הנגבי החל באופן רשמי את הקריירה הפוליטית בימיו כסטודנט, כששימש כיו"ר התאחדות הסטודנטים באוניברסיטה העברית ובחר להתבצר ב-1982 באנדרטת עוצבת הפלדה במשך 23 ימים במחאה על פינוי ימית.
את הכוח וההכרה שצבר בשנותיו בקמפוס תירגם הנגבי במהרה לפעילות פוליטית בקנה מידה ארצי. מאמצע שנות השמונים התברג בתפקידי מפתח במפלגה: כיו"ר מטה ההסברה, כעוזרו של שר התחבורה חיים קורפו וכיועצו של יצחק שמיר שהפך אותו במהרה למנהל לשכתו כראש הממשלה. משם הדרך לכהונה כחבר כנסת הייתה סלולה: מאז 1988 (למעט הפסקה כפויה בשנות האלפיים) הוא משמש כחבר כנסת, יו"ר ועדות יוקרתיות ושר במשרדים שונים בממשלה.
שמו נקשר מסוף שנות ה-90 בהקשרים לא חיוביים במיוחד. בפרשת "דרך צלחה" הוא הועמד לדין על עבירות מרמה והפרת אמונים ובפרשת "המינויים הפוליטיים" הוא הואשם במינויים פוליטיים רבים ולא כשרים בעת ששימש כשר במשרד לאיכות הסביבה.
בשנת 2005 הוא לקח פסק זמן מהרומן עם הליכוד והצטרף לרשימה המכובדת שקיבץ אריאל שרון במפלגת קדימה שזה עתה הגיעה לקיצה. הנגבי מוקם במקום ה-9 ברשימה לכנסת וקיבל לידיו את תפקיד יו"ר ועדת הביטחון.
חמש שנים מאוחר יותר הוא נאלץ לתלות את הנעליים בשל השעייתו מהכנסת לאחר שהורשע במתן עדות שקר והוטל עליו קלון. אך ההשעיה לא עצרה את המרוץ של הנגבי ששב בשנת 2012 לחיקו של הליכוד בבחירות לכנסת ה-19. כיום הוא ממוקם מספר 12 ברשימת מפלגת הליכוד.
"בעמדותיי המדיניות יש תזוזה מתמשכת": תחנות בחייו של צחי הנגבי
1.2.2015 / 10:00