עוד לא חלף שבוע מאז שהחל קמפיין בחירות 2019 וכבר זה מסתמן כאחד המעניינים והמרתקים שהיו כאן. עוד לא שככו הרוחות בימין בעקבות ההודעה הדרמטית של נפתלי בנט ואיילת שקד על הקמת מפלגת "הימין החדש" וגם בשמאל הצטרפו לחגיגה עם דרמה סוערת משל עצמם: ההתנתקות של אבי גבאי מציפי לבני - ללא הודעה מוקדמת ובשידור חי לעיני המצלמות - תיכנס ככל הנראה להיסטוריה כאחד המהלכים האכזריים אי פעם והמבט על פניה של לבני המופתעת ייחקק בפנתאון.
היצור הפוליטי המכונה המחנה הציוני סיים את דרכו היום ונפרד לשתי מפלגות - העבודה והתנועה, אבל מלכתחילה יותר קל ונכון לדבר על כל השותפות הזו במושגים של נישואים וגירושים. ולהלן סיפור המעשה, בקצרה: לפני הבחירות הקודמות - לבני נכנסה תחת ברית הנישואים עם יצחק הרצוג ויצרה את המחנה הציוני. ירח הדבש של השניים היה כמעט מושלם, והביא 24 מנדטים בבחירות 2015, אבל לא מספיק בשביל להוליד צאצא ולהשתלט על השלטון.
בחירות 2019 - סיקור מיוחד בוואלה! NEWS:
גנץ, לפיד וה"בוץ" בעבודה: לבני והתנועה מחשבים מסלול מחדש
לבני תוקפת לאחר הפיצול: "הנאום ששמעתם מגבאי היה 'אני ואני ואני'"
ההצהרה של לבני ששברה את הכלים: מאחורי הקלעים של החלטת גבאי
אחר כך, כמו כל זוג מצוי, היו מדי פעם מתחים, אבל בסך הכל - הם היו זוג יציב וממוצע שהצליח לשמור על שלום בית. אבל אז באו הבחירות בעבודה, גבאי השתלט על המקום של הרצוג, והכלה מצאה את עצמה עם בעל חדש - שדגל במערכת יחסים הרבה פחות שוויונית, או במילותיה של לבני, "אני ואני ואני". הוא גם לא זרם עם הניסיון המדיני-ביטחוני שלה, ולא הסכים לשתף פעולה עם חלומות החיבורים שלה ליצירת גוש שמאל-מרכז שיחליף את השלטון.
גבאי לא אהב את השיטוטים של לבני בחיפוש אחר בני זוג אלטרנטיביים, והחמיץ פנים כשגם בפומבי לא שמרה לו נאמנות. לפי אותה הקבלה - האירוע שהכריע את הכף בשבוע שעבר היה כמו בגידה פומבית. בעוד גבאי הכריז שהוא הגבר היחיד בבית והוא המועמד היחיד לראשות הממשלה - לבני קיבלה את הקדמת הבחירות בקריאה "לוותר על אגו" והמשיכה לדבר על חיבורים - שמבחינת הזוגיות - משמעותה בעצם - חיפוש אחר בני זוג נוספים, או אם תרצו, יחסים פתוחים.
כעבור אינספור תדרוכים, הגענו למצב שבו בני הזוג מכבסים את כל הכביסה המלוכלכת בחוץ - שבו כנראה שאין ברירה אלא להכריז על כך שהזוגיות הזו מיצתה את ימיה, אבל אלה היו גירושים מכוערים במיוחד - בראש חוצות ובמטרה להשפיל. רק אתמול משה כחלון נפרד מיואב גלנט לטובת מפלגת כולנו בצורה שקטה ומסודרת מסודרת, מבלי להכפיש ומבלי לטנף. גם כחלון בלע לא מעט מרמור על גלנט בשנתיים האחרונות, כשראה אותו חורש את שדות הפריימריז בליכוד, אבל הם סיימו את היחסים בלחיצת ידיים ג'נטלמנית. אצל גבאי ולבני סצנת הסיום הייתה הרבה פחות רומנטית.
בטווח הקצר גבאי סבור שהוא ירוויח כמה נקודות. החדות וההפתעה שבה חתך את לבני הם סממן ראשון למנהיגות ולאומץ, וגם אכזריות היא נכס אלקטורלי לא רע בציבור הישראלי, כפי שמוכיחה הפופולריות העצומה של הקילר נתניהו. לבני, שכבר עברה מהליכוד לקדימה לתנועה למחנה הציוני, היא גם כך אחת הדמויות החבוטות ביותר בזירה כיום, ויש לא מעט אנשים שנהנים רק לראות אותה מקבלת סטירה נוספת בפניה.
קשה גם לרחם עליה כשרק לפני כמה חודשים היא בעצמה הציבה לו אולטימטומים בשידור חי על ראשות האופוזיציה. אבל לאורך זמן, לא ברור שהמהלך הבריוני והלא אלגנטי של גבאי יקנה לו נקודות. בסביבתו טוענים כי המהלך צפוי להביא לעלייה של המחנה הציוני בסקרים, אבל רבים בעבודה דווקא מאוד אהבו את לבני ואת הגוון שהיא הוסיפה למפלגה ולא שבעו נחת מהסגנון הכוחני והאלים של הפרידה. הוא יזכה לחיבוק משלי יחימוביץ' ועמיר פרץ, עוד אחד שיש לו היסטוריה טעונה עם ציפי לבני, אבל המרמרת אצלו בבית במפלגת העבודה גואה, והפריימריז בפתח כנראה רק יובילו להתלהטות היצרים.
מצד שני, למרות שרבים ממהרים להספיד את לבני, נראה שהיא התאוששה דיי מהר מהאגרוף בפרצוף, ולמסיבת עיתונאים כעבור כמה שעות כבר הגיעה עם אנרגיות מחודשות ומרשימות והכריזה ש"כל הפתעה לטובה". לבני נמצאת בקשר הדוק עם ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, שהוא השותף המרכזי שלה בקידום רעיון ה"גוש", שעדיין לא ממש קורם עור וגידים, אבל בשלב ראשון - השניים יכולים להקים מעין "גושון" של לבני וברק - שיהווה בסיס לחיבורים נוספים.
במקביל, גם בני גנץ ויאיר לפיד ישובו להיות חזק בתמונה. בחודשים האחרונים, וביתר שאת לקראת הבחירות, לבני כבר ניהלה עם כל השחקנים מגעים על חבירה לריצה משותפת. כעת, בלי הנטל של האגו של גבאי והרפש של מפלגת על העבודה, ייתכן וזה יקל על המהלך לרקום עור וגידים. גבאי אמנם מכוון חזק מאוד גם הוא לגנץ ודאג להעביר לו מסר פומבי שהוא "פתוח לחיבורים", אבל ללבני יש קילומטרז' פוליטי ארוך ממנו בהרבה. בסביבת לבני משוכנעים של"התנועה" בראשותה יש בסיס אלקטורלי מוצק, אבל אחרי שעברה בין כל כך הרבה מפלגות, היא עשויה לגלות שגם המותג שלה נשחק.
בינתיים, למרות החלומות על גוש מרכז שמאל שיחליף את השלטון והתוכניות של נתניהו להקמת מפלגת ימין גדולה אחת מאוחדת, המגמה בבחירות 2019 הולכת לגמרי לכיוון ההפוך. במקום שהשחקנים יתאחדו סביב מכנה משותף ויכניסו יציבות למערכת, הם מתפזרים לקצוות שונים - בעיקר סביב אגו. מול כל אלה עומד, עדיין, ליכוד אחד גדול, וכל פיצול נוסף בעיקר מנציח את שלטונו של נתניהו. מוקדם לדעת איך תיראה מפת המפלגות הסופית שתיפרש בפני בוחרי ישראל בקלפי, אבל בקצב האירועים הדרמטיים של השבוע האחרון נראה שעוד נכונו לנו הפתעות - ו"משני משחק". בשלב מסוים לא תהיה ברירה, ובמקום גירושים - נתחיל לראות שוב שחקנים מתחילים להחליף נדרים וחוזרים להתאחד.