מדד השלום

    סקר: כמעט מחצית מהציבור טרם החליט למי יצביע

    מסקר "מדד השלום" עולה עוד כי רוב בציבור היהודי סבור שלא היה צורך בהקדמת הבחירות. 50-45% מהמרואיינים הערבים אמרו לגבי המפלגות היהודיות שלא ברור להם אם הן מפלגות ימין או שמאל

    פרופ' אפרים יער ופרופ' תמר הרמן

    40% מהישראלים לא החליטו עדיין לאיזו מפלגה יצביעו ויותר מחצי מהישראלים סבורים שלא הייתה הצדקה לפירוק הכנסת ולקיום בחירות. רוב קטן בציבור היהודי בישראל מעדיף ממשלת ימין ומועמדיו זוכים לתמיכה רחבה בהרבה מהמתמודדים מולם בשמאל - כך עולה מסקר "מדד השלום" שמפרסמים היום (רביעי) תכנית אוונס לגישור ופתרון סכסוכים של אוניברסיטת תל אביב ומכון גוטמן במכון הישראלי לדמוקרטיה.

    לכל הטורים של "מדד השלום"

    עוד בוואלה! NEWS

    פרסום לפי מיקום: עסקים קטנים יזכו לפרסום מותאם לצופים

    בשיתוף בנק הפועלים
    לכתבה המלאה
    רוב הציבור לא מבין מדוע היא התפזרה. הכנסת ה-19 (צילום: טלי מאייר)

    מי יקים את הממשלה הבאה? בסקר, שנערך ב-29-31 לדצמבר (כלומר לפני פרסום תוצאות הפריימריז בליכוד), עולה עוד כ-60% בציבור היהודי מעריכים שלגוש הימין יותר סיכויים להקים את הממשלה החדשה לעומת 24% בלבד שסבורים שסיכויי גוש מרכז-שמאל יותר טובים. כאשר שאלנו מה העדפת המרואיינים לגבי הגוש שיקים את הממשלה הבאה הפער אמנם הצטמצם במעט, אך ההעדפה הברורה לימין נותרה בעינה: 55% העדיפו ממשלת ימין לעומת 32.5% שהעדיפו ממשלת מרכז-שמאל. ההשוואה בין שתי השאלות מורה כי יש כאלה המעדיפים אמנם ממשלת מרכז-שמאל אך בכל זאת מעריכים את סיכויי הימין כגבוהים יותר.
    בציבור הערבי העמדה הרווחת (52%) היא כי לגוש המרכז-שמאל הסיכויים הגבוהים יותר להרכיב את הממשלה הבאה ושיעור גבוה עוד יותר (63%) גם מעדיפים שגוש זה ירכיב את הממשלה.

    יפילו את שלטון נתניהו? 24% בלבד סבורים שיש לגוש השמאל-מרכז סיכוי להרכיב את הממשלה (מתוך עמוד הפייסבוק של המועמדים)

    מה השיוך הגושי של המפלגות היהודיות? פחות משלושה חודשים לפני הבחירות דומה שעמדותיהן של המפלגות השונות בעניין המדיני-בטחוני אינן לגמרי ברורות. שתי המפלגות המזוהות ביותר בציבור היהודי עם הימין המדיני-בטחוני הן הבית היהודי בראשות בנט (72%) והליכוד בראשות נתניהו (70.5%). שתי מפלגות נוספות הנתפסות על ידי רוב מסוים כימניות, אם כי לא באופן נחרץ כמו שתי הקודמות, הן העם אתנו בראשות ישי (52%) וישראל ביתנו בראשות ליברמן (51%). גם ש"ס בראשות דרעי נתפסת יותר כימנית (41%) מאשר כמפלגת מרכז (23%) או שמאל (7%). המפלגות המזוהות ביותר עם השמאל הן מרצ בראשות גלאון (72%) והעבודה-התנועה (המחנה הציוני) בראשות הרצוג-לבני (51%). שתי מפלגות בלבד מזוהות על ידי השיעור הגבוה ביותר כמרכז מדיני-בטחוני, אם כי גם הן לא באופן גורף: יש עתיד בראשות לפיד (מרכז – 46.5%, שמאל – 24%, ימין – 8%) וכולנו בראשות כחלון (מרכז – 31%, ימין – 22%, שמאל – 5%). הנתונים מורים אפוא כי הציבור אינו יודע בבירור מה המיקום המדיני-בטחוני של חלק ניכר מהמפלגות, במיוחד כאשר מדובר (לפי הסדר) בכולנו (לא ברור – 25%), ישראל ביתנו (אולי בשל הפרסומים אודות "התמרכזותו" של ליברמן) העם אתנו וש"ס (17% כל אחת).

    בקרב המרואיינים הערבים השיעור הגבוה ביותר של המשיבים (50-45%) אמרו לגבי כל אחת מן המפלגות היהודיות שלגביהן הם נשאלו שלא ברור להם היכן הן ממוקמות על הרצף ימין-מרכז-שמאל מדיני-בטחוני.

    17% לא בטוחים אם הוא ימין או שמאל. אביגדור ליברמן (צילום: אבי כהן)

    מי מתאים ביותר לכהן כראש הממשלה הבא? הדומיננטיות של הימין באה לידי ביטוי ברור גם במענים של המרואיינים היהודים לשאלה זו. בראש הרשימה ניצב נתניהו, עם שיעור העדפה של 34%. זהו שיעור לא גבוה אבסולוטית, אבל בהחלט בולט בהשוואה למועמדים האחרים, כששיעור העדפה למועמד הנמצא במקום השני (הרצוג) עומד על 18%. כלומר, שיעור הרואים בו את המועמד המתאים ביותר לתפקיד ראש הממשלה הוא כמחצית משיעור הרואים בנתניהו את המתאים ביותר לכהן בתפקיד, מה שאינו מבשר טובות להרצוג ושותפיו. במקום השלישי נמצא נפתלי בנט, עם שיעור העדפה של 10.5%, שעה שציפי לבני מגיעה למקום הרביעי עם 6%. כלומר, שני מנהיגי מפלגות הימין המובהקות - ליכוד והבית היהודי ביחד - מועדפים על ידי 45% מהציבור היהודי ואילו שני המנהיגים הבולטים של גוש המרכז-שמאל זוכים יחד ב-24% שיעורי העדפה בלבד. המנהיגים האחרים שהוצגו למרואיינים – ליברמן, כחלון, ולפיד – זכו באחוזים בודדים של מי שמעדיפים לראות אותם בראש הממשלה ואינם משנים את התמונה בכללותה. במילים אחרות, יש אמנם מוביל מובהק, אבל גם הוא אינו זוכה בהעדפה של יותר מכשליש מן הציבור, שיעור נמוך בהתחשב בעובדה שמדובר במועמד מכהן.

    העדפה הברורה שיש לגוש הימין בציבור היהודי מעוררת לכאורה שאלה נוכח העובדה שרבים יותר (41%) השיבו כי הנושא שיקבע עבור איזו מפלגה יצביעו הוא זה החברתי-כלכלי (33% בלבד ציינו את התחום המדיני-ביטחוני כמכריע מבחינתם אלקטורלית). לסתירה לכאורה זו יש לפחות שני הסברים שאינם מוציאים זה את זה: ראשית, ייתכן שרבים מאמינים עדיין שהימין מתאים יותר מהשמאל-מרכז להתמודד עם הבעיות הלאומיות גם בתחום החברתי-כלכלי. שנית, ייתכן כי ההעדפה לנושא החברתי-כלכלי היא בבחינת "אמירה הצהרתית" גרידא הניזונה מהבולטות הניתנת לנושא זה בשיח התקשורתי, שעה שברמה הרגשית הציבור קרוב יותר לתחום המדיני-ביטחוני ואף יצביע בהתאם.

    בקרב המשיבים הערבים השיעור הגבוה יותר הצביעו על הנושא החברתי-כלכלי כמה שיכריע עבור איזו מפלגה להצביע (36%, לעומת 29% שהצביעו על הנושא המדיני-בטחוני). ואולם יש לשים לב לאחוז הגבוה (24%) שאמרו כי נושא אחר ישפיע על העדפתם האלקטורלית או שאינם יודעים מה שישפיע עליהם להצביע כך ולא אחרת. כשמדובר במועמד המתאים ביותר לכהן כראש ממשלה רוב (57%) מן המרואיינים הערבים סירבו להשיב או לא ידעו, מה שעולה בקנה אחד עם הקושי שלהם למקם את המפלגות היהודיות על הרצף ימין-מרכז-שמאל מדיני-בטחוני, כפי שדיווחנו לעיל. מבין אלה שהיו בעלי העדפה לגבי זהות המועמד הרצוי לראשות הממשלה, הרי שלבני והרצוג קיבלו את השיעורים הגבוהים ביתר (כל אחד כ-10%), כששאר המועמדים קיבלו אחוזים נמוכים יותר.

    70% מהציבור הערבי מעריך כי הקדמת הבחירות הייתה מוצדקת

    האם היה צורך לקיים בחירות חדשות והאם מתכוונים להצביע? רוב בציבור היהודי (55%) סבור שהמצב הפוליטי בישראל לא הצדיק קיומן של בחירות חדשות. הנטייה לשלול את הצורך בבחירות עולה בקנה אחד עם ההערכה הרווחת כי גם הממשלה החדשה צפויה להיות מוקמת על ידי גוש הימין. באשר לכוונה להשתתף בבחירות - רוב גדול מאד (89.5%) מצהיר כי בכוונתו להצביע, מתוכו 75.5% דיווחו כי הם בטוחים שיצביעו. אשר לשאלה האם הבוחרים כבר החליטו עבור איזו מפלגה יצביעו, מסתבר ש-59% כבר החליטו שעה ש-40% טרם החליטו. כלומר, המפלגות השונות יכולות עדיין לנסות לשכנע אחוז ניכר של בוחרים "צפים" לתת להן את קולם. עם זאת, בהתחשב בתפיסת השיוך הגושי של המפלגות שעליו דיווחנו, נראה שהבחירה עבור מי להצביע מבין אלה שטרם החליטו תהיה בעיקר בין המפלגות הנתפסות כשייכות לאותו גוש ולא בין מפלגות השייכות לגושים שונים. כלומר אם יהיו שינויים בהעדפות הבוחרים, הן תהיינה בעיקר תוך גושיות ולא בין גושיות.

    בקרב הערבים, שרמת האהדה שלהם כלפי הממשלה הנוכחית הייתה נמוכה לאורך כל תקופת כהונתה, רוב ברור (70%) מעריכים כי הקדמת הבחירות הייתה מוצדקת. בסקר שלנו 62% מהמשיבים הערבים אמרו שהם בטוחים או חושבים שילכו להצביע ומהם כשני שלישים כבר החליטו לאיזו מפלגה יתנו את קולם.

    מדד השלום נערך בחסות תכנית אוונס לגישור ופתרון סכסוכים (אוניברסיטת תל אביב) ושל המכון הישראלי לדמוקרטיה. הסקר נערך בטלפון על ידי מכון המחקר "מדגם" בתאריכים 29-31 בדצמבר 2014, בקרב 600 מרואיינים, המהווים מדגם ארצי מייצג של כלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל בגילאי 18 ומעלה. טעות הדגימה המרבית לכלל המדגם - 4.1%± ברמת בטחון של 95%. עיבודים סטטיסטיים: יסמין אלקלעי.

    מדד השלום הוא פרויקט סקרי דעת קהל חודשיים מתמשך שהחל ביוני 1994. המדד נועד לעקוב באופן שיטתי ולאורך זמן אחר המגמות הרווחות בדעת הקהל בארץ ביחס לקונפליקט הישראלי-ערבי/פלסטיני ונושאים נוספים המעסיקים את החברה הישראלית. נתוני המדד נאספים מדי חודש בסקר טלפוני, המבוסס על מדגם הסתברותי מייצג של כלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל. המדד נערך על ידי פרופ' אפרים יער מהתכנית לישוב סכסוכים וגישור ע"ש אוונס מאוניברסיטת תל-אביב ופרופ' תמר הרמן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה.

    לצפיה במדדי השלום לאורך השנים לחצו כאן

    המכון הישראלי לדמוקרטיה בפייסבוק

    לאתר תכנית אוונס לגישור ופתרון סכסוכים

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully