ויוה אוחנה

כשבנט שיבח בנאומו את אוחנה על כך שלא "קיטר" הוא חשף את תפיסותיו על מזרחים בישראל. ובכל זאת, אוחנה היה צריך לקבל צ'אנס – מה שונה הבחירה בו מבחירה ביאיר לפיד? התשובה נעוצה באופי המפלגה שנזכרה לפתע לחזר אחר הקול המזרחי

יעל גידניאן

אלי אוחנה הצטרף לפני ימים אחדים לרשימת הבית היהודי לכנסת, מתוך רצון להשפיע על מדינת ישראל בזירה הפוליטית. הסטטוס שהעלה בנט כדי לקבל אותו למפלגה חשף את התפיסות העמוקות שלו לגבי הציבור המזרחי בישראל ואת הסיבה הפופוליסטית בגינה בחר לצרף את אוחנה לנבחרת הפוליטית שלו:

"קבלו את אלי בחום!! אני מאושר. מה שנגע בי יותר מכל הוא סיפור חייו של אלי. הוא השישי מבין עשרה אחים. הוריו עלו ממרוקו והתיישבו בקריית שמונה, משם עברו לשכונת ואדי סאליב בחיפה, ואח"כ הוא גדל בשכונת האסבסטונים בירושלים. עוני. בחורף – קור מצמית. בקיץ – חום מעיק. כנער בן 16 הוא תפס אחריות ופרנס את אימו ואת משפחתו. בלי לקטר. עשה".

הבוקר: אוחנה פורש מהבית היהודי – "לא צפיתי הסערה"

בנט מתפייט על חייו הקשים של אוחנה בילדותו, מתאר את החוויות הלא-פשוטות, אך חושף את התפיסות העמוקות שלו בנוגע למזרחים בישראל על ידי מילת המפתח – "לקטר", אחותן של מקופחים, בכיינים מקצועיים וכן הלאה. אבל לא אוחנה: "סיפורו של אלי הוא סיפור כל-כך ישראלי. סיפור של עלייה, קליטה, מאמץ עצמי, עבודה קשה, אהבת העם, יהדות, הצלחה ונתינה לחברה". בנט מנסה לספר לנו שמי שרוצה – מצליח, שעבודה קשה ומאמץ עצמי יכולים להפוך כל אחד לסינדרלה. הגיע הזמן להגיד את האמת: סיפורו של אוחנה הוא סיפור של אחד למיליון. עד היום, רוב העניים בישראל הם מזרחים, רוב תושבי הפריפריה מזרחים. צודק בנט כשהוא אומר שסיפורו של אוחנה הוא סיפור ישראלי: סיפור של עלייה, קליטה של מזרחים בעיירות פיתוח נידחות, עם חינוך מקצועי בלבד, מאמץ עצמי להתקדם למרות ההפגרה השיטתית והפושעת של מדינת היהודים, עבודה קשה מאוד מול כל החסמים, והצלחה. למרות הכל.

טוב לדעת (מקודם)

מדרסים בהתאמה אישית בחצי שעה - ואתם יוצאים לחיים חדשים

לכתבה המלאה
תיאורו של בנט את אוחנה חושף התפיסות העמוקות שלו בנוגע למזרחים בישראל. אוחנה ובנט (צילום: עמוד הפייסבוק של נפתלי בנט)

ובכל זאת, אם אוחנה בחר להיכנס למפלגה, אפשר היה לתת לו את הצ'אנס להתמודד בזירה הפוליטית ולראות כיצד יפעל. מי אמר שפוליטיקאים צריכים להיראות כמו נפתלי בנט או בנימין נתניהו? מנהיג הוא אדם שמייצג את העם, שפועל למענו, שלומד ברצינות את הנושאים שבהם הוא עוסק. כדורגלן עבר זוהר ואהוד, עיתונאי ופרשן כדורגל, הבחירה של בנט לצרף אותו אינה שונה מהבחירה ביאיר לפיד, בזוהיר בהלול, באנסטסיה מיכאלי, בשרון גל או באורלי לוי המופלאה.

ייתכן שאוחנה, שייצג אותנו בכבוד בכרי הדשא במגרשים, היה הופך לחבר כנסת מחויב, מסור לתפקידו ונאמן לבוחריו. ייתכן שהיה חבר כנסת אפרורי ומשעמם, ושלא היה נבחר פעם נוספת. ואולם, מפלגת הבית היהודי לא יכולה לשאת את נוכחותו של אוחנה בין שורותיה. פעילי המפלגה, ח"כים מכהנים ומועמדים ברשימה לכנסת, איימו על יו"ר המפלגה שיעזבו את הבית, אם רק יאפשר לאוחנה להיות חלק ממנו. מספר אחת ברשימה, ח"כ איילת שקד, מיהרה לצאת להגנתו וכתבה בפורום סגור: "בנט חיפש מסורתי מזרחי שגדל בילדות קשה והצליח..." אוי לה לאותה בושה.

"כדורגלן עבר זוהר ואהוד, עיתונאי ופרשן כדורגל. הבחירה של בנט לצרף אותו אינה שונה מהבחירות האחרות" (צילום: קובי אליהו)

ובמחשבה שנייה, אל לנו להיות מופתעים מהתגובות הקשות בקרב אנשי הבית היהודי לכניסתו של אוחנה לרשימה, תגובות שגרמו לו לסגת מהחלטתו ולעזוב את המפלגה: מפלגת הבית היהודי פועלת באופן שיטתי ועקבי נגד אותם מוחלשים בחברה הישראלית, שרבים מהם מזרחים. השר נפתלי בנט, שר הכלכלה, הוא השר שיזם הקמת עוד בתי ספר מקצועיים בפריפריה, בשנות האלפיים, תחת שם הקוד "בית ספר טכנולוגי". לאחרונה פורסם כי במשרד הבינוי בראשותו של השר אורי אריאל, חבר הרשימה, מכרו דירות של הדיור הציבורי לעמותות ולארגונים, במקום לתת אותם למחוסרי דיור המייחלים וממתינים שנים רבות לקורת גג. בנט התבטא לאחרונה בנוגע לוועדי עובדים וכינה אותם: "כישלון של ההנהלה".

מפלגה חסרת בושה זו, שמשתינה בקשת על הציבור המזרחי בישראל, מנסה לקרוץ לציבור זה מאז החל מסע הבחירות, כדי לגייס עוד ועוד תומכים. לשם כך, חיפשה תחת כל עץ רענן מזרחי שיקשט את רשימתה לכנסת ויציג את הפלורליזם המאפיין אותה, לכאורה. אבל גם כאשר הצליח בנט לאתר כוכב מזרחי מנצנץ, סמל הצלחה, המפלגה עצמה היא שדחתה אותו מתוכה.

הגזענות בפרשה אינה נחלתם של הפוליטיקאים בציונות הדתית

סיפורו של אוחנה מייצג את המזרחים בפוליטיקה הישראלית בכלל, ובכך מפלגת הבית היהודי אינה שונה ממפלגות רבות אחרות. פוליטיקאים מזרחים מוכשרים ומוצלחים נתקלים בתקרת בטון שלא מאפשרת להם להתקדם ולהעפיל גבוה יותר במפלגותיהם, כפי שמעידים סיפוריהם של סילבן שלום; של עמיר פרץ, לוחם זכויות אמיץ שנדחק לתחומים מסוימים בפוליטיקה, והופך לבדיחה ברגע שנוגע בתחומים אחרים; של דוד לוי האינטלקטואל, הייצוגי והמוכשר שהיה למשל ולשנינה, וכך הלאה. מזרחים אחרים, שמצליחים להתברג במפלגות השונות, שומרים על שתיקה בכל הקשור לזהותם, בורחים כמו אש מהשיח המזרחי, הם כבר למדו שעדיף להימנע מכך.

"ההלכה הספרדית/המזרחית אינה מוכרת, אינה נלמדת ואינה נחשבת בקרב הציבור הזה, ותרבויות יהדות המזרח נמצאות מתחת לרדאר".

ובחזרה ל"בית היהודי". הגזענות שצפה ועלתה בפרשת אוחנה אינה נחלתם של הפוליטיקאים בציונות הדתית בלבד. למרבה הצער, הדג מסריח מהראש ועד לזנב: עד היום, בבתי ספר רבים של הציונות הדתית מתבקשים התלמידים להתפלל מסידורים נוסח "ספרד" בלבד (נוסח ספרד הוא אחד משני הנוסחים האשכנזיים המקובלים). ההלכה הספרדית/המזרחית אינה מוכרת, אינה נלמדת ואינה נחשבת בקרב הציבור הזה, ותרבויות יהדות המזרח נמצאות מתחת לרדאר.

כמי שגדלה בבתי הספר של הציונות הדתית ובבני עקיבא, הבנתי ככל שהתבגרתי שאין לי חלק ונחלה בציבור הזה, אם אני הולכת בדרך אימהותיי. שמעתי מחברות לא פעם ולא פעמיים כי הן מעדיפות להכיר בחור אשכנזי, והמילים היו כמדקרות חרב בלבי; שמעתי בלניות שמגדירות את מנהגיי "מנהגים כפריים, לא הלכתיים"; הבנתי שעליי לעבוד קשה פי כמה כדי לשמר את מסורות אבותיי בעולם שעושה הכל כדי שאפטר מהן.

ואולם, אחיותיי, אחיי ואני נמשיך לפעול כדי לחזק את התרבויות שמהן באנו בתוך החברה הישראלית; נמשיך לפעול למיגור הגזענות הפושה בחברה, כלפי מזרחים וכלפי כל קבוצה מודרת ומוחלשת; ניתן יד לכל בן-ברית שליבו פתוח ושעיניו אינן עצומות למתרחש, ולכל בת-ברית שתרצה להצטרף למאבק למען חינוך שוויוני לכולם, למען חלוקת משאבים צודקת, למען ייצוג תרבותי הולם.

לפרסום מאמרים בוואלה! דעות לחצו כאן

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully