אפשר לסמן את קו הזינוק כבר בקדנציה הראשונה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אי-שם באמצע שנות ה-90'. אז, כשהמשילות נפגמה, החקירות התרבו, והתקשורת געשה בגל של סלידה מהמנהיג שמנווט לתחושתה את המדינה אל פי-תהום נולד לצדו מיתוס קטן, עטור מיסטיקה וחדור "יכולות" יוצאות דופן: אביגדור (איווט) ליברמן.
מאז ועד היום מתקשה התקשורת ומתקשים הישראלים להתנתק מעטיני האורקל הזה, וממשיכים לקשור לו כתרים מחמיאים, על אף שהמציאות מחמיאה הרבה פחות. כשהיה מנכ"ל משרדו של ראש הממשלה בנימין נתניהו סיפרו לנו שלמרות חזותו המאיימת וטון דיבורו הקשוח הוא בעצם אחד האנשים ה"ענייניים", ואחד המנהלים המוכשרים ביותר שצמחו בסביבתו של ביבי; כראש סיעת ישראל ביתנו שמענו לא אחת על הצטיינותו בבחירת חברי הכנסת המוכשרים והחכמים שלצדו, סטארים אחד-אחד.
בעבר סיפרנו לעצמנו שרק הוא ידע לטפל באויבים, עם ה"ליברמן-דה" ממערכת הבחירות וה"פאד-נאש קונטרול" שאין לנו מושג מהו או מה משמעותו, אבל נשמע לנו הרבה יותר הרואי ותקיף מ"הסכמי הפסקת האש" הרכרוכיים שפוגעים לנו בהרתעה. כך נהרו אליו רבבות מאוכזבים, כולל אקס-שמאלנים וימני-בגין-אמיתיים ושאר חליטות משונות של הפוליטיקה הישראלית, בתקווה למנהיג ש"מילה שלו היא מילה", היחיד שיראה להם מה זה. ובאחרונה, שוב בחריקת צמיגים מרעישה, מבצע האופנוע הכבד של מנהיג "ישראל ביתנו" פניה חדה של 180 מעלות שמאלה, ואנו עדים לפנטזיות אודות "מתינותו המדינית". כך הוא מנפק לנו חזיונות שווא מתעתעים על "הסכמים אירופאיים", "חילופי שטחים" ומזרח תיכון חדש שאפילו פרס החולם היה נזהר מלדמיין. ואנחנו קונים.
לכל הטורים של אבנר הופשטיין בוואלה! דעות
רגע לפני החלפת השלטון ב... מה בעצם? לא משנה. ערצב, ערפד, חולד עיור "רק לא ביבי!" ליברמן הוא כבר בן-בריתו הלגיטימי של השמאל, נמצא במקום טוב כמעט בכל קואליציה עתידית על-הנייר, משמש צלע שלישית בדואו בוז'י-לבני, ומוכן כמעט לכל פשרה. רק אתמול טען ש"צריך ללכת עד הסוף" ברצועה, ו"לשלוט בה" היום הוא כבר מדגדג בזקנו את זהבה גלאון משמאל, וקורא לקץ הסכסוך.
רק דבר אחד תמיד היה חסר בדיון על ליברמן: העובדות. אלה לא הסתדרו עם שום מיתוס ושום ספין. לא ניהול תקין היה במשרד ראש הממשלה בקדנציה הראשונה של נתניהו אלא בלגן אימים; לא סטנדרטים חדשים של "מילה זו מילה" הכניס ליברמן לפוליטיקה הישראלית אלא חשדות לסיאוב ושחיתות במינונים כמעט בלתי נתפסים; לא חברי כנסת "מוכשרים" ו"נקיים" הכניסה ישראל ביתנו לכנסת אלא את סטס מיסז'ניקוב הבליין, את דני אילון הליצן, את אנסטסיה מיכאלי שופכת המים ואת פאינה קירשנבאום, שסומנה כיורשת כמובן, "החזקה", "המוכשרת") של ליברמן כאשר נראה היה שהקריירה שלו עומדת לקראת קצה, ועכשיו נחשדת כעומדת בראש כנופיית פשעי צווארון לבן ענקית. מכל אגדת הפוליטיקה החדשה והמפוארת שבנה, מה נשאר? חברת הכנסת אורלי לוי-אבוקסיס החרוצה וזהו בערך.
לא מזרח תיכון חדש הביא לנו שר החוץ ליברמן, אלא אירופה ישנה ומרירה, שמצביעה פה אחד נגד ישראל ושוטמת את מדיניותה; לא תחכום או מעוף אפיינו את התנהלותו מול העולם אלא הלצות אוויליות על איקאה מול שוודיה, כסאות מונמכים עם טורקיה ומינוי שגרירים תחת חקירה בבלארוס; לא מדיניות חוץ נבונה ואחראי הוא קידם בשש השנים שבהם הוא עומד בראש המערכה הדיפלומטית הישראלית, אלא ממשל אמריקאי מנוכר ויהדות ארה"ב שמתרחקת מהחלום הציוני בממדים מבהילים.
יאמין כל אחד במה שהוא רוצה: שליברמן ימני או שמאלני; שקירשנבאום חשודה בשוחד או שהמשטרה מחפשת את "ישראל ביתנו"; שליברמן ידע והעלים עין ממעשי השחיתות-לכאורה של בכירים במפלגתו או ש"שמע על הפרשה מהרדיו"; שהוא באמת נפגש עם הקטארים או שהתרברב בפני בני-שיחו, כפי שפרסמה הבלוגרית טל שניידר; שיש לו יכולות ניהול של מדינאי או של פעיל מתנ"ס חובבני. מה שלא תחליטו, הוא כבר נמצא צעד אחד לפניכם. עם מסכה חדשה על פנים וסיסמה קליטה למערכת הבחירות. מישהו הרי כבר יקנה את הסחורה הזאת.
לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד