רואי החשבון של נפתלי בנט ואיילת שקד יכולים להיות מרוצים מלקוחותיהם. התממשה ההמלצה הקבועה, להזדרז ולהקצות לפני סוף השנה כך-וכך משאבים לקרן השתלמות ולקופת גמל, המעניקות זיכוי וניכוי במיסוי. במונחים פוליטיים, זאת משמעות החלטת החלוקה של כ"ט בדצמבר.
בנט ושקד הם פליכודניקים, פליטי ליכוד. כמוהם כמשה כחלון, אביגדור ליברמן, משה יעלון. בנימין נתניהו פלט אותם. נתניהו הוא מאוורר גדול, המעיף הכול הצידה. מאחר שאינו מאפשר לצמוח מתחתיו, הוא מבריח פוליטיקאים שאפתנים להתחרות בו מבחוץ. הצמידות אליו וההתוודעות לאופיו מפיחות באנשים, ובנשים, סלידה, מרירות ושאיפת נקם. כך שקד ובנט, כך המנכ"ל שלו לשעבר ליברמן, כך יועצו המדיני וראש המל"ל עוזי ארד; ואילו היה נתניהו אדם המקפיד על הדדיות בנאמנות, להבדיל מנוסחת "שלך שלי, שלי שלי", לא היו שלושה ממקורביו מתהפכים לעדי מדינה נגדו.
בחירות 2019 - עוד בוואלה! NEWS:
להתראות סמוטריץ', שלום לפיצול בימין: ההימור של "הימין החדש"
בנט ושקד מקימים מפלגה חדשה: "הבית היהודי איבד את כוח ההשפעה"
בליכוד תוקפים את בנט ושקד: מהלך חתרני שמפצל ופוגע בקולות הימין
הדוגמאות הבולטות ביותר לשמות מרתיעים, המוחבאים מתחת למסווה שקוף - "ישראל אחת" (אהוד ברק 1999), "המחנה הציוני", "הבית היהודי". לשווא: המצביעים נאחזים בעיקר בדמותו של מוביל הרשימה. כשהסקרים חוזים לבני גנץ 15 או 25 ח"כים, המספר לא חשוב, 14 או 24 עלומי השם הבאים בתור אינם מעניינים. לכן גם כדאי להקים מסגרת חדשה, ולא לקבל מסגרת קיימת חינם, אבל עם חובות. זה גם מייתר את הצורך המתיש בבחירות פנימיות. המנהיג - ליברמן, כחלון, יאיר לפיד, או"ן (איילת ונפתלי) - יסדר. הכול יקום או ייפול על המנהיג, או על שניים בכרטיס אחד, ולכן צפוי גם שכחלון יתגבר את עצמו, אולי אף כמוביל הרשימה, בשותף שוויוני בסדר-גודל של גבי אשכנזי. זאת לאחר העברת יואב גלנט, ללא תמורה, לליכוד. בדיוני הקבינט בשנים האחרונות זיהתה הקצונה הבכירה של צה"ל בכחלון את השותף הענייני ביותר. שני לו בכך, למרבה ההפתעה (של מי ששכחו את מתינותו עוד במלחמת עיראק 1991), היה אריה דרעי.
המהלך של בנט ושקד מגדיל במוצהר את חופש התמרון שלהם ומשחרר אותם מכבליהם של רבנים ועסקנים, אך בניגוד למוצהר לא כדי להתמודד עם נתניהו על טוהר הימין האמיתי - לנתניהו טוב להידחק למרכז, והאיגוף הלוחמני מעמת את בנט עם ליברמן, שכביכול ויתר על תיק הביטחון כי נקעה נפשו מרכרוכיותו של נתניהו.
הסיבה האמיתית להכרזת העצמאות של בנט ושקד היא ההכרה שתקופת נתניהו מסתיימת ושזריזים מקדימים להיערך לעולם שלאחר ביבי. סיכוייו לחגוג בראשות הממשלה את יום הולדתו ה-70, באוקטובר, אפסיים. עד אז ייתקל במשוכה משפטית בלתי עבירה.
ממשלה במצב נוזלי
לממשלות ישראל יש שלושה מצבי צבירה. גז, ממשלת מעבר, בין מוצאי הבחירות לקבלת אמון הכנסת. מוצק, לאורך הכהונה. נוזלי, ממשלה יוצאת, בתקופת הביניים ערב הבחירות - ממשלת נתניהו בשלושת החודשים הבאים.
מעמדו של ראש הממשלה חזק, בכוונת המחוקק, רק במצב המוצק, בשגרה שבין בחירות. חוק יסוד הממשלה חותר ליציבות שלטונית, למניעת נפילתה של הממשלה בגלל גחמות חולפות. היציבות מתפוגגת מאליה בבחירות ואיתה גם כוחו של ראשה היוצא של הממשלה היוצאת.
לצורך היציבות, ראש הממשלה הוא הממשלה. קשה לגייס נגדו רוב בכנסת ולא תצלח מזימתם של שרים לקשור קשר להחלפתו באחד מהם, כי כל עוד הוא חי ובועט, בלעדיו אין ממשלה. היא כבולה אליו כחניך למדריך בצניחה חופשית בצוותא - כשההחלטה אם לפתוח את המצנח נתונה רק לאחד מהם. ראש הממשלה הוא גם השר היחיד שאמנם אינו חסין מהפללה, אבל חסין מהפלה, בנסיבות משפטיות, למעט אם הוא נתפס בביצוע פשע אלים או בגידה. לשם כך הוצבו כל אבני הדרך של סמכות היועץ המשפטי לבדו לאשר פתיחה בחקירה נגד ראש הממשלה ובסיומה להחליט אם להעמידו לדין, ניהול המשפט בערכאה מסוימת - שלושה שופטים מחוזיים בירושלים - והדחת הנאשם שהורשע וערעורו נידחה בעליון רק לאחר הליך בוועדת הכנסת ובמליאתה. עניין של שנים.
אבל כל זה רק במצב המוצק. עכשיו, בנוזלי, אין לכך משמעות. זאת ממשלת איוב, אין יוצא ואין בא. עכשיו ראש הממשלה אינו יכול לממש מקצת מסמכויותיו, כגון פיטורי שרים; נתניהו חסר אונים לפטר את בנט ושקד, מה שמסביר את עיתוי המהלך שלהם. הוא אף אינו מסוגל להתפטר, כפי שגילה יצחק רבין ב-1977, לאחר החלטת היועץ אהרן ברק להגיש כתב אישום נגד רעיית רבין, לאה. רבין יצא אז לחופשה, שר הביטחון שמעון פרס מילא את מקומו עד להרכבת ממשלת בגין בתום הבחירות ורבין חזר, סמלית, להעברת השלטון לבגין.
בהנחייתו למזכיר הממשלה כתב היועץ אביחי מנדלבליט בשבוע שעבר כי מעתה ואילך חייבים הממשלה ושריה, משמע כולם ביחד וכל אחד לחוד, "באיפוק בהפעלת סמכויותיהם לגבי כל אותם עניינים שאין כורח ודחיפות מיוחדת לפעול בהם בתקופה זו", כי קיים "חשש מוגבר להעדפת האינטרס המפלגתי הצר על פני האינטרס הציבורי ומפני יצירת עובדות מוגמרות שעלולות להעמיד את הממשלה הנבחרת בפני מצב בלתי הפיך". יוצא שבהחלטתה להקדים את הבחירות סירסה הממשלה את עצמה, רגע ארוך לפני מותה, ובכך היה ראש הממשלה לראש הסריסים.
ובה במידה, מצטיירת בבהירות חדה התפנית המשפטית במעמד החשוד בפלילים נתניהו. אפילו רצה לפרוש כשמנדלבליט יודיע על החלטתו להגיש נגדו כתב אישום, רשמית היה מנוע מכך (להבדיל מחופשה בנוסח רבין), כי הוא כלוא בממשלה הזמנית; אבל העמדתו לדין, שמנדלבליט השתמט ממנה עד כה כדי שלא לזעזע את הממשלה, בידיעה שלמרות המפורש בחוק תוגשנה עתירות לבג"ץ, כבר לא תערער את היציבות שנמוגה ביוזמת נתניהו.
ואם זה מצבו של נתניהו ערב הבחירות, כבד וחמור ממנו יהיה מצבו במוצאיהן, כשיהיה פסול למועמדות להרכבת הממשלה הבאה, לפי תקדימים (ראשי עיריות) שנסקרו כאן יותר מפעם אחת. בג"ץ, בהשתתפות הנשיאה אסתר חיות, פסק שהתעקשות המצביעים לתמוך בנאשם, אף שחטאיו-לכאורה ידועים ומובאים בחשבון, אינה מטהרת את השרץ. כאשר כתב אישום מרחף מעל לראשו, ולו גם בטרם שימוע, יהיה נתניהו זכאי להיבחר לכנסת אך לא להרכיב ממשלה. העמדתו בראש רשימת הליכוד, כדי לפתות בוחרים, תהווה הוצאת דבר במרמה - במקרה זה לא שלו, אישית, אלא של מפלגתו.
לכל הפחות, כדי להתחסן מהונאת בחירות, תידרש בתעמולת הליכוד הערת אזהרה: מצביעים יקרים, כרגע אסור לנו להבטיח לכם שמועמדנו לראשות הממשלה יהיה נתניהו. למעשה, ממש להיפך, מועמדנו יהיה כל ח"כ אחר ורק לא נתניהו. היה ונרכיב ממשלה בראשות אותו אחר כלשהו, ונתניהו ישכנע בשימוע שאין בסיס לאישום, או לחילופין לא ישכנע ויישפט ויזוכה וערעור הפרקליטות על הזיכוי יידחה, או-אז יפנה לו אותו אחר את מקומו ובא גואל לציון ונתניהו לבלפור.
"איזה" ולא "האם"
בדיוק בנקודה זו שב ומתמזג היועץ המשפטי אביחי עם התובע הכללי מנדלבליט. התביעה - המשטרה, הפרקליטות, צמרת הייעוץ - עבדה במקביל, לא בטור. מנדלבליט אינו קורא מותחן וממתין לעמוד האחרון כדי לדעת מי הפושע. הוא ידע מהעמוד הראשון, או למצער מרגע שכתב את תוכן העניינים ואת מתווה הטיוטה. בסיפור הזה, גם אין עדה מתחרטת בקפריסין. בשימוע לא יבקע אור גדול שיפקח את עיני היועץ ויוליך אותו לסגירת התיקים. כתב אישום יהיה גם יהיה.
אות ומופת לכך, בנוסף לטבלה גדושה של סימנים מעידים, סיפק בשבוע שעבר כתב האישום נגד ראש לשכת עורכי הדין, אפי נווה. המסמך מלמד בעיקר על טיפשותו הזחוחה של נווה. מה שהצליח לו בפעם הראשונה, כשנצמד לגבה של עוברת אורח אקראית (מעשה מסוכן כשלעצמו בתקופת מלחמת החורמה בהטרדות), התרסק בפעם השנייה, כשנצמד לגבה של בת זוגו, בר כץ, ולפיכך קרסה בתשאול גרסת אי ההיכרות ביניהם. אלה העובדות הנטענות, אך חשובה מהן קביעת הפרקליטות כי "הסתרה והעלמת תיעוד של יציאת הנאשמים וכניסתם" במעבר הגבול היא קבלת דבר במרמה.
לא סתם התפלחות, אלא קבלת דבר במרמה, ובהשאלה, מותר לקבל מתנות מחברים, אבל אסור לקחת מהם, בתובענות שיטתית, טובות הנאה, בוודאי לא תמורת עזרה לאותם חברים יקרים. ולכן, מאחר שלא תהיה מחלוקת מהותית על שאלת המתת לזוג נתניהו מארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר, ארנון מוזס ושאול אלוביץ', ברור מהעניין הפעוט של נווה שבעסק הגדול של נתניהו, שקיבל הרבה יותר, קו הפתיחה הוא מרמה והפרת אמונים. בסעיפים אלה, המגלים גם דפוס סידרתי, מובטח שמנדלבליט יגיש נגד נתניהו כתב חשדות, שכפסע זניח בינו לבין כתב אישום.
ויכוח בין התביעה וההגנה, כמובן, יתמקד בסוגיית התמורה, זאת המשדרגת את העבירה לשוחד, לדעת המשטרה והפרקליטות הממתינה לאשרור מנדלבליט. זה מיקוח על דרגה ולא על מהות. לכאורה, נתניהו מעל בשבועת האמונים שלו בכנסת, כאשר הפעיל את כוחו השלטוני למטרה זרה, פרטית. אבל לצורך הדיון, מותר להניח כחלופה אפשרית שמנדלבליט, בבואו להכריע, יחשוש להפסיד בסעיף זה אצל שופטים מסוימים ויעדיף להישען על התשתית המוצקה של מרמה והפרת אמונים. כך או כך, זאת הכרעת "איזה" ולא "האם"; וזה אינו החשש של השנתיים האחרונות, פן הליך משפטי יערער את יציבות הממשלה.
לא משנה אם עמדת מנדלבליט באשר לכשירות נתניהו, להרכבת הממשלה שלאחר הבחירות, תובע ביוזמתו או בתגובה לעתירות לבג"ץ. הוא לא יוכל לחמוק מהכורח לפסול את נתניהו. המשחק על זהותו של ראש הממשלה הבאה, שיהיה גם ראש-הממשלה הבא, השתנה: זה יהיה טור דה פראנס אחרי שלאנס ארמסטרונג נתפס בקלקלתו. השחקנים המתוחכמים יודעים זאת. המהלך של בנט ושקד מאותת שגם המשחק-בתוך-משחק, המאבק על הנהגת הימין, בתוך הליכוד או במעטפת שלו (משתתפים נוספים - כחלון וליברמן), כבר מתנהל.