קסניה סבטלובה עמדה לנסוע לעיראק, שם תכננה לסקר את ההתנגדות הכורדית, כשאנשיה של ציפי לבני החלו לגשש בנוגע להצטרפות למפלגת התנועה.
בראש מעיניה היו 30 מיליון כורדים שדורשים עצמאות אבל החיזורים הפוליטיים הצליחו לחדור אליה והיא זנחה לרגע עיסוק זה. גם עכשיו, שבועיים לאחר שעלתה על המסלול המהיר לכנסת, היא עדיין לא ויתרה לחלוטין על הרעיון. "נראה", היא אומרת, "אולי אסע עוד מעט. הרי הבחירות רק עוד 50 יום וזו משימה חשובה לא פחות".
סבטלובה, דוקטורנטית ללימודי המזרח התיכון ומרצה באוניברסיטה העברית, מספרת כי ידעה שתהיה עיתונאית. כבר בגיל 8 היא קראה עיתונים, סיכמה את הידיעות החשובות וסיפרה עליהם לחברים בכיתה כל יום מחדש.
לכתבות קודמות בסדרה "רצות לפוליטיקה":
צגה מלקו מכולנו: "מציעים לי להיות מנקה לפחות פעמיים בשבוע"
פרקליטת הצמרת שהגנה על מארי פיזם בדרך לכנסת
משלום עכשיו לבית היהודי: ענת רוט הפסיקה להתנצל על הכיבוש
שנים לאחר מכן היא הגשימה את חלומה: היא הפכה לפרשנית לענייני ערבים של ערוץ 9, כתבה לג'רוזלם פוסט, עבדה עם ה-BBC והייתה לאחת הכתבות הבודדות המסקרות את התחום המתאפיין בדומיננטיות גברית. בישראל היא אולי לא מוכרת בקרב רוב הציבור אבל דוברי הרוסית יזהו אותה כמי ששידרה להם את הלווייתו של ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל חרירי, סיקור שכמעט עלה לה בחייה כשההמון האבל מחץ אותה. היא הצליחה לשכנע את מערכת ערוץ 9 שהיא חייבת לנסוע ולסקר מקרוב את מאורעות "האביב הערבי", ודיווחה מכיכר תחריר. היא נפגשה תדיר עם מנהיגי מדינות ערב וראשי ארגוני טרור. לאחר שנולדו שתי בנותיה, תאומות בנות שש, היא החלה לשקול יותר צעדיה ולמעט בנסיעות כך שתוכל לבלות איתן כמה שיותר.
סבטלובה שומרת את הקלפים קרוב לחזה. שאלות על עברה כאישה דתייה נתקלות בחומה בצורה. "זה היה תהליך ביני לבין הבורא", היא אומרת כשנשאלת על כך. השאלה על מה מושך נערה רוסיה, עולה חדשה בישראל, ללמוד את תרבות הערבית על בוריה כלל לא מובנת לה. עבורה, זה טבעי כמעט כמו לנגן על פסנתר או ללמוד פיזיקה גרעינית. "הם שכנים שלנו, אם היינו גובלים בספרד אז הייתי לומדת ספרדית ולומדת את התרבות שלהם", היא מושכת כתפיה.
סבטלובה עלתה לארץ בגיל 14 עם אימה וסבתה. היא נתקלה בקשיי הקליטה כשאר העולים. ספגה כינויי הגנאי על ארץ מוצאה ונאלצה להתמודד עם קשיי ההסתגלות של אמא שהייתה שם מהנדסת ופה פועלת ניקיון. במוסקבה היא השאירה את אביה, שבנה בינתיים משפחה חדשה. "אני מתגעגעת לתחושה שהיתה לי בילדות במוסקבה", היא מספרת. "ידעתי אז שהכול יהיה טוב, איתי ועם אימא, ואז אתה מגיע לארץ ואתה לבד. אתה צריך לדאוג להכול לבד, זאת תחושה שליוותה אותי המון שנים. גם אחר כך כשהייתה לי עבודה והייתי באולפן אבל אתה בודד, לוקח זמן לאסוף סביבך מעגל חברים שאתה סומך עליו", היא מספרת בגילוי לב.
לבני שריינה לה את המקום ה-16 והיא נכנסת למפלגה על משבצת האישה שהיא גם עולה חדשה. למרות שהיא הייתה רוצה להאמין שהיא מייצגת ציבור שלם ולא סקטור מסויים, נראה כי ב"מחנה הציוני" היא כבר קיבלה את התווית. התווית הזאת מסתירה הרבה ממה שיש לסבטלובה, מזרחנית מנוסה המכירה יותר טוב מכולנו את הצד השני, להציע.