייצב בבית המשפט, אבל בריאיון לישראל היום הוא כבר אמר שייקח "לפחות שנה עד שנתיים" עד שיתחיל המשפט עצמו. אם הוא יצליח לעשות את מה שלא הצליח במועד א' וב' ולהגיע ל-61 מנדטים, הוא יוכל להשתמש בכוח המחודש כדי להמשיך לשלוט במושכות, ואם לא - המטרה הראשונה שלו, שוב, תהיה למנוע מגנץ להרכיב ממשלה בלעדיו, ואם הוא יצליח, כנראה שבאמת ניפגש במועד ד', והוא, בינתיים, ימשיך לשבת בלשכת ראש הממשלה.
שניים מראשי בלוק הימין, בנט ודרעי, כבר הצהירו השבוע שזו אופציה ריאלית גם מבחינתם, רק שהם מדלגים על לפחות שלושה חודשים של מגעים קואליציוניים שהם נצח נצחים. יש אינספור תרחישים שאפשר להעלות על הדעת שיכולים למנוע בחירות רביעיות; ליברמן יכול לבחור צד, החרדים יכולים לשחזר את מעמדם כלשון מאזניים ולהתנתק מנתניהו, בנט ושקד יכולים לבחור להיות דופן ימין של ממשלת מרכז-שמאל, יועז הנדל וצביקה האוזר יכולים לחזור הביתה לחיק הימין, ואפילו גנץ יכול להיפרד מלפיד ולהיכנס לממשלה תחת נתניהו. חלק מהתרחישים נשמעים דמיוניים ומופרכים לגמרי, אבל רק בגלל שהתרגלנו, והרגלנו את הפוליטיקאים, שהפסילות והחרמות הן הגיוניות; כדי להימנע מבחירות רביעיות ולהחזיר את המדינה למסלול נורמלי, צריך להתרגל ולהרגיל לכך שאין הבטחות קדושות.