המאני טיים של הבחירות: מה יגרום לאיחוד בזק בין נתניהו לבנט?

בשבוע הבא תיכנס מערכת הבחירות ל"מאני טיים". מועד הגשת הרשימות, בסוף החודש, הוא הזמן שבו נגמרים הניחושים על איחודי רשימות ופיצולי מפלגות, גיוס כוכבים ושריונם למקומות ריאליים. אם נתניהו ובנט, או לחילופין הרצוג וגלאון רוצים להתאחד, עכשיו זה הזמן. השבוע ירדה מהפרק אופציית האיחוד של כחלון ולפיד, והסירוב הגיע למרבה ההפתעה דווקא מיו"ר כולנו, שנמצא במומנטום שלילי וסובל מאובדן מנדטים, בזמן שלפיד, שנמצא במצב טוב ממנו, דחף לאיחוד שכזה. לכאורה, הסיכויים לאיחודי מפלגות הם אפסיים משלל שיקולי אגו, היתכנות פוליטית והבדלים רעיוניים.

עם זאת, לא בימין ולא בשמאל שוללים זאת על הסף. בין נתניהו ובנט יש הבנה שלפיה שתי המפלגות שלהם לא יתאחדו, אלא אם כן יתקיים איחוד בלתי-צפוי בין לפיד להרצוג. לשניים תהיה התראה של 24 שעות, הזמן שנדרש על מנת לכנס את מרכז העבודה ולאשר את ההסכם. אם הם יקראו בתקשורת על כינוס כזה, יינתן גם האות למבצע מהיר בניסיון לאחד גם את שתי מפלגות הימין הגדולות, מתוך מחשבה שכך יובטח שלטון הימין.

בחירות 2015 || סיקור מיוחד בוואלה! חדשות
היסטוריה במגזר: הרשימות הערביות ירוצו יחד בבחירות
נתניהו על עדות בהלול: "נחשף אופיו של המחנה האנטי-ציוני"
סיסמת הבחירות של המחנה הציוני: "זה אנחנו או הוא"

בינתיים, ליברמן ממשיך לדשדש בסקרים קצת מעל אחוז החסימה, שהוא בעצמו קבע על ארבעה מנדטים. בתגובה על כך, ועל מנת להבטיח שיעברו את אחוז החסימה, יצהירו היום המפלגות הערביות על איחוד ביניהן. אגב, לדברי גורם פוליטי בכיר, המטרה של ליברמן בהעלאת אחוז החסימה מעולם לא הייתה לפגוע בסיעות הערביות, אלא להגן על ידידו, אריה דרעי, מפני האפשרות שאלי ישי ינסה להתפצל ממנו באופן שיפרק את ש"ס. עכשיו ש"ס מתאוששת, ישי מגרד את אחוז החסימה מלמטה, וליברמן נמצא מעט מעליו, בינתיים.

המתקפה של בנט על "המחנה הציוני" בקמפיין הבחירות שלו אינה מקרית. בבית היהודי הגיעו למסקנה אסטרטגית שנתניהו בכל מקרה ירכיב את הממשלה הבאה, והשאלה האמיתית היא "לבני או בנט?" כלומר, האם נתניהו יקיים את ההסכם עם בנט וישמור לו מקום מרכזי בקואליציה הבאה, או שמא יעדיף ממשלת אחדות? לכן, החצים מכוונים ישירות לשם, בניסיון לצייר את המפלגה כמפלגה אנטי-ציונית ושמאלנית באופן קיצוני.

מסרים דומים, שלא לומר מתואמים, נשמעים גם מכיוון הליכוד. ב"מחנה הציוני" התעלמו תחילה. לאחר מכן נכנסו למגננה וניסו להסביר בשלל נאומים למה הם כן ציונים. בשלב הבא הם מתכוונים להשיב מלחמה ולהתייחס לבית היהודי אך ורק בתור "המפד"ל", כעקיצה נגדית לסרטון שכינה את הרשימה "המערך". צפו להתפתחויות בגזרה הזו.

יאיר לפיד מתחזק, ולא בסקרים. יו"ר יש עתיד, שעשה קמפיין מתוקתק ב-2013 סביב סוגיות אזרחיות, מתרחק מהן הפעם כמו מאש. כל קמפיין הבחירות שלו בנוי על שני רבדים: שחיתות שלטונית, ו"תנו לנו את הכוח להמשיך", והדגש העיקרי הוא על סוגיית הדיור. את הדיבורים על פונדקאות לבני אותו מין, על תחבורה ציבורית בשבת ועל ברית הזוגיות הוא הוריד למינימום.

