מי שמזלו לא שפר לו ונקלע לבולמוס הבחירות, אינו יכול שלא להקיא מהתנהגות חלק מן הנבחרים. זו פשוט פשיטת רגל מוסרית, אתית, אפילו אבדן כללי התנהגות בסיסיים של חברה. ההפקרות עלתה לדרגה של פשע מאורגן בחסות החוק, או יותר נכון המחוקקים. כל מנגנוני הריסון נשחקו עד דק והבושה אינה פקטור במה שהנבחרים עושים. פשוט חלם.
האם מישהו מבין אזרחי ישראל סבור שפעילותו של ראש הממשלה למתן פטור מע"מ על מוצרי יסוד היא באמת תולדה של מלאכת מחשבת, של ניסיון באמת לתקן עיוותים נוראיים בכלכלת ישראל? הרי זה לא יאומן שראש מדינה מתייצב מול מצלמות הטלוויזיה ומכריז על מע"מ אפס בעבור מוצרי יסוד בה בשעה שאין אזרחי בישראל שאינו זוכר שנתניהו היה המוביל בהטלת מע"מ על כל המוצרים, כולל פירות וירקות, והעם נחלץ מגזל זה רק בזכות כמה חברי כנסת דווקא ממפלגתו של ראש הממשלה? עד כמה אפשר להיות ציני? עד כמה ניתן לעבוד על אזרחי ישראל ובלבד שנתניהו יישאר על כיסאו? זו לא טובת העם העומדת לנגד עיניו של ראש הממשלה וחבריו אלא פוליטיקה רדודה, על גבול השפלות המוסרית.
כדי "להיטיב" עם העם, כאילו שעד עתה לא יכולה הייתה לעשות זאת, ה"גועליציה" או מה שעוד נותר ממנה מעבירה בוועדת הכספים חוקים וכספים במיליארדים ללא כל שקיפות, ללא דיון מעמיק, ללא בקרה ופיקוח. מי שראה את עולם ועדת הכספים של הכנסת ביומה האחרון של הכנסת הנוכחית, לא ראה גרוטסקה מעולם. כל הח"כים החברים בוועדה, מסובים ליד השולחן הארוך ובמפניהם ערימות של ניירות שאין להם כל תכלית זולת גניבת הדעת, מתווכחים עד טיפת כוחם האחרונה רק משום שהתקשורת הייתה בפנים. ביציעים של האולם, ממש צמודים לחברי הכנסת, נלחצו הלוביסטים, העוזרים הפרלמנטריים ומי לא, רק כדי ללחוץ על חברי הגועליציה להעביר את החוקים והתקציבים. היה זה מבחיל, דוחה, מגעיל ומה לא. אלא שהח"כים אינם מתרגשים כי הם מצפים לתמיכה בהם. מראית עין של עשייה כמוה כעשייה ממש.
אם בתחום הכלכלי ההפקרות של הממשלה נוכחית ואנשי הגועליציה שנותרו עוברת כל גבול, הרי שבתחום הביטחון ההפקרות מוחלטת. על פי פרסומים זרים, ישראל תקפה בסוריה והשמידה מחסני נשק שיועד לחיזבאללה. נכון שישראל הרשמית לא לקחה על עצמה את האחריות לפעולה המוצלת, אך מיד הופיעו הפוליטיקאים, כולל ראש הממשלה, פורומים שונים בהם נמצאים עיתונאים או יועצי תקשורת, ואז החלה אורגיית הדיבורים על הפעולה. אפילו אנשים סניליים או בעלי פיגור מתקדם היו מבינים את הרמזים העבים. האם זו לא הפקרות? האם אין כאן סכנה לביטחון המדינה?
ודאי שכן, אך את מי מעניין כשהמטרה היא לנצח בבחירות? בעקבות הפטפטת המטופשת, הבלתי אחראית של הפוליטיקאים ושוליותיהם מן התקשורת, דווח שחיזבאללה שוב מצחצח את חרבותיו לקראת התגרות או מלחמה עם ישראל. אם כך יקרה, חלילה וחס, ידי הפוליטיקאים אשר אינם מפסיקים להתחרות בפטפטת מיותרת תוך גילוי סודות, תהיה מגואלות בדם אזרחי ישראל. על ראשם תרבוץ האחריות על התפרקות מוחלטת מכל נורמה שלטונית. אסור שדם אזרחי ישראל יהיה להפקר, למטבע העובר לסוחר רק משום שפוליטיקאים חסרי כל מעצור אינם יודעים לסתום את פיהם, ובעבור בצע פתק ביום הבחירות, הם מוכנים למכור את ביטחון אזרחי ישראל.
המסקנה העיקרית המתבקשת: מי שהולך לבחור כאשר כל התרגילים המסריחים הללו הם הקובעים במי לבחור, ראוי מאוד להרהר במעשיו. מי שבאמת מעניין אותו העם בוחר לפי רקורד העשייה של הנבחרים. העברות תקציבים במחשכים, הפקרות ביטחונית, הבטחות שווא ומיני שקרים אחרים לא ייטיבו עם העם אלא עם הפוליטיקאים. יש לזכור היטב שהנבחרים צריכים לעבוד עבורנו ולא להפך. מה שנעשה כיום הוא מבחינת זלזול בבוחר, הטעייתו במכוון ודאגה לעתיד הפוליטי של כמה פוליטיקאים צמאי כוח ושררה.
לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד