הסחר-מכר האישי והלא ענייני במערכת הפוליטית של ישראל שנת 2015 הגיע לשפל חסר תקדים. אמנם פוליטיקה תמיד הייתה נגועה באינטרסים אישיים, אך אם בעבר מתוך כבוד לציבור ולמדינה המקח נעשה בחשאי, מאחורי הקלעים, כיום הפוליטיקאים מציעים עצמם למכירה בגלוי ולכל המרבה במחיר.
בימים טובים יותר לדמוקרטיה הישראלית, ניסו המפלגות השונות לבדל ולייחד את עצמן על בסיס אידיאולוגיה, חזון ודרך. ראשי המפלגות לא נהגו במנדטים הניתנים על ידי הציבור כטובין אישי שלהם להגברת מעמדם וכוחם הפוליטי בלבד.
כיום, מועמדים בוחרים במסגרת פוליטית לא לפי השקפת עולמם הערכית אלא בהתאם לסיכויים להיכנס לכנסת, וראשי מפלגות לא בוחרים שותפים לדרך על פי אמונתם אלא על פי חישובים פופוליסטים. ואילו ראשי המפלגות הופכים את המפלגות לנכס פרטי המבטיח את המשך שליטתם במפלגה באמצעות תקנונים דרקונים באופן הפוגע בדמוקרטיה.
לכל הטורים של דני אילון בוואלה! דעות
השריונים במפלגת העבודה עבור ציפי לבני ואנשיה, שאול מופז וראשי המחוזות, מבטלים למעשה את הפריימריז הדמוקרטים לכאורה שהתקיימו בה בעבר ומחזירים אותה לימי "הוועדה המסדרת". גם בליכוד שינוי התקנון מאפשר ליו"ר המפלגה לשבץ מועמדים מטעמו ללא התחשבות בבוחרים וזאת בנוסף לשריון המסורתי למחוזות. הפריימריז בשתי המפלגות הגדולות כבר לא משפיע על הרשימות לכנסת, למעט בשוליים, ומשמש למראית עין דמוקרטית בלבד.
ברוב המפלגות האחרות המצב חמור יותר, שם אפילו אין ניסיון להסוות את הכוח האבסולוטי של יושבי הראש לקבל את כל ההחלטות: מאיוש הרשימה ועד חבירה לכל קואליציה בה יחפצו. ריבוי המפלגות המשקף את השסעים בחברה הישראלית יוצר כוח פוליטי עודף בידי מעטים, הרבה מעבר למעמדם בכלל הציבור. שלטון היחיד שהתפתח ברוב המפלגות מרכז כוח רב בידי יחידים. תרבות פוליטית זו יצרה מעמד אוליגרכי של ראשי המפלגות הסוחרים בינם לבין עצמם בעמדות השליטה ומכפיפים אליהם את האינטרס הציבורי.
רק שינוי עמוק במבנה השלטון ושיטת הבחירות בישראל יחזיר את הכוח לידי הציבור: בחירה ישירה לראשות הממשלה, בחירות אזוריות לכנסת, הפרדה מלאה בין הרשות המחוקקת הכנסת, לבין הרשות המבצעת - הממשלה, ובחירת שרים מקצועיים על ידי ראש הממשלה, יגבירו את המשילות והיציבות הפוליטית, יחזירו את הכוח לציבור, ואת הכבוד לפוליטיקה.
לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד