בנימין נתניהו מאמין, בסך הכול, בצדק הסעודי. לאחר רצח ג'מאל חשוקג'י וניסור גופתו בקונסוליה הסעודית באיסטנבול יצא נתניהו ידי חובת הסתייגות מהזוועה, אך הציע לשקול כנגדה את חשיבותה האסטרטגית של הממלכה לישראל ולאזור.
אתמול, בעומדו מול מפת חצי האי ערב ובהחוותו בימינו - זו שתישכח אם ישכח את ירושלים, ובמיוחד את רחוב בלפור - על שטח המדינה שבשמה לא נקב, מצא נתניהו שוב פנים לכאן ולכאן. באומרו "תשמעו קטע" - משחק מלים המכוון לקטיעה - סיפר אגדה על ענישה פזיזה וטיהור מאוחר מדי.
לפי מעשיית נתניהו, נכרתה זרועו של נאשם בגניבה; ואמנם בערעור זוכה, אך את הנקטע אין להשיב. הנמשל, לדבריו, הוא העוול שייגרם למצביעים בישראל, להם ולא לו, אם כתב האישום נגדו יתפרסם לפני הבחירות, בלי שיהיה לו די זמן לשלוח את סנגוריו לשימוע שבעקבותיו מובטח שהאישום לא יוגש. המצביעים יאמינו לתומם ליועץ המשפטי, הקטגור, ורק לאחר הבחירות ייווכחו בטעותם. ומה אז? יקבלו פרוטזה, ממשלה תותבת, במקום הזרוע האיתנה של נתניהו.
הסיפור של נתניהו אינו עקבי באפיון גיבוריו. הגנב הוא תחילה אותו מסכן שהיה לגידם על לא עוול בכפו הימנית, אך בסוף מתברר שהגנבים האמיתיים הם מי שיגנבו את הבחירות (אם כי לשיטתו של נתניהו מוטב גם שלא להיחפז בקביעה כה חדה כמשור, שמא יתברר בערעור שנטפל אליהם חינם).
העובדות אינן מעניינות כל כך את נתניהו, אבל הן חשובות לאמינות הופעותיו הבידוריות. אם הסיפור מופרך, קשה להתרשם משורת המחץ. חבל שלא התעמק תחילה בנושאים המעסיקים אותו.
השרוול הריק בחולצתו של הגנב שלא גנב אינו מציאותי, כי הסעודים אינם כורתים זרועות. נקטעות ידיים, כשהמגמה היא להסתפק בארבע אצבעות ולהשאיר את הכף והאגודל. ואם הדיון בפרטים אלה מרתיע - נא לפנות בתלונות לנתניהו.
מצד אחד, מייחס נתניהו לסעודים עונש אכזרי עוד יותר מהנקוט בידיהם; ומצד שני, הוא מצדיע לערכאת הערעור, שזיכתה את הנאשם למרות שכבר נשא בעונשו. גם זה בדיוני. קטיעת ידי גנבים, לרוב סדרתיים, מתבצעת - בממוצע אחת לשנה - רק לאחר מיצוי כל הערעורים.
מובן שלא ערב הסעודית ואף לא יורש העצר מוחמד בן סלמאן מעסיקים כיום את נתניהו, מה גם שיש לו MBS פרטי, נסיך הכתר משיח בן שרה. נתניהו רוצה לחדש את חוזה השכירות שלו בראשות הממשלה, שתוקפו יפוג ב-9 באפריל, כדי להמשיך ליהנות מחוק הגנת הדייר המתקרא חוק יסוד הממשלה. אם השכירות לא תחודש, יעמוד לדין כאחד האדם. תחודש, כלומר יזכה לכהונה נוספת - אין רציפות - יחול עליו שוב הסעיף המאפשר לו להישאר בראשות הממשלה עד לדחיית ערעורו על הרשעתו.
ראשות הממשלה היא עיר המקלט הנחשקת מכולן של החשודים בקבלת שוחד, כי הגירוש ממנה איטי ומסורבל. העוקץ ההוא שמיום הבחירות, עד להרכבת הממשלה, עיר המקלט ריקה מדיירים, ישנים כחדשים. היא נסגרת לצורך הדברה ונתניהו מתבקש אחר כבוד להמתין בחוץ, אולי לבלי שוב. אם יצליח לחזור, בהסכמת שותפים פוליטיים שיספקו לו רוב בכנסת, הוא ייצמד לקרנות המזבח לשנים נוספות. לכל הפחות, יגדיל את כושר המיקוח שלו בעסקה של התפטרות תמורת עונש קל.
מועד פרסומו של כתב החשדות נגדו נעשה לגורלי, משום משקלו במסה הקריטית. אם בסיכום החקירה המשטרתית, בהמלצות פרקליטות מיסוי וכלכלה ובהצטרפות פרקליט המדינה לשתי תשומות אלה, לא יהיה די להצלחת עתירות לבג"ץ נגד כשירות נתניהו להרכבת הממשלה הבאה, צפוי פרסום החלטת היועץ המשפטי לשמש קול אחרון ומכריע בגוש החוסם.
האם תל צור משתף את לקוחו בתובנותיו?
מהתנהגותו של נתניהו, המתכתב בכיוון זה עם מערכת אכיפת החוק מעל לראשו של הציבור, ברור שהוא מודע לכך; אבל אם במקרה נסתר מעיניו פרט כלשהו, הוא יכול להיוועץ בסנגורו החדש, עו"ד נבות תל צור, ולשמוע מפיו עד כמה התמונה עגומה. לייעול ההתקשרות ביניהם, די לציין כי מספר הטלפון של תל צור מסתיים בראשון תיקי נתניהו, 1000.
התקדים הקודר שנגזר על תל צור לשנן לנתניהו הוא של צבי בר. במלחמת ששת הימים היו יאיר תל צור וצבי ברזני מפקדי שניים מגדודי חטיבת הצנחנים הסדירה. ברזני היה מג"ד 202, תפקיד שהוטל עליו כאשר יואב שחם נהרג בראש גדודו בפעולת סמוע, ותל צור - מג"ד 890. חודש לאחר המלחמה נהרג סא"ל תל צור במיקוש בסיני. לימים היה בר לראש עיריית רמת גן שהואשם בשחיתות. נבות, בנו של יאיר תל צור, היה לסנגור מוביל בתיקים לבני צווארון ונשכר לייצג בין השאר את חברו של אביו.
לנבות תל צור גם ידע אישי על חשיבותם של עדי מדינה להרשעה בתיקי שחיתות שבמרכזם ראשי ממשלה - שולה זקן, אהוד אולמרט, הולילנד, התובעת ליאת בן ארי. אבל לא פחות מכך, מבשר רעות ללקוחו החדש יחסו של בית המשפט לצבי בר.
ב-2013 התעקש בר להתמודד שוב על ראשות עיריית רמת גן, למרות כתב אישום חמור נגדו. היועץ המשפטי יהודה וינשטיין קבע כי הימנעות מועצת העיר מהדחתו אינה סבירה והתנגד למועמדותו המחודשת. שופטי בג"ץ, בהם שלושה נשיאים - אשר גרוניס, מרים נאור ואסתר חיות - הבהירו שהצבעה בעד בר לא תגבר על עקרונות שלטון החוק וחובת הנבחר שלא למעול באמון. בלחץ השופטים נאלץ תל צור להודיע בשם בר כי הוא מסיר את מועמדותו. עברו כמפקד ולוחם בצבא ובמשמר הגבול וכניצב במשטרה לא הועיל לו.
המקרים אינם זהים, אך הם דומים. בר הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב (המחוזי בירושלים סלחן יותר, בעיקר כלפי ראשי ממשלה) ונידון לחמש שנות מאסר וחצי. העליון קיצר את מאסרו לשלוש שנים, בגלל גילו - 81 - ובריאותו, אך השופטים אמרו שחומרת העבירות הצדיקה שבע שנות מאסר. לבסוף, בהמלצת שרת המשפטים איילת שקד, העניק לו הנשיא ריבלין קיצור נוסף, ל-15 חודשי מאסר.
התלות בחסדיהם של שקד וריבלין מספיקה לסיוטי לילות רצופים במשפחת נתניהו, אך ארוכה הדרך לתחנה הסופית. כעת, באמצע ההליך, יודע הסנגור וצריך לדעת החשוד מהו מאזן הסבירויות של אישום לעומת גניזה ושל הרשעה לעומת זיכוי ושל ענישה מחמירה (כולל קלון, הפוסל מפוליטיקה) לעומת הסתפקות בקנס ובמאסר על תנאי ועבודות שירות.
אם תל צור משתף בתובנות שלו את לקוחו, איזו תועלת יכולה לצמוח לנתניהו מהסרטון הסעודי ומשאר התקפותיו על כוונת היועץ אביחי מנדלבליט לפרסם את החלטתו בעניין כתב האישום כחודש וחצי לפני הבחירות?
בהנחה שהמטרה המיידית - הרתעת מנדלבליט, לא תושג, החלופה הסבירה היא הכנת טענה בתשובת נתניהו לבג"ץ נגד עתירות שיקראו לפסילתו. לא הרי בר כהרי נתניהו, תאמר ההגנה, כי נגד ראש עיריית רמת גן כבר הוגש כתב אישום בעקבות שימוע שנערך לו (באמצעות תל צור) בפני פרקליט המדינה. זאת, בעוד שנגד ראש הממשלה הוגש רק כתב חשדות, שבכוחו להפוך לכתב אישום רק בתום השימוע שייערך לאחר הבחירות.
במונחי הקטיעה הסעודית, זהו הבדל בין זרוע ליד. האמנם מספיק לשכנוע הנשיאה חיות והשופטים הבכירים הנוספים שיישבו לצידה בדיון? עמדתם הנחרצת בתיקי ראשי העיריות אינה יכולה להפיח תקווה רבה בהגנה, ולמרות ההיגיון הטקטי בסירובו של נתניהו להניח שהקרב אבוד ובמאמציו לחזור בעוד חודשיים לעיר המקלט, החרפת השתלחויותיו במערכת החוק מסכנת אותו בדחיקת בית המשפט לבחור בינו לבין הדמוקרטיה הישראלית.