הבחירות הבליטו יותר מכל שתי נקודות. את הסכסכנות במפלגות הערביות, ואת השנאה שרוחש כלפיהן הציבור היהודי. הישיבה של עבאס בקואליציה הדירה שינה מעיני שתי הקבוצות, ושתיהן שמחות מחזרתו לאופוזיציה. את "רק לא ביבי" אנחנו מכירים מזמן. עכשיו הגיע זמן "רק לא עבאס"
אם המהלך, שמקודם בעיקר בידי החרדים על מנת לאפשר פטור גיוס לאברכים, יאושר - זה יהיה מהלך שאין ממנו דרך חזרה. הפרדת הרשויות תתייתר, כי אחת מהן תתרסק. נתניהו הוא היחיד בקואליציה העתידית שכנראה מבין זאת, והמחיר עלול להיות מחאת ענק שהפגנות בלפור יחווירו מולה
המפלגה שהצבעתי עבורה ביותר מדי מערכות בחירות, נמחקה השבוע מהכנסת. אומנם דרכינו נפרדו לפני שנים רבות, אבל לנצח היא תזכיר לי את התקופה שבה עוד האמנתי שהכול אפשרי
ראש הממשלה וקודמו כבשו את הפסגה, הדיחו את נתניהו מהשלטון ובנו את הקואליציה המגוונת בתולדות ישראל. אך באוויר הפסגות המסחרר, הם התמכרו שניהם לאבק הכוכבים המנהיגותי והזניחו את עבודות התחזוק וההנדסה של הפרויקט המשותף. עד שהוא קרס, פעמיים
אנחנו עומדים ערב הקמת ממשלת ימין דתית וקיצונית. זו הכרעת הבוחר, ואנו מקבלים אותה. על תבוסת גוש השינוי חתומים שניים: מרב מיכאלי וסמי אבו שחאדה. על מחדל הסכמי העודפים והתרדמת של לפיד, הנהירה הביביסטית לקלפיות והגיהנום הקואליציוני שממתין לנתניהו
סמי אבו שחאדה ומרב מיכאלי הם שני פוליטיקאים שהעניקו את המפתחות לנתניהו ובן גביר כדי להקים את הממשלה הגזענית ביותר בתולדות מדינת ישראל. בל"ד סירבה לוותר ושרפה כמעט 3 מנדטים; מיכאלי הותירה את מרצ מתחת לאחוז החסימה. לא ניתן לסלוח להם על זה. דעה
במקום לעשות את המינימום שאתם חייבים לבוחרים שלכם ולהגיד להם, "נמשיך להילחם בשבילכם", אתם מתחפרים בלשכות שלכם. איך אמור להרגיש טרנסג'נדר שעלול מחר להיות נרדף, ערבי שרק רוצה להתפרנס והופך בין לילה למחבל, ונשים שיודעות שבגלל הרכב הממשלה לא יהיה להן קול?
בש"ס וביהדות התורה כבר מסמנים את הצעדים שירצו לקדם בחודש הראשון לאחר הקמת הממשלה: ביטול רפורמת הכשרות של מתן כהנא, ביטול המס על השתייה הממותקת - וביטול רפורמת הסלולר של יועז הנדל
אם מרצ לא תעבור את אחוז החסימה, גוש הימין-חרדים יכול להגיע ל-64 מנדטים וחייו יהיו קלים במיוחד. אך אם הרוב ייגמר ב-62-61, נתניהו יהיה כבול לדרישותיהם של חבריו לגוש. וגם: מול ההצלחה של נתניהו ושותפיו ניצב הכישלון של גוש המרכז-שמאל ובעיקר של לפיד
הערב התחיל עם אווירת נכאים במטה הריק של "יש עתיד" - ומשם רק הלך והתדרדר לאירוע שבו נוכחים יותר עיתונאים מפעילים. עד כמה במקום היה ריק? נזהרתי לא להתקרב לשולי המקום שהוקצה לתקשורת, מחשש שהוואקום מכיוון הרחבה ישאב אותי פנימה
פעילי עוצמה יהודית - הרבה גברים, מעט נשים וכמה הומואים בארון - חגגו את נצחונו של מי שבעיניהם יהיה רה"מ בפועל, אם רק לא יפריעו לו. "בן גביר ינהל את המדינה באמת", מבטיחים. עם ריקודים צמודים ותחת איסור ראיונות, הם הצליחו להבהיר למי שמפחד - שיש לו ממה
החל ממחר בערב, עם סגירת הקלפיות, המערכת הפוליטית עוברת לשלב חדש - שבו הכול אפשרי. ניסיון העבר מלמד שזו רק נקודת ההתחלה של פלונטר פוליטי נוסף, שאין לדעת איך יסתיים. מבט אל התרחישים של היום שאחרי
מפקדי היקר, אכזבת אותי. איך הדרדרת להיות כלי נשיפה בקונצרט האבובים החלולים של השמאל? בן גביר הוא מנהיג ציבור, בלי דרגות על הכתפיים אבל עם הרבה אופי, חזון ואהבת הארץ. פעם יכולתי לומר זאת גם עליך. היום, אני בספק
איתמר בן גביר הפך מאיש שוליים סהרורי לפירומן שסביבו תמיכה גוברת. מופעי האלימות שלו הם הדי-אן-איי של מהותו; ממשלה הכוללת אותו מנרמלת את השיח האלים והמשסע ומקבעת אותו כלגיטימי, מבעירה את היחסים בין ערבים ויהודים, פוגעת במעמדנו בעולם ומסוכנת לנו. דעה
במרצ זועקים בחרדה מאימת אחוז החסימה, נתניהו מתריע ברעש על האדישות בימין, והמפלגות הערביות במאמץ אחרון לבלום קריסה אלקטורלית; ההפחדות של סוף עונת הבחירות חוזרות כדי להעלות את שיעורי ההצבעה. איתן, גם מכת ההבטחות והפסילות, שתעצב את משחקי הקואליציה ביום שאחרי
יום הבחירות כבר קרוב, ולכאורה לחרדים יש שתי אפשרויות מאוד ברורות. אז זהו, שלא. ש"ס לא פחדה להזיק לקהל בוחריה, העיקר להכשיל את ממשלת בנט-לפיד. יהדות התורה מנציחה אפליית מזרחים ולא מכניסה דם חדש. ובן גביר אומנם יורד לעם, אבל מתגרה בערבים. טור דעה
מקורבי נתניהו החלו לדבר לאחרונה על ממשלת אחדות, אבל ללפיד אין מחשבות אובדניות. הפער בין הליכוד ליש עתיד מתכווץ למינימום, ואותו כנ"ל באחוזי ההתאמה לראשות הממשלה. ובנתיים הביביסטים, אחרי שעלו עם בולדוזרים על מערכות שלטון החוק, התרעמו אפילו על הפעולה בשכם
אחד השחקנים המרכזיים בפוליטיקה לקח צעד אחורה והפסיק להתראיין בעברית, כנראה כדי לא לספק תחמושת ליריביו ערב הבחירות. אף שהסקרים מראים כי רוב מוחלט מהציבור הערבי תומך בהצטרפות לקואליציה, רע"מ עדיין קרובה לאחוז החסימה - אולי כי עבאס שכח להסביר כיצד היא עובדת
הטרנד החדש לקראת הבחירות החמישיות הוא לדבר על ה"קול הערבי". אם המנהיגים היו משקיעים בנו כל השנה ולא רק לפני בחירות, לא היו צריכים לרדוף אחרינו ולנסות לעודד אותנו לצאת לקלפיות. במקום קמפיינים לעידוד הצבעה, צריך לשנות את תמהיל הייצוג שלנו - כמו החרדים. דעה
כמיטב המסורת, בישורת האחרונה של מערכת הבחירות, המפלגות הגדולות שואפות לגדול על חשבון המפלגות הקטנות בכל גוש. אלא שבעוד שנתניהו הינדס מראש את גוש הימין כזירה אידיאלית לקיצוץ בשומנים, תנאי הפתיחה של לפיד זוועתיים - וכל נגיסה עלולה להעלים את אחת המפלגות
מטרת ה"RESTART" של סמוטריץ' היא לא שיפור מערכת המשפט, אלא כיבוש אלים והרסני עבור חקיקה פרסונלית. יו"ר הציונות הדתית טוען כי ביטול סעיף הפרת האמונים לא יחול על נתניהו, אבל ברור שמדובר בחרטוט. הרי כיצד ניתן להרשיע אדם בעבירה שכבר שלא קיימת?
העובדה שבמדינת ישראל צעירים רבים לא מצביעים צריכה להדיר שינה מעינינו. אל מול השסע החברתי וחוסר האמון ההולך ומעמיק, עלינו לפעול יחד כחברה, על מנת שהצעירות שלנו יהיו אקטיבים ומעורבים בבחירות לכנסת וגם בחייהם הפרטיים, מתוך ההבנה כי האדם קובע את גורלו. דעה
יש מגוון סיבות לאובדן אמון החברה הערבית במערכת הפוליטית, אך נשאלת השאלה מה אחריותן של המפלגות הערביות בכלל, והרשימה המשותפת בפרט. עם גישת מועדון אקסלוסיבית שהרחיקה את הציבור, מאבקי כוחות, ופחד משמות "חדשים" - על המפלגות הערביות ללמוד מטעויותיה של המשותפת
עד 1 בנובמבר, המפלגות ישקיעו עשרות מיליוני שקלים בסרטונים, שלטי חוצות ופריסת פעילים, במטרה אחת: להמריץ את הציבור לצאת מהבית ולהצביע. בין המסרים המתואמים בגוש נתניהו לגוועלד המסורתי של מפלגות השמאל - כל מה שצריך לדעת לישורת האחרונה של הבחירות
ב-3 חודשים וחצי בלשכת רה"מ לפיד מסמן וי על רשימת אירועים "ראש ממשלתיים". גם ההסכם עם לבנון מחזק אותו, בעוד שהביקורת הקשה של נתניהו מציבה אותו באופסייד מול הקונצזוס הביטחוני. אלא שההחלטה לדלג עם ההסכם מעל הכנסת מחזקת את טענות הליכוד נגד לגיטימיות המהלך
מיד אחרי ההחלטה לפסול את שיקלי מהתמודדות ברשימת הליכוד, יו"ר האופוזיציה, נשא נאום רווי שקרים גסים במיוחד וסריסיו התקשורתיים הסתערו על יו"ר ועדת הבחירות במלוא המרץ. נתניהו החליט מסיבותיו לחזור ולתקוף את מערכת המשפט, והדמון התורן הוא השופט יצחק עמית
כדי לגרד עוד שני מנדטים מיתן יו"ר הליכוד את קמפיין ההסתה הוולגרי שלו, אך הפעילים שטיפח שוברים שיאים עם תיאוריית "הנאצים השמאלנים". נתניהו כמו טראמפ לא תומך בתיאוריות הזויות, אך גם לא מתבטא נגדן. שם זה הגיע לתקיפת הקפיטול. פה בינתיים "רק" תוקפים מפגינים
באנגלית ובמרחק אלפי ק"מ, רה"מ התגאה: "יש שרים, שופטים ורופאים ערבים". ברחוב הערבי לא נותר אלא לתהות: אם אנו כה חשובים לו, איך זה שעד היום הוא לא פנה אלינו? כל עוד ההתעלמות תימשך, הציבור הערבי ימשיך לראות בלפיד והמרכז-שמאל כמי שלא חפצים ביקרו, אלא בקולו
בדיוק כמו קודמו, רה"מ ניצל את הבמה הבינלאומית לצרכים פוליטיים. החייאת הסוגיה הפלסטינית מסמנת פנייה למצביעי שמאל שעלולה לסכן את מרצ והעבודה, מציפה את הקשיים בנוסחה המדינית העמומה של המחנה הלאומי - ומנסה לעורר את הרחוב הערבי, הסיכוי היחיד שלו לשמור על הכיסא
בזמן שיוקר המחיה מזנק ו-1.6 מיליון ישראלים נמצאים מתחת לקו העוני, הפוליטיקאים עסוקים אך ורק במשחק הכיסאות. עבור רבים מדי מאיתנו, ב-2022 הבחירות האמיתיות הן בין חשמל ללחם, בין חיתולים למטרנה ובין חלב לירקות. רק חבל שהפוליטקאים והשיח הציבורי לא מתעסק בהם