זה לא כי יו"ר יש עתיד הפסיק לתמוך בסדר יום אזרחי. הוא פשוט קורא סקרים, ומבין שעל פי כל התרחישים, הדרך לישיבה בקואליציה הבאה עוברת דרך פשרה עם החרדים. זו גם הסיבה, ככל הנראה, שבגינה התבשרנו השבוע על התפייסות בין דרעי ללפיד. יש פה מצב מעניין. בפעם הקודמת לפיד הפך את החרדים למוקצה ועשה הכול כדי שליצמן ודרעי יישארו בחוץ. כעת הגלגל התהפך, ועכשיו לפיד הוא זה שצריך לא לעורר יותר מדי בעיות כדי שלא ימצא את עצמו באופוזיציה.

אירוע הקראת התוצאות של הפריימריז במרצ היה ככל הנראה האירוע הכי מרכז-תל אביבי במערכת הבחירות הנוכחית. התנגנה שם מוזיקת דיסקו בקטע אירוני ומודע לעצמו, ובשלב מסוים היא נפסקה כדי שהקריין יוכל לבשר לנוכחים כי "השקת הקמפיין תיערך בהמשך השבוע בלימה לימה", מועדון תל אביבי. בימים הגדולים של מרצ בשנות ה-90, שבהן זכתה במשך שלוש כנסות למספר מנדטים שנע בין 9 ל-12, ידעה המפלגה להיות רלוונטית גם לפריפריה ולא רק למרכז.

התחזקותו של "המחנה הציוני" והתייצבותה של מרצ כמפלגה של כחמישה מנדטים, מוכרחים להביא אותה, אם היא מפלגה חפצת חיים, לפנות לכל המגזרים והאוכלוסיות. לשכנע את דיירי נורדאו עד רוטשילד עם סיסמאות כמו "מרימות למהפך" זה אולי מגניב, אבל לא מביא מנדטים מחוץ לבועה מאוד-מאוד מצומצמת.

לשאול מופז נעשה עוול. במשך חודשים ארוכים חיזר אחריו יצחק הרצוג. יו"ר העבודה ראה בדמיונו צירוף של שלוש מפלגות - העבודה, התנועה וקדימה - כחיבור שימשוך מצביעי מרכז אל המפלגה. אמנם קדימה היא מפלגה קטנטנה וחסרת השפעה אלקטורלית, אבל קשה להתעלם מהרוח הגבית שיש בצירוף רמטכ"ל ושר ביטחון לשעבר מטעם הליכוד לרשימה. המשחק הוא משחק גושי, ודי בכך שמופז היה מצליח להעביר מנדט אחד מהימין לשמאל כדי לקרב את הרצוג צעד נוסף בדרך להרכבת ממשלה.

אז הרצוג חיזר והבטיח, אבל כשלבני נכנסה לתמונה הוגשה לו ההצעה המעליבה לכהן במקום ה-20 ברשימה. או במילים אחרות, "אל תבוא". מופז הבין את הרמז וויתר, וסביר להניח שייקח פסק זמן מהחיים הפוליטיים. במקומו גייסו לבני והרצוג את עמוס ידלין, שהוא חבר ותיק במפלגה ומזוהה אתה שנים ארוכות. אילו קולות נוספים יביא אתו ידלין מלבד אלה שתכננו במילא להצביע למפלגה? הרצוג פספס בגדול.

הדיוקן הנפוץ ביותר בשוק מחנה יהודה בירושלים הוא זה של מנחם בגין. משה כחלון רוצה להיות הבגין החדש, ולכן הוא הגיע לסיור בשוק, מלווה בפעילים שתופפו בדרבוקות, ולחץ ידיים לירון צדקיהו מהחמוצים ולדוד דהאן מחנות הדגים המפורסמת. למי שלא הבין את הקמפיין, אף נתלו במקום תמונות של כחלון ובגין זה לצד זה. מעבר לפן המשעשע שיש בהתבוננות מהצד על אנשים כמו יואב גלנט ומייקל אורן כשהם מנסים להיות "עממיים" ולהסתחבק עם עוברי אורח בשוק, צריך להזכיר למנהלי הקמפיין של גלנט שהשנה היא לא 1999.

לפני הכניסה לשוק נשמע גלנט דרוך ואמר כי הוא מגיע "לרכז מאמץ" במקום. אלא שבשוק מחנה יהודה של 2015 אין צורך "לרכז מאמץ". אם רוצים באמת לשמוע מה הבעיות של הקונים והסוחרים, ולנהל איתם שיחה בגובה העיניים, אפשר גם לעשות זאת מבלי להזמין את צלמי כל כלי התקשורת בארץ, פעילים עם תופים ומגבר שמשמיע את הג'ינגל בפול ווליום. אפשר גם פשוט סתם לרדת מכלי הרכב ולדבר עם אנשים, פעם בירושלים ופעם ברעננה. פעם בקריית אתא ופעם באשדוד. אם יש מישהו אחד שדבר כזה יכול לעבוד לו, זה כחלון.

לפניות לכתב: omri_n@walla.net.il