רק לפני שבוע מהיום אמרו לא מעט בכירים בליכוד כי "העסק גמור" והם לא התכוונו לכך שהניצחון מובטח. מצבו של הליכוד, עד לסוף השבוע האחרון, היה בקרשים. חלק מהמועמדים הרימו ידיים, אחרים דיווחו שהשטח מת. עם זאת, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שעומד בראש המפלגה זו מערכת הבחירות השישית, הוכיח שהוא בא להילחם - והוא נתן את כל מה שיש לו. הוא הציב את עצמו בחזית המאבק, ולקח את הקמפיין הזה על עצמו, לטוב לרע. זה לא היה קמפיין בחירות נעים למראה. שני הצדדים זרקו האחד על השני כמויות בוץ עצומות, בין אם באופן ישיר, ובין אם באמצעות כלי התקשורת התומכים בהם. האפקט השלילי תפס בהן הרבה יותר מקום מזה החיובי. שני המועמדים התעסקו יותר בדה-לגיטימציה ליריב, ופחות בשכנוע המצביעים בחזון שלהם.
אף על פי כן, נתניהו רצה את זה הרבה יותר. הוא בא לנצח, לא להשתתף. הוא נתן בליץ תקשורתי יוצא דופן, קרע את השטח בימים האחרונים ולא היסס לשנות את האסטרטגיה שלו שוב, ושוב ושוב - עד שנמצאה נוסחת הקסם שאפשרה את הניצחון. אותו "קמפיין גוועאלד" שניהל בימים האחרונים, שפנה למצביעי הימין בדרישה להכריע בין שתי המפלגות הגדולות, הוכח כאחד הקמפיינים היעילים ביותר שהיו בישראל. יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט היה הנפגע העיקרי ממנו, אבל גם אביגדור ליברמן, אלי ישי ואפילו משה כחלון איבדו לא מעט קולות לליכוד. אמש, בשבע בערב, עוד הצהיר נתניהו כי "יש עדיין פער משמעותי בין 'העבודה' ובין הליכוד". ובכן, הפער הזה הוכח כמשמעותי מאוד - רק לא מאותו הכיוון שעליו דיבר ראש הממשלה - אחרי ספירת יותר מ-99% מהקלפיות, זוכה הליכוד ב-29 מנדטים לעומת 24 בלבד של המחנה הציוני.
כמובן שאותו פער עצום מייתר באופן אוטומטי את השאלה מי ירכיב את הממשלה הבאה. נגמרו משחקי הקואליציה. הנשיא יטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו, שיגיע למשא ומתן הקואליציוני מעמדת כוח ברורה. עם מפלגת שלטון שצפויה למנות כ-30 מנדטים, כושר המיקוח של כל יתר השותפות בממשלה הולך ונמוג. ברצותו, יקים את ממשלת השותפים הטבעיים שתכלול את בנט, ליברמן והחרדים בתוספת כחלון, וברצותו יבחר באחדות. בהינתן שנתניהו יקבל בכל מקרה את המנדט מהנשיא, כחלון גם לא מחזיק יותר בתואר "ממליך המלכים", כפי שהתוצאות ניבאו עד אמש בחצות. האפשרות של נתניהו לבחור בין שתי קואליציות שונות תוריד את המחיר של יתר הסיעות, והרכבת הממשלה, על פניו, יכולה להסתיים בתוך ימים ספורים.
השמחה במטה הליכוד אתמול הייתה שמחה מזוקקת, אותנטית ולא מתוסרטת. בבחירות 2013, למשל, רשימת הליכוד-ביתנו קיבלה 31 מנדטים והיה ברור לכל כי נתניהו ירכיב את הממשלה, אך התחושה הייתה חמוצה ומעורבת. לא כך היה אתמול - אחרי שכל הסקרים האחרונים הצביעו על יתרון משמעותי לטובת הרצוג, ההרגשה במטה המפלגה הייתה של תקומה לחיים. נתניהו, לעומת זאת, היה מאופק. ניכר שמשהו עבר עליו בקמפיין הזה. הוא עלה לבמה, ושם בצד את איראן, את דאעש ואת חמאס והעדיף במקום זאת לדבר על "החיים עצמם". במהלך הנאום הוא נתן קרדיט לשני ילדיו, יאיר ואבנר, "שעוזרים לי להבין מה חושב הדור הצעיר".
ואכן, לראשונה מזה זמן רב מאוד, הוא פתח נאום מפתח שלו דווקא בהתמקדות בסוגיות הפנים. ברווחה, בדיור וביוקר המחיה. זה, אם תרצו, היה השיעור שלו ממערכת הבחירות האחרונה. כל עוד עסק רק בדיבורים על איראן, המצביעים איבדו עניין ונטשו בהדרגה. האסימון נפל לו בזמן, ממש בישורת האחרונה של המרוץ. מאיומים ביטחוניים הוא עבר לדבר על סוגיות חברתיות, כולל אותה הבטחה לתת לכחלון את תיק האוצר. מעניין לראות אם היא תתממש לאור התוצאות והתביעה של כל בכירי הליכוד לתיקים עבורם.
קמפיין "הבונקר" של הרצוג נחל הפסד צורב
לא פחות משמדובר בניצחון מרשים לנתניהו, זה גם הפסד צורב ליצחק הרצוג וציפי לבני. הרצוג ניהל קמפיין "בונקר", מבלי לנסות הלכה למעשה לנצח את הבחירות. הוא נמנע במשך כל התקופה ממתן של אפילו אמירה אחת בעלת אומץ לב ציבורי, כפי שנדרש ממנהיג, והתרחק כמו מאש מכל עניין המצוי במחלוקת. אפילו אתמול, כאשר נתניהו אמר "המצביעים הערבים נעים בכמויות אל הקלפי", הוא העדיף להתעלם באלגנטיות והשאיר לשלי יחימוביץ' את הבמה להגיב.
לא שמענו מהרצוג אם הוא תומך בסנקציות הפליליות לבחורי ישיבות או מתנגד להן. לא שמענו איך בדיוק הוא רואה את ההסדר עם הפלסטינים ואיזו קואליציה הוא מתכנן להקים. כל ניסיון לקבל ממנו חזון מפורט נתקל בתשובות עמומות ועמוסות קלישאות על "שינוי" ועל "תקווה". בנוסף לכך, הוא מיתן ביממה האחרונה של הקמפיין את המתקפות נגד לפיד, ובכך מנע מעבר מנדטים מיש עתיד למחנה הציוני. הרצוג היה כל כך עסוק בלהיות נחמד לשותפיו לממשלה הבאה, שהוא נזהר מכל צעד שהיה עלול לפגוע בהם גם במחיר איבוד הניצחון.
כשהייתה לו הזדמנות נדירה, ביום שבת האחרון, לשאול את ראש הממשלה שאלה בשידור חי, הוא יכול היה להפנות את הזרקור לכישלונות של נתניהו בתחומי הדיור ויוקר המחיה. עם זאת, הוא בחר לפתוח בשיעור אזרחות מאולתר, ושאל את נתניהו אם הוא תומך בעיקרון שלפיו ראש הממשלה יהיה ראש המפלגה הגדולה ביותר והוסיף כי "ישמור על נתניהו מאוחדת". השבוע האחרון של קמפיין המחנה הציוני - אם להשתמש במושגים מעולם הכדורגל - הוא מקרה יוצא דופן של אדם שעומד מול שער ריק ומצליח להסתובב ברגע האחרון לכיוון השני ולכבוש שער עצמי.